נשא

263נשא

במענה למכתבה מי"ט טבת, שנתקבל באיחור זמן רב, בו כותבת כמה שאלות בדיני ומנהגי ישראל.

ובכלל אין עניני לפסוק שאלות, ואין כל צורך בזה, שהרי כמה מורי הוראה בעירה, אליהם תפנה ויבארוה השאלות לכל פרטיהן (שלפעמים רבות קשה להעלותן על הכתב במכתב).

בכל זה כיון שכבר כתבה עכ"פ אענה על שאלה הראשונה, ובנוסח שלה, בעית כיסוי הראש באשה, על מה מסתמך המנהג וכו'.

הנה זהו דין גמור בתורתנו הק' תורת חיים, ולא מנהג בעלמא (אף שגם מנהג ישראל חשיבות גדולה לו) ולא עוד אלא שגם בין הדינים — חשיבות מיוחדה לקיום דין זה, כיסוי הראש באשה (נשואה, כמובן) כמובן מגודל השכר בעד קיום דין זה, ובלשונו המדויק [הועתק במפרשי השולחן ערוך חלק אורח חיים סימן ע"ה (שם מבואר דין זה דכיסוי הראש בפרטיות) — שם מובא גם העונש, אבל בוחר אני להעתיק בהנוגע להשכר] מאמר הזהר הק' דפרשת נשא (הועתק במשנה ברורה הלכות קריאת שמע סי' ע"ה): בנהא יסתלקון בחשובין על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכל ברכאן דלעילא וברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובני בנין וכו'.

עוד להוסיף בהאמור, שפלא גדול על כל מי שניצוץ אמונה יש בלבו ורוצה אשר החיים לאחרי הנשואין מאושרים יהיו לאמיתתן — בנוגע להבעל והאשה ובניהם שיברכם השי"ת.

האומנם יש תפיסת מקום להאי נעימות (אפילו את"ל שיש בזה אי נעימות) שיש בכיסוי הראש בערך הברכה מהשם, יוצר האדם ובורא העולם ומנהיגו?! והרי זוהי קלות דעת שאין כמוה, אפילו באם ספק וספק ספיקא בהכרח הענין, ועאכו"כ בדבר המפורש.

מובן שיודע הנני הקושיא על האמור, שהרי נמצאים כמה וכמה שאין שומרים על דין האמור — אלא שקשיא זו קיימת היא כמה אלפים שנה, שאתם המעט מכל העמים ואיך זה דיניהם שונות מכל עם, ולצערנו הרב הרי גם בתוככי בנ"י יש למצוא כאלו שלע"ע מחללים השבת בפרהסיא ועד לנשואי תערובות ר"ל, ופשוט שאין זה גורע ח"ו כלל וכלל בעניני חיונים של תורתנו תורת חיים ומצותי' עליהם נאמר וחי בהם, כמו שעשיית העגל בזמנו (ובסמיכות לזמן מתן תורה) לא נגרע עי"ז כלל וכלל בחיונית של עשרת הדברות ולאחרי זה דכל התורה ומצותי' ועד לדורנו זה.

ובהמצאנו בימים ספורים לפני ימי הפורים, הרי — כנ"ל טענה זו היתה טענת 264המן, והמסקנא שלו לא רק אבדן חיים הרוחנים של עם ישראל אלא להשמיד כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים,

שהרי קיום בנ"י בכל מקום שהם הוא אך ורק ע"י התורה ומצותי' שניתנו מהשם אחד לגוי אחד בארץ.

(ממכתב כ"ד אד"ר, תשכ"ה)

. . . ומה ששואל חוותדעתי אודות ענין דכיסוי הראש, פליאה לי על השאלה בזה, ובפרט בצורתה כמו שכותב שתלבש פארוק שכל הראש יהי' מכוסה רק שתי אצבעות מלפנים מגולים, שאינו מובן את מי רוצים לרמות בזה, דפשיטא שלא את הכל יכול ואפילו לא את העולם, כי אם את עצמו. ומה תועלת בכגון דא.

ומובן שזהו רק בתור סניף דסניף כי הרי הדין מפורש בשו"ע ובמילא אין מקום לשאלה וספק, ומובטחני שבדרכי נועם בפעם אחר פעם הדבור בזה תסכים המדוברת לדעתו הרצוי' בזה. . .

(ממכתב כ"ח אלול, תשי"ד)

. . . לכתבה אודות כיסוי השערות שלה — אין בזה כל שאלה כלל: כיון שהשם אמר ברור שלטובת האשה ובעלה וילדיהם שי' שלא תהיינה שערות ראשה גלויות — ודאי אשר כן הוא, ואי אפשר אשר על ידי קיום מצות השם, יבוא כאב ראש או דומה לזה!

לדוגמא לכתבה אשר כשלובשת פאה נכרית בא כאב האמור אפשר: 1) שזהו שקר היצר הרע, שאינו רוצה שיקיימו מצות ואינו רוצה שתבואנה ברכות ליהודים. 2) באם אמת הוא — ה"ז ראי' שלטובתה שתגזוז שערותי' שתהיינה קצרות, ואז ודאי שלא יהי' כאב ע"י הפאה נכרית.

לפלא שלאחרי שראתה בגלוי ברכת השם ונסיו בהולדת הבן שי' שואלת בהענין!

במזכירות שלי אין כותבים צרפתית, לכן בא המענה בלשון הקודש, אבל היא יכולה לכתוב צרפתית גם להבא כיון שקורא הנני שפה זו.

(ממכתב כ"ב טבת, תשד"מ) 265. . . ומ"ש אודות החילוק בשייטל וכיסוי ע"י מטפחת, הנה פשוט הוא שכשכיסוי הראש הוא במטפחת ופוגשים במכירה או ידידה חפשית, הנה לפעמים תכופות נשמטת (גלישט זיך אַראָפּ) המטפחת או שגם נעלמת כליל בכיס, משא"כ בשייטל שאי אפשר לעשות זה, ובמילא סו"ס הרגל נעשה טבע שני. . .

(ממכתב א' טבת, תשט"ו)

. . . נצטערתי במ"ש במכתבו שעוד לא באה ההזדמנות לנסוע להזמין שייטל, ולפלא עליו שמחמיץ את הדבר כ"כ ובפרט שידוע לו המבואר בכמה מקומות בחסידות ומובן ג"כ בשכל אנושי אשר כל רגע ורגע אפשר לקנות בו עולם מלא או ח"ו להיפך, ואם כן כל רגע ורגע העובר [ו]אינו עושה בענין הנ"ל הרי היתה בידו לבנות עולם היינו להמשיך עי"ז תוספת קדושה בכל העולמות כמובן מאגרת התשובה לרבינו הזקן פרק י"ב, ומפני התרשלות לא נעשה כזה, אבל אין צועקין על העבר, ועכ"פ עתה עליו להזדרז ככל האפשרי בזה, וזהו ג"כ הטעם שהנני שולח מכתבי זה ספעשל דעליווערי.

בטח ידוע לו שיש על יד מחנה ישראל קופה מיוחדת לגמ"ח על ענינים כאלו, והתשלומין הם בתנאים נוחים, ואם זהו העכוב עד עתה הרי חבל שלא גילה את זה, וכבר הי' הדבר מסודר מכבר, ועכ"פ עתה יזדרז בזה כראוי וידוע מרז"ל אשר זריזות מביאה כו' ובסדר הדברים מסיים (ע"ז כ:) שסו"ס באים לידי רוח הקדש. . .

(ממכתב ז' אלול, תשי"ב)

. . . מצער אותי ביותר מה שכנראה ענין השייטלין (פארוק) נעשית הזזה בזעיר אנפין, והרי ידוע שכל אתערותא הבאה מבחוץ צריך לנצלה בשעת מעשה, משא"כ כשעובר משך זמן. ומ"ש אודות דוחק המצב כו' וכו' הנה האומנם אי אפשר הי' להשיג הלואות בקופות בגמ"ח של אנ"ש (שכפי הנודע לי הנה ישנה באגודת חב"ד שע"י כת"ר שליט"א אצל הוו"ח כו'. . ושנים או שלשה בירושלים עיה"ק ת"ו). . וכבר ידוע גודל הזהירות וגודל הנסיון (ובא בהתחלת כל חלקי השו"ע) דאל יבוש מפני המלעיגים, והמפורסמות אין צריכים ראי', אלא שבענין שלא הורגלו בו כ"כ אף שרק מפני סיבה צדדית ובאונס, הנה סו"ס נעשה כעין טבע, והמצב אינו מעורר את הכחות שנצרך הי' לעורר מפני הרצינית שבזה.

וכנראה שה"ה בהנוגע לעניני הנשים והבנים וחנוכם בכלל, שמוזנחים הענינים 266בכו"כ פרטים, אף שראו במוחש החורבן הגדול שגרמה אי שימת הלב להנשים ובנות, נוסף על דרז"ל שמות רבה שאמר השי"ת בנתינת התורה, כה תאמר לבית יעקב תחלה, ואח"כ תדבר לבני ישראל, והוכחה בזה שבמצות עה"ד הי' לא כן וגרם מה שגרם עד סוף כל הדורות.

מובן שאין כוונתי בזה להטיף מוסר, אלא שיחפש הוא עצות ואותיות אשר יבהירו את המצב כמו שהוא, אפילו גם בענינים אלו שלא הורגלו עד עתה. . .

(ממכתב ו' טבת, תשט"ו)

בתמהון קראתי במכתבו ל. . שי' כאילו שיש ח"ו עליו קפידא וכו'.

ומובן שאין לזה כל יסוד, וככתוב לאחדים שבכלל אין אני רואה תועלת מקפידא, יכול להיות שלפעמים יש צער מהנהגה בלתי רצוי', או מזה וואָס מען ניצט ניט אויס די ברכה והצלחה וואָס השי"ת גיט, און עס טוט וויי די האַרץ וואָס די ענינים קענען זיין בעסער ווי זיי זיינען און צוליב דברים של מה בכך, ניצט מען ניט אויס די ברכות השי"ת.

מזה מובן שקפידא ענין הפכי לגמרי ועאכו"כ יותר מקפידא, עס האָט אָבער אַ אָרט אין אייער ענין דאָס צער וואָס אויבען געזאָגט, דאָס האָט אָבער קיין שייכות, צו אַריינלערנען אין מיין בריף דאָס וואָס ניט געשריבען, אָדער אַז צוליב דעם ווערט אָפּגעהאַלטן דער ענטפער (וועלכעס מערסטענס איז דאָס צוליב טרדות רבות).

און איך מיין דערמיט, דאָס וואָס איך האָב שוין אייך דאַכט זיך געשריבען, דער ענין פון שייטל באַ אייך אין הויז, און ווי איך האָב שוין, כמדומה, אייך מרמז געווען, אַז די זאַך ענדערט זיך ניט און פשיטא אַז עס ווערט ניט מתוקן, מיט דעם וואָס מען איז מעלים עין פון דעם, והשי"ת לפניו נגלו כל תעלומות. און דער צער אין שייכות מיט דעם איז פאַרשטענדליך, לויטן זהר הק' (ווערט אַראָפּגעבראַכט אין אחרונים שו"ע או"ח) חלק ג' קכ"ו ע"א, בעיא איתתא לאיתכסא בזיוותא דביתא (מזה מובן עד כמה עוד יותר מבחוץ לבית) ואי עבדת כן. . בנהא יסתלקן בחשיבו כו' מתברך בכולא בברכאן דלעילא בברכאן דלתתא בעותרא בבנין בבני בנין, עיי"ש היטב.

איך וויל באַטאָנען נאָך אַמאָל, אַז דאָ איז ניט פראַן קיין מינה ומקצתה פון אַ ענין של קפידא, נאָר אַ פאַרדרוס און ווייטאָג, וועלכער ווערט נאָך פאַרגרעסערט אַריינטראַכטענדיק זיך אין דעם א.ג. מסירות נפש כביכול וואָס עס פאָדערט די הנהגה הרצוי' לגבי דעם פאַרלוסט, און נאָך מער נעמענדיק אין אַכט דעם אָרט וואו 267מען געפינט זיך איצטער, וואָס אַזאַ גוטע הנהגה קען באַווירקען פילע אידישע משפחות, אַז זיי זאָלען אָנהויבען נאָכטאָן, און גיין מחיל אל חיל.

ויהי רצון אַז סוכ"ס זאָל יעדער פון אונז זעהען ווי הקב"ה איז משפיע ברכה והצלחה בגשמיות וברוחניות און מאַכען די אַלע נויטיגע כלים צו אויפנעמען און אויסניצען די ברכה אין דער פולסטער מאָס.

און קומענדיג פון חדש הגאולה חדש תמוז גאולת רבנו נשיאנו וגופא בתר רישא אזיל, הנה יגאל כאו"א מאתנו בתכ"י מכל ענינים המבלבלים ויוכלו לעבוד השי"ת בשמחה ובטוב לבב.

בברכה לבשו"ט בכהנ"ל.

(ממכתב ה' מנ"א, תשי"ח)

קבלתי מכתבה בו כותבת מה שנמסר לה בשמי ועונה על זה אשר יש פרטים שמסכמת עליהם ויש פרטים שאינה רוצה בהם ובמילא יהי' זה רק בתור כפי' כו' וכו'.

והנה כל גישה זו אינה נכונה ומתאמת, כשנגשים להתחיל סדר חיים, והרי ברור שכל אחד רוצה שיהיו חיים מאושרים, והאושר בחיים תלוי באיכות ובכמות דוקא במלך מלכי המלכים הקב"ה, הרי אין השאלה במה האדם רוצה ובמה אינו רוצה, כי אם הגישה היא במה תלוי ובמי תלוי אושר האדם ובאיזה תנאים יש לקוות שיבוא האושר בפועל.

ואמרתי ל. . שי' כשהי' כאן שאשת האדם יכולה להיות עזר לו או כנגדו, ואף שקשה לשער מראש ולדעת מראש בבטחון גמור בכל המאה אחוז איך שיהיו היחסים במשך עשיריות בשנים, הנה בחינה ידועה וחשובה בזה הוא היחס שבין הצעירים וההתחשבות בהשקפתם — של האדם עם השני קודם החתונה, ועליו לברר את זה (וכן על כל אחד ואחת שרוצה לבוא בברית הנשואין), עד כמה שאפשר.

ובהנוגע אליו הוא שלא יעלים ממנה דבר אודות השקפתו עתה על החיים, וישאלה לאמר לו החלטתה ברור מה היא יחסה אל השקפתו. ואם תתנהג היא כנ"ל במכתבה שתסדר את חייה מתאים לרצונותי' מבלי התחשב עם דעתו של הקב"ה והוראותיו אשר נתן לכל אחד ואחת מעם ישראל, צריך להתבונן היטב הדק בשאלת הנשואין והשידוך בכללותם,

וכיון ש. . רצה לדעת דעתי בזה וגם הסכמתי, וכמו שהתבטא גם ברכתי, הרי אני מצדי יכול להסכים בלבב שלם כשרואה אני המקסימום האפשרי לתקוה שחייהם יהיו מאושרים, וזהו תלוי בזה שיסדרו את חייהם על יסודי התורה והמצוה כפי שהם 268אמורים בשולחן ערוך ולא כפי פירושו של כל אחד ואחת שלפרט פלוני מסכים הוא ולפרטים אחרים אין מסכים, כי הקב"ה אומר שהליכה בדרכיו אשר הורה מבטיחה חיים בברכה והצלחה, מה שאין כן הליכה בדרכים אחרים, ואינני יכול לקבל על עצמי אחריות דהשתתפות בענין כזה כשאחד מהצדדים נגש לכל הדבר שאינו רוצה ואינו מבטיח וכופים אותו היפך דעתו כו' וכו'.

ואם מי שהוא אומר שאי אפשר לוותר וללכת דוקא בכיסוי הראש במטפחת או בפאה נכרית ואין נפקא מינה לו אם על ידי זה מסכן את אשרו ואושר הצד השני בחיים המשותפים עשיריות בשנים, הרי אין לאיש כזה כל רגש אחריות ולא הערכה מתאימה וידיעה מה הם חיים משותפים ועד כמה כדאי לוותר אפילו על ענינים יותר חשובים ובלבד שיהיו חיים מאוחדים ומאושרים, וכנ"ל, אי אפשר זה בחיי איש ואשה הישראלים כי אם על ידי תורה ומצוה.

והשי"ת יזכהה להכיר את דרכה בחיים ולהחליט לטוב לה בטוב האמיתי שהוא הטוב הן בגשמיות והן ברוחניות, ושבאמת אי אפשר זה בלא זה.

(ממכתב יו"ד סיון, תשי"ד)