ואתחנן

237ואתחנן

בעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבו,

ולכתבו אודות ענין השכחה, ידועה העצה בזה מתאים להוראת חכמנו ז"ל, חיים הם למוצאיהם בפה, ללמוד בדבור, ומה טוב בחברותא באופן של שקו"ט עם החבר, שכל זה מועיל לזכרון.

ועוד שיהי' בקי בעל פה המאמר ד"ה והדרת פני זקן, דסוף פרשת קדושים בלקוטי תורה.

וכן אשר יבדקו את התפילין שלו, ובכל יום חול קודם התפלה יפריש פרוטות אחדות לצדקה...

(ממכתב כ"ו אד"ר תשכ"ב)

... מרז"ל תוקפא דגופא חולשא דנשמתא (דנפשא) — ראה זח"א קפ:, קמ:. הגירסא דנפשא — מפרטת יותר שמצב הגוף נוגע במדרי' הנשמה הסמוכה אליו דוקא והיא הנק' נפשא, כידוע.

(ממכתב שלהי אלול תיש"א)

... לההערה בסוף אגה"ק לאדה"ז ד"ה הוכח תוכיח^* — הרי כמו שרמוז חיצונית 238דזכור בפנימיותו בתיבות "הכוונה בתפלת השבת", כמו"כ ממש מקום לרמוז חיצוניות דשמור בפנימיותו ע"י שינוי קל מלשונו הק', והוא: "השביתה מדיבורים בעשיות גשמיים", ולא עוד אלא, שכנראה, גם בלא שינוי הנ"ל, זוהי הכוונה, כי מה פי' אחר לענין "דיבורים גשמיים"? וגם ההמשך "כמו ששבת כו'" מוכיח כן.

(ממכתב שלהי חנוכה תשכ"ב)

... לכתבו ע"ד סדר בלימודים: הרי אמחז"ל במקום שלבו חפץ. הצד השווה בכאו"א: מס' בחלוקת הש"ס (למיגרס) עוד מס' או פוסקים — לעיונא. פ' השבוע וכיו"ב — בס' תו"א ולקו"ת (למיגרס), עוד לימוד בחסידות — לעיונא. הלימודים למיגרס בכל יום. לעיונא — לכה"פ שלא יעברו ג' ימים בלא לימוד זה. ועייג"כ שיחת חי אלול ה'תשכ"ב^*.

(ממכתב כה שבט תשכ"ג)

... ולכתבו אודות לימוד חק לישראל, אשר מפני קוצר זמן אינו יכול ללמוד כל השיעור בחק לישראל, ושואל האם יותר טוב ללמוד חלק מזה בעיון או כולו בלא עיון.

והנה אע"פ שבתורה שבעל פה צריך להיות הלימוד בהבנה וכפסק דין הידוע (שו"ע או"ח במג"א סי' נו"ן, ומבואר בלקוטי תורה לרבנו הזקן, בהביאור דלא תשבית) 239הנה כיון שלומד שיעורים האמורים זה שמונה שנים, בודאי שאין לבטלם ח"ו, אלא שמוכרח שימצא זמן לאחרי שילמוד השיעור באופן דעד עתה, ללמוד עכ"פ משנה אחת וכן עד"ז בשאר השיעורים מאלו שבתורה שבעל פה בהבנה, והשי"ת יצליחו.

נעם לי לקרות בסיום מכתבו שלומד השיעורים דחומש תהלים ותניא, וע"פ מאמר חז"ל מצוה גוררת מצוה, ירבה זה הצלחה גם בזמן ולהרבות בלימוד התורה וקיום המצות בהידור.

(ממכתב כ"ה סיון תשכ"א)

במענה למכתבה ממוצש"ק, בו כותבת אודות הקישוים שפגשה בלמדה "תוכן הענינים" המדוברים בשיחות שבת קדש, שמבינה הענין בכללותו אבל לא תמיד לפרטיו.

ובכלל בשיחות האמורות, ישנן כמה חלקים, כיון שהבאים ללימוד זה גם כן שייכים לסוגים שונים בהבנת התורה, אבל בכל אחת מהן — כל סוג יכול למצוא ענין שהבנתו מתאימה לידיעותיו נוסף על הבנת כללות הענין, ובטח גם בנוגע אלי' כן הוא, וכשתתקדם בלימוד התורה בודאי תבין עוד חלק ועוד חלק וכו'. ואין ענין ללמוד ספרים בכדי להבין אלו השיחות, כי לא זו הדרך, כי אם להתקדם בלימוד והבנת התורה צעד אחר צעד, ובנקודה העיקרית — שתתאים להוראת רבנו הזקן בהלכות תלמוד תורה סוף פרק ראשון, בנוגע ללימוד התורה של נשים שהשתדלות בהעיקר — שיהי' הלימוד מביא לידי מעשה, חדור יראת השם ואהבת השם (כמובן ג"כ בהלכות ת"ת הנ"ל).

(ממכתב כ' אד"ש תשכ"ה)

מאשר הנני קבלת ספרו נצוצי אור, הארות והערות וכו' שנמסר לי ימים אלו וכן פ"ש מהאורחים דאה"ק ת"ו, אשר בקשתים גם להחזיר ד"ש לכת"ר שי'.

ת"ח על שימת לבבו לשלוח לי ספרו האמור וכן לפני זמן ספריו המקרא והמסורה וכו' ובודאי גם להבא יעשה כן, ות"ח למפרע.

240ויהי רצון אשר רבות בשנים ירבה חילו לאורייתא, ולזכות ולהצליח להו"ל תורתו, ובפרט אשר חלק חשוב מהם הם מראי מקומות וציונים ועיונים, המבליטים את האחדות אשר בתורתנו הק' תורה אחת, וכיון שניתנו מיחידו של עולם, בודאי גם למעלה מזה, תורה יחידה.

בכבוד ובברכה לבשו"ט בכל האמור.

נ.ב.

ימים אלו נוסע לביקור באה"ק ת"ו אחד מהמדפיסים המפורסמים האחים שולזינגר שי' שזכו והצליחו להו"ל תורת ראשונים ואחרונים בהדר ויופי חיצוני וגם פנימי, מתחיל מחמשה חומשי תורה ש"ס בבלי וכו' וכו', הם הן גם המדפיסים שהו"ל ספר לקוטי תורה לאדמו"ר הזקן נוסף על כמה ספרי חסידות שהדפסנו על ידם.

וכיון שרכש לבם דבר טוב להו"ל ש"ס ירושלמי ביחד עם ש"ס בבלי עם כל פירושיהם וכו' הצעתי להנ"ל לבקר את כת"ר ולקבל חוו"ד אודות תכנית הוצאת הש"ס וש"ס (חגיגה יו"ד ע"א) ביחד, והרי זה ענין הנוגע לרבים ולזכות הרבים.

מענין לענין באותו ענין, תמיהני על אשר בשערי זהר דכת"ר לא הכניס גם ציונים מש"ס ירושלמי, ובאם אפשרי בודאי כדאי להו"ל בגליון בפ"ע, ובמשך הזמן לצרפם להוצאה שני' דספר זה.

כיון שתכנית הנ"ל לשהות באה"ק רק ימים ספורים, נשלח המכתב מהיר דחוף.

בריש ס' ניצוצי אור. שנק' התנאים כו' פרושים — ע"ש שענינם לפרש התורה. לכאורה לפ"ז צ"ל שמם פירושים (ביו"ד) או עכ"פ בניקוד שונה מהרגיל בפי כל. וכנראה בכ"מ — כן נקדו תיבה זו עוד בדורות קדמונים. ואף ש"השמות אינם נשמרים כמו הפעלים" (הראב"ע שמות ב, י) — בכ"ז צ"ל באותו הענין.

בסופו: בנוסח הקדיש (דסיום מס') ולאחיא כו' ולמיבני כו' ולמיעקר כו' — צ"ע שהענינים בו באים שלא ע"ס הזמן, ראה ברכות מט, א. זח"א ס"פ ח"ש, וקל"ט, א. רמב"ם [הל'] מלכים ספי"א. מכ' כ"ק אדנ"ע (נדפס בקובץ מכ' שלו^*). ובכ"מ שציין כת"ר בניצוצי זוהר שלו ברכות שם. ז"ע ראיתי שציין כ' בזהר שם מס' כתם פז.

(ממכתב ז' מ"ח תשכ"ו) 241במענה לשאלתו — לרגש ביוקר התורה מגיעים ע"י התבוננות בדברי חז"ל המבארים ענינה ומעלתה. ועייג"כ תניא פרק ד' ה' כ"ג ובכ"מ. ב"ח לטור או"ח סמ"ז.

(ממכתב כ"ט מ"ח תשכ"ב)

מאשר הנני קבלת מכתבו מכ"ד מרחשון, בו כותב ע"ד המצב בהישיבה.

ואף שמבואר בכ"מ ובדא"ח שלא הכמות הוא העיקר, ואחד הי' אברהם וירש זרעו את הארץ, אבל ביחד עם זה מבואר בכ"מ גם מאמר חז"ל הידוע אלף נכנסים למקרא וכו' אחד יוצא להוראה, שנקודת הביאור, שכמות של אלף כניסה למקרא נוגע בשביל שיהי' אחד להוראה, ובהדגשה יותר יובן ע"פ המבואר (בלקו"ת לג' פרשיות ג' ע"א^*) שהאלף הוא בעולם העשי' ובזה תלוי האחד להוראה בעולם האצילות, עיי"ש דברים נפלאים בזה.

ומובן שלא לדרשה קאתינא, כ"א ע"ד כמות התלמידים בהישיבה שמבהילה היא. ומה שנוגע לא פחות מזה, שבמשך שנים האחרונות הולכים ופוחתים. . הגיעו לכאן ידיעות, שבכו"כ חוגים מאחב"י בצרפת וביחוד בפאריז, מתכוננים בשטח החינוך לקראת עליית היהודים מאלג'יר לצרפת שהתחילה מכבר והולכת וגדלה מזמן לזמן, ובמכתבו אין ניכר כל הד לידיעה האמורה ולפעולות בהאמור...

לכתבו אודות תלמידים מכאן — מובן שלכל לראש עליו לפנות להנהלת הישיבה דכאן, ולבארם ג"כ איך זה אפשר לסדר באמצע זמן הלימודים הן כאן והן בצרפת [. . . ] ועוד ועיקר איך זה יועיל הנ"ל, התלמידים דכאן המדברים אידיש או אנגלית בנוגע לאחב"י מאלזשיר וכיו"ב שצריכים לדבר עמהם בצרפתית או עכ"פ בלה"ק.

וכיון שעומדים אנו בערב חדש כסלו, חדש הנסים, יהי רצון שיחול נס בכל הענינים הנ"ל, ויהי' מוסיף והולך מוסיף ואור בריבוי תלמידים זרע ברך ה' לומדים נגלה וחסידות.

(ממכתב כ"ז מ"ח תשכ"ב) 242... והנה ידוע דרך הקדושה שהוא לאט לאט, ובמילא, צריך הי' למצוא דרכים המתאימים לקרב את המיול"ח לתורת החסידות דרכי' והנהגותי'. ובפרט ע"פ מרז"ל דחתנו כבנו, וידוע שמצות חינוך בבן היא מוטלת על האב, ובפרט מצות חינוך דתלמוד תורה שהוא מדאורייתא על האב, וכפסק רבינו ז"ל בהלכות ת"ת בתחלתו ובכמה מקומות. ופשוט אשר לימוד תורת החסידות הוא בכלל זה.

(ממכתב י"ב אדר תשי"ג)

במענה למכתבו מכ"ו סיון, בו שואל ע"ד בן אחיו שי' הרוצה ללמוד שנים אחדות בישיבה, והשאלה אם יכנס אחרי כן בקבוץ דתי וכו'.

ולדעתי כיון שהענין נוגע לאחרי שילמוד משך זמן בישיבה, לימוד תורתנו הק' תורת חיים, אשר כדברי רבנו הזקן בספר תניא קדישא שלו, שהתורה נקראת בשם לחם ומזון הנפש, וע"י הלימוד כדבעי, מתאחדת עם נפש הלומד והיו לאחדים, ונעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא וכו' (תניא פרק ה'),

הרי עפי"ז אין כדאי להחליט עתה מה שיעשה לאחרי לימוד האמור, שהרי התקוה ע"פ האמור שיתעלה ע"י לימוד זה, ויחליט בהתאם למצבו אז.

התקוה חזקה אשר ידוע לכ' פרשת ימי י"ב וי"ג תמוז גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.

ויהי רצון שיתעורר ויוסיף כאו"א בעניני תורה ומצות ובהפצת היהדות ועניני' לקרוב ולרחוק ומתוך שמחה וטוב לבב.

(ממכתב כ"ח סיון תשכ"ד)

בתמהון גדול קראתי מכתבו מעש"ק תצוה, בו כותב אודות נכדו הנעלה האברך ירא שמים ות"ח. . אשר מתבטא שאין לו נחת ממנו (ח"ו) כבריאות גופו וכו'.

ותיכף שאלתי וחקרתי להנעשה את נכדו שי' ומסרו לי עוד הפעם ע"ד הצלחתו בלימוד התורה, לימוד המביא לידי מעשה, כמובן וגם פשוט, ובהנוגע לבריאותו, אשר — הרופא מצא שהכל אתו בסדר, אלא שכנראה טבע נפשו, שתובע מעצמו תמיד 243בנוגע למצבו ברוחניות ובמילא פועל על הבריאות וכו', מובן וגם פשוט אשר נסיעה וטלטול ממקום למקום, לא ישנה בזה מאומה, והלואי שלא יזיק, שהרי הורונו חז"ל, לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ, ומי יודע איך יסתגל במקום החדש.

ולהמשך מכתבו אשר במקום חדש ילמוד ג"כ איזה אומנות, כי טוב תורה עם דרך ארץ, הרי במכתבו זה עצמו, הקדים תורה לדרך ארץ, ובודאי ובודאי שעדיין לא הגיע זמן נכדו שי' לגזול מהשעות אשר מקדיש הוא להתמדה ושקידה בלימוד תורתנו תורת חיים, חיים גם כפשוטם בעולם הזה הגשמי, ולהתבלבל בחשבונות רבים מחשבות בני אדם ותחבולותיהם היפך מזה שהאלקים עשה את האדם ישר.

יודע הנני אשר אויר מדינה זו גורם למחשבות בנוגע לתכלית, בגיל הרך של הבנים והבנות, אבל כל המביט בעינים גלויות על הנעשה סביבו, רואה על כל צעד ושעל, שברובא מסתדרים בפרנסה דוקא לא בזו האומנות שלמד בעודו רך.

שולח הנני העתק מכתבי גם לבנו הרב שי' כיון שאיני יודע ממי באו סברות הכתובות במכתב כ' (אף שלכאורה הרי הן בהיפך מפעולות בנו הרב שי' לילך נגד הזרם דארצוה"ב, פעולות במרץ ומבלי התחשב עם דעת הרבים וכו' וכו').

ויהי רצון אשר נוסף על הנחת רוח שיש לו עתה מנכדו שי' והלואי ועוד יותר מכל יו"ח שי' נחת אמיתי, יוסיף השם כהנה וכהנה ע"י הצלחה מופלגה של נכדו בלימוד התורה בנגלה ובחסידות, מבלי הפרעות ענינים מבחוץ, ובודאי כשיוכל ללמוד במנוחה, יקוים בו אשריך בעוה"ז וטוב לך וכו'.

בכבוד ובברכה לבשו"ט.

נ.ב. וכיון שהכל בהשגחה פרטית, עלי החובה (והזכות) לעוררו על ההכרח לקבוע עתים בלימוד פנימיות התורה, שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, קביעות בכל יום ובהוספה ביום השבת, כמבואר בכתבי האריז"ל החי.

(ממכתב י"ז אד"ר תשכ"ה)

... וכל^* העושים זאת — גוזלים מאת התלמידים כמה וכמה שעות מלימודי קודש שלהם. ועי"ז מחסר גם את ידיעותיהם בקיום המצות בפועל וביר"ש, ומכשילים אותם עי"ז בענינים דרבנן וגם דאורייתא. ור"ל.

(ממכתב כ"ו סיון תשט"ז) 244ע"פ כתבו שבלימוד בישיבה לא הצליח בנו שי' — מובן שכדאי שילמוד מקצוע (מלאכה) ומה טוב בביסל"מ — שבו לומדים תורה [לימוד בבי"ס עממי — מובן שאין זה ענין כלל, כיון ששם מעורבים עם נכרים וכו', נוסף — על התערובת דנערים ונערות]. באם נמצא כהנ"ל ועכ"פ בנ.י. — טוב יותר מאשר בריחוק מקום גדול — כדי שיראוהו לעתים קרובות ויוכלו לייעצו איך להסתגל בקל יותר וכיו"ב.

באם אין נמצא — אזי באהקת"ו. ויבררו אצל. . שי' — האם התכנית בכחב"ד לפי כחו (שלומדים גם חסידות) או בביסל"מ דתי אחר באה"ק...

(ממכתב סיון תשכ"ו)

בודאי מובן (ורגיל) אשר הנוער צמא למצוא ודבר חדש וכו' — ולא עוד אלא שיש לזה יסוד בציווי חז"ל לעשות "כמאן דבעי למיעבד", היינו לנצל הכוחות שניתנו לו במילואן,

לאידך גיסא מובן ג"כ ופשוט שאינו ענין כלל לחפש טרם שיזדיין בנשק שיוכל להתגבר עליו ולתקנו (עכ"פ שידע שיש סיכויים טובים לזה) — ולא שינוצח על ידו (שאז תיתוסף קלקול בעולם ואצלו וכו'), ובנוסח חז"ל שאסור לאדם לעמוד במקום סכנה ועוד יותר — כבתפלה שאומרים אותה קודם להתפלה "אל תביאני לידי נסיון".

בנוגע ליהודים ובפרט בתקופתנו — זו שמזכירה לעיל וקאלידזש בכלל — ה"ז בדוגמא לאדם בריא האומר שכל ימיו חי בתנאים בריאים והי' בריא וראה רק בנ"א בריאים ובמילא אינו מנצל הכחות שלו כלל, ומהי תכלית חיי? ולכן קס"ד שיעתיק דירתו למקום מחלות — מתדבקות — שיש בהן סכנה, ולאחרי זה ינסה אולי מסוגל הוא להתחיל ללמוד חכמת הרפואה במקום זה וכו'. והנמשל מובן.

ישנו מוכן בשביל בנות מבנ"י הדומות לה, אשר מוכרח להתגבר עליו, הוא: החסרונות שמזכירה בנוגע לאוירת הסעמענארים (— וביה"ס בכלל) אפשרי לתקנן, אבל רק ע"י אלו שהרגישו בעצמן ופגע בהן החסרון — אלא שככל הישג טוב דרושה לזה הכנת עצמו — עד כדי יגיעה בזה, כוונתי: לרכוש ידיעות מספיקות במקצעות הנלמדים בהסמינארים, מומחיות בפדגוגיא, החלטה תקיפה לא להתרשם באם לא יראו הפירות תומ"י ולא ליבוש מפני המלעיגים — ולאחרי זה להתחיל לשנות האוירה וכו' ובהתלהבות ובמסנ"פ. ובודאי שהשי"ת יצליח.

(ממכתב שנת תשל"ב) 245במענה למכתבו מעש"ק שהגיעני באיחור זמן, ולתוכן הענין נענה שלא בתור ובמהיר דחוף.

בו כותב אודות מקום המשך לימודו של בנו שי'.

והנה בודאי לדכוותי' למותר להדגיש אשר כיון שישנו פס"ד תורתנו בזה, הרי אין מקום לספיקות, ומפורשת ההוראה, לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ, וגדולה הפלגת חז"ל בהוראה האמורה, עד שנפסק הדין להלכה למעשה, בשו"ע יו"ד הלכות כבוד אב ואם סוף סי' ר"ם, שאפילו אם האב מוחה בו, ואפילו אם המחאה מפני סכנת נפשות, בכ"ז ילמוד דוקא במקום שלבו חפץ. עיי"ש.

פשוט גם כן, שכיון שזוהי הוראת תורתנו תורת חיים, בודאי שזוהי הטובה, לא רק של התלמיד אלא גם של ההורים שלו, ופשוט ג"כ כיון שהמדובר בחפץ הלב, מובן ורואים במוחש, שאין שייך בזה לגזור על התלמיד הבן, שיחפוץ במקום אחר, כי גזירה שייכת למעשה בפועל, אבל לא בנוגע לחפץ הלב והרגשו.

והנה כל הנ"ל הוא, אפילו באם היתה השאלה לפני כמה זמן, אבל בנדון דידן שכבר נמצא הבן כמה חדשים. . ורואים המצב בבית וכו' וכו' נראה במוחש, שטובת ובריאות ההורים וכן טובת ובריאות הבן הוא, שבהקדם יסע ללמוד בעיר אחרת, וע"פ פס"ד האמור שבשו"ע, הרי צריך לנסוע למקום שלבו חפץ, ובפרט שכבר נסע למקומות אחרים. . ולאחר כל זה לבו חפץ במקום מסוים.

והנה פשיטא ג"כ שלטובת כל המעונינים בדבר, הוא שיעשה כל האמור בדרכי נועם ומתוך קירוב הלבבות, שבכלל הרי גדול השלום וקירוב הלבבות, ובפרט כבית כשלהם, המיוסד על התורה ומצותי' אשר דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום.

ובכגון זה יש לדרוש מההורים יותר מאשר מהבן, שהרי הורים מבוגרים יותר, יש להם נסיון רב יותר בדרכי החיים והיחסים שבבית וכו' וכו'.

ועוד וגם זה עיקר, שהבן נמצא בתקופת הבגרות, ז.א. שע"פ טבע העצבים (ניערווען) שלו מתוחים יותר, ולא כל אדם זוכה שהמוח יהי' שליט על הלב, להשקיט העצבים לגמרי וכו' וככל שמבוגר האדם יותר, המוח שליט על הלב יותר.

פשוט שאין רצוני להפחיד ח"ו וכו' אבל מוכרחני להדגיש עוד הפעם, שבכל הזמנים ועאכו"כ בתקופתנו זו, צריך לשמור ולהזהר ביותר בכל שנוגע בניערווען הדור הצעיר, הבנים והבנות, בהתבונן ל"ע ול"ע בהנעשה בתוככי הנוער, בנוגע לבריאות בכלל, ובהקשור עם הנערווין בפרט, ולכן ההקדם בכל האמור, ישובח, ובהדגשה עוה"פ שזוהי הטובה של כל הפרטים ושל כל הצדדים, שהוא וכן זוגתו תחי' יעודדו את בנם שי' לנסיעתו למקום שלבו חפץ, ויעשו בזה כנ"ל בהקדם וכו', ובודאי לדכוותייהו האריכות בהאמור אך למותר.

מובן שקראתי בשימת לב הדרושה, כתבו בנוגע לתכלית ולהסתדרות בחיים, ובהסיכוים לשנות ההנהגה וכו', אבל כאמור לעיל, הרי זה ענין שאינו תלוי כ"כ בשקו"ט שכלים, כ"א כהוראת חז"ל, בחפץ לב, נוסף על זה בנדון דידן, מתיחות 246הניערווין, היחסים שהולכים ומחריפים וכו', שזה דורש לטובת זוגתו תחי' ולטובת בנם שי', שבהקדם ישתנו היחסים לאופן של קירוב ועד לנסיעתו ללמוד למקום שלבו חפץ.

מסיים במכתבו, שלדעתו הנה התערב בזה אדם שלישי, הנה לאחרי בקשת סליחתו, איני יודע מה היתה סיבה הראשונה, אבל לאחרי השיחה כ"פ עם בנו שי' ולאחרי השיחה עם כת"ר וזוגתו תחי' כשביקרו כאן, המצב עתה הוא באופן המתואר לעיל, ז.א. שחל ע"ז פס"ד והוראת תורתנו תורת חיים במילואה, כי לעת עתה, אפילו בנו שי' לא יוכל לשנות, חפץ לבו, באם ירצה אפילו באמת.

[בכתבי לעת עתה, כוונתי שנה ושנתים עכ"פ].

ותקותי חזקה אשר כת"ר וזוגתו תחי' ישאו לבם להכתוב לעיל בנוגע להוראת חז"ל בהאמור, ובמילא יבואו למסקנות האמורות.

(ממכתב י"ט מ"ח תשכ"ו)

ב) במ"ש^* אודות תמונת האותיות שכתב לי. . הנה מכתבו נתקבל, וכפי שרואה אני ממכתב כת"ר שי', הרי, כנראה, שאין להנ"ל קבלה איש מפי איש, אלא רק שמדייק בתמונת הפרשיות שראה. ולכאורה, בענינים כמו אלו צריך לשמוע איש מפי איש — מה בדוקא ומה בא בהזדמן, אבל אינו בדוקא. וכדאי לחפש אם ימצאו כאלה...

(ממכתב כ"ט טבת תשי"ד)

... מלשון^* אדה"ז בסידורו שלא לבטל כו' מוכח דחיוב הוא.

(ממכתב ה' סיון תשי"ז) 247... ולכתבו אודות תפילין בבתים ריקים בקשר עם חוה"מ, האריך בזה בספר אות חיים ושלום להרה"צ הרה"ג כו' ממונקאטש סי' ל"ח סק"א ואין הענין פשוט כלל וכלל אפילו לאלו המצדדים לזה. וכמה ששוללים הענין מטעמים חזקים^*...

(ממכתב י"ג אלול תשכ"א)

... לכתבו ע"ד המאורע בהנחת תפלין — יש להעשות בקי בהעניני דרושי דא"ח בענין תפלין: ד"ה שימני כחותם וביאורו (לקו"ת שה"ש) בשער התפלין שבסי', ומצות תפלין בס' דרך מצותיך.

(ממכתב ד' אייר תשכ"ג)

... בנוגע פאַרפעלען אַ טאָג לייגין רבנו תם תפילין, דאַרפמען זעהען אַז מען זאָל האָבן אין קאָפּ עטליכע פרקים תניא און בלי נדר זעהען אַז עס זאָל ניט אַדורך אַ טאָג, אין וועלכען די פרקים זאָלן ניט געזאָגט ווערען אָדער איבערגעטראַכט ווערען לפחות איינער פון זיי אין פאַרלויף פון דער מעת לעת, בל"נ...

(ממכתב כ"ז מ"ח תשט"ו)

... ע"פ המבואר בכתהאריז"ל (בימינו אלה) כל בנ"י צ"ל תפלין דר"ת. וכן נוהגים כל השייכים לחב"ד וכל הנלוים אליהם מכו"כ שנים.

(ממכתב ט"ז אד"ש תשמ"ו) 248... בשאלתו בענין תפילין דר"ת^*, הנה לע"ע לדעתי עדיין לא יניחם, ובעוד איזה זמן בטח יבוא עמדי בכתובים עוד הפעם אודות זה, ועד אז הנה יוסיף אומץ בלימוד תורת הדא"ח שע"פ המבואר בכ"מ הנה זה מהשייך לתפילין דר"ת שע"פ המבואר בספרי קבלה, זהו ענין מוחין דאבא.

בטח נותן לצדקה בכל יום מימות החול איזה פרוטות קודם התפלה ושומר שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר בחומש תהלים ותניא הידועים ופשיטא אשר נזהר בטבילת עזרא, והשי"ת יזכהו לתלמוד תורה ביראת שמים ומבלי מפריעים ומונעים המדומיים שאינם באים אלא להגדיל את השכר והחביבות של הענין...

(ממכתב י"ג ניסן תשי"ג)

... בנוגע לשאלתו אודות הנחת תפילין ר"ת, הנה תלוי זה בכמות ואיכות ידיעותיו בתורת הדא"ח, ויבקש את המשפיע שלו שיכתוב לי עד"ז, ובטח נזהר הוא ג"כ בטבילת עזרא.

(ממכתב כ"ד מנ"א תשי"ג)

במענה על מכתבו בו מודיע יום הולדת שלו ושואל אם להתחיל להניח תפילין דר"ת.

הנה אם נזהר בטבילת עזרא ולומד בכל יום דא"ח (מובן אשר הכוונה בזה הוא בלי נדר ובקביעות ובמילא אם מאיזה סיבה ואונס לא עשה פעם כנ"ל או שהי' אונס שכחה לא לזה כוונתי) אזי איזה ימים לפני יום הולדת יתחיל להתרגל בהנחת תפילין ר"ת ומיום ההולדת ואילך יתחיל להניחם בקביעות.

249והשי"ת יזכהו להצליח בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות (וידוע אשר תפילין [ד]ר"ת הם מוחין דאבא השייכים יותר ללימוד פנימיות התורה) וישפיע ג"כ על זולתו לקרבו לנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה מתוך אהבת ישראל.

(ממכתב א' כסלו, תשי"ד)

... בשאלתו אודות הנחת תפילין דר"ת — הנה בודאי נזהר בטבילת עזרא וכן לומד פנימיות התורה, בלי נדר, ולכן יתחיל בהנחתן ובודאי ילמוד ויחזור על דרושי התפילין אשר בכמה מספרי דא"ח (לקו"ת שה"ש, אמרי בינה, דרך מצותיך וכו') והשי"ת יצליחו...

(ממכתב ה' אלול תשי"ז)

... ער שרייבט מיר אויך וועגן דעם געשפּרעך בנוגע תפלין.

איך הייל מיך אויסדריקן שריפטליך מיין שטאַרקע האָפנונג, אַז תפלין, דער אות (צייכן) וואָס דער אויבערשטער גיט יעדער אידן און בעט כביכול, יעדער אידן עם אָנטאָן יעדער וואָכן טאָג — וועט ניט נאָר פּונקטליך ערפילט ווערן דעם אויבערשטען'ס מצוה — בקשה נאָר עס וועט אויך געטאָן ווערן בשמחה. ובפרט אַז ווי חכמינו ז"ל ווייזען אונז אָן, אַז "הוקשה כל התורה כולה לתפלין", תפלין זיינען אַ אָנדייטונג אויף אַלע מצות פון דער תורה: די תפלין של יד — וואָס מ'לייגט אויף דער האַנד — געגען האַרצען, דייטען אָן, אויף דעם האַרץ געפיל, און די תפלין של ראש — וואָס מ'טוט אָן אויפן קאָפּ — דייטען אָן אויף דעם שכל וואָס איז אין מוח, און אַז דער געפיל פון האַרץ און שכל-פאַרשטאַנד פון מוח זיינען איבערגעגעבען צו הקדוש ברוך הוא איז לויט זייערע אָנווייזונגען פירען זיך אויף אויך אַלע אַנדערע אברים, אין איינקלאַנג מיט דעם ווילען פון השם יתברך, ווי אָנגעוויזען אין דער הייליקער תורה, תורת חיים.

און די ברכה פון השם יתברך וויל מען דאָך געוויס יעדער טאָג אָן אויסנאַם, אַזוי אויך דאַרף זיין דאָס לייגען תפלין יעדער וואָכען טאָג, אָן אויסנאַם,

(און שבת און יום טוב, זאָגט דער אויבערשטער בתורתו — אַז די קדושה פון די טעג, פאַרבייט דעם ענין פון תפלין).

250פאַרשטענדליך אַז איך וועל זיין זייער צופרידען צו באַקומען אַ גוטע בשורה אין דאָס אַלץ אויבען געזאָגטע.

ספּעציעל ווען מיר דערנעהנטערן זיך צו די סגולה טעג פון י"ב וי"ג תמוז, באַפרייאונגס טעג פון מיין שווער כ"ק אדמו"ר, וועלכער האָט זיך מוסר נפש געווען צו פאַרשפּרייטן אידישקייט תורה ומצות, און מ'האָט געזעהען בעשיינפערליך, ווי אַזוי אַז מ'וויל אויף אַ אמת, באַזיגט מען אַלע שוועריקייטען און מען איז מצליח.

(ממכתב ד' תמוז תשכ"ג)

לכתבו אודות הנוער שהאם אינה יהודי' — הנה הדין ברור שהולך אחר האם, ובמילא גם אסור ללמדם תורה (מלבד ע"ד ז' מצות דבני נח). ומה שאולי חשוב עוד יותר — קליטתם במסגרת ארגון נוער דבנ"י עלולה ביותר וביותר להביא לטמיעתם ח"ו בקהל בנ"י — מבלי כל גרות (ואפילו אם לפעמים יזכירום עד"ז). ההסברה — ללמדם ולחכות בשאלת הגרות עד י"ח שנה — פשוט שאינה מתירה האיסור הנ"ל ולא מבטלת כלל חשש הנ"ל. — נוסף על שבענין גרות קובע רק גיל י"ג שנה.

(ממכתב ל' שבט תשכ"ב)

מצו"ב שליחות לילדיהם שי' לצדקה באה"ק.

כדאי להסביר לאחותה. . תי': שבאם יש לה רגש בן קיימא לבחור הגוי: איך זה תמשיך אותו לשידוך, שתמיד לאחר רגע של התרגשות [יזכור] שעקרה אותו מכל הדורות של העבר שלו, מאביו ואמו וכל משפחתו שבחיים, ובכל פעם שיפגשם יתעורר שהיא הפרידה ביניהם נצחית.

המשערת אחותה. . — איזה רגש יוקבע אצלו?!

אזכיר על הציון.

(ממכתב תש"נ) 251אין ענטפער אויף אייער בריף פון 1230 מיט דאָס בייגעלייגטע, אין וועלכען איר שרייבט וועגען אייער זון שי' און זיין געדאַנק וואָס ער האָט אייך דערציילט.

און פאַרשטענדליך אַז דאָס איז דער גרעסטער אומגליק ר"ל וועלכעס קען טרעפען, אַז אַ איד זאָל טראַכטען, ווי איר שרייבט, וועגן אַ שיקסע, און מ'דאַרף טאָן אַלס מעגליכע צו פאַרהיטען פון דעם אומגליק און אַלס ערשטע ליגט די פליכט אויף עלטערן, און ספּעציעל אַז דאָס איז אַ אייביקער אומגליק, ניט נאָר בעולם הזה נאָר אויך בעולם הבא, און אויב עלטערן טוען אַלעס צו פאַרהיטען קינדער פון ניט גוטעס אויף דער וועלט אַליין, טאָ וויפל דאַרף שוין זיין די אָנשטריינגונג צו פאַרהיטען פון אַ אומגליק, דער גרעסטער, אין די ביידע וועלטען.

איך וויל ניט מאריך זיין אין אַזאַ טיפען ווייטדיקען ענין, וואָס מיט אַזעלכע טהאטען העלפט מען אַרויס היטלער'ן — ימ"ש — וואָס זיין ציל איז דאָך געווען, ס'זאָל זיין וואָס ווייניגער אידן, וואָס דאָס איז די וועג וואָס פירט צו דעם, און מ'דאַרף האָפען אַז דורך טאָן מיט דער געהעריגער אָנשטריינגונג צוזאַמען מיט אַ טיפע תפלה צו השם יתברך, פון יעדערן וועלכער איז פאַראינטערעסירט אין דעם אמת'ן גוטס פון אייער זון שי' און אַלס ערשטע פאַרשטענדליך די עלטערן און די גאָר נאָהענטע, וועט בריינגען צו אָפּהיטען און פאַרהיטען פון דעם גרעסטען אומגליק וואָס ער אַליין וויל בריינגען אויף זיך, ח"ו.

און השי"ת זאָל אייך העלפען צו אָנזאָגען אַ גוטע בשורה אַזוי ווי איר האָט געבראַכט [די] ידיעה וועגען דעם טיפען צער.

מ'האָט געדאַרפט בודק זיין די תפילין אייערע און אויך דעם זונ'ס שי' און די מזוזות אין אייער דירה אַז זיי זאָלען זיין אַלע כשר'ה ווי דער דין איז.

(ממכתב י"ז טבת תשכ"ד)