שיחה ג
95שיחה ג
א. כתב המחבר בשו"ע הל' ציצית1 "עיקר מצות טלית קטן ללבשו על בגדיו כדי שתמיד יראה ויזכור המצות". ובמג"א שם2 "ובכתבים (היינו כתבי האריז"ל), דטלית קטן דוקא תחת בגדיו".
ובפשטות3, חילוק שיטות זה הוא המקור לשינוי מנהגים שמצינו בלבישת ט"ק: הנוהגים ללבוש הט"ק על בגדיהם למעלה, אזלי כפסק המחבר בשו"ע; והלובשים הט"ק מתחת לבגדיהם, נוהגים כדעת המג"א ע"פ כתבי האריז"ל.
ובחילוק מנהגים זה בענין הבגד (הטלית קטן), יש עוד חילוק בנוגע להציציות — כמה מהלובשים הט"ק תחת הבגדים, נוהגין שיהיו הציציות מבחוץ.
ויש לעיין, אם מנהג זה שיהיו (רק) הציציות מבחוץ, הוא ג"כ ע"פ כתבי האריז"ל, היינו שע"פ האריז"ל הט"ק צ"ל מתחת להבגדים, אבל הציציות עצמן צ"ל בחוץ, או שזהו בכדי לחוש לפסק המחבר, אבל ע"פ האריז"ל — גם הציציות צ"ל מכוסות תחת הבגדים.
והנה מהמשך לשון המג"א "ונ"ל דצריך שיהיו הציצית מבחוץ כו'", אין לדייק לכאורה, שגם לה"כתבים" צריכין להיות מבחוץ — כי [מלבד זאת שי"ל שגם כוונת המג"א היא שיש להחמיר לצאת גם לדעת המחבר, הנה י"ל ש]עיקר4 כוונת המג"א במ"ש "שיהיו הציצית מבחוץ" אינה שיהיו מחוץ להבגדים (באופן שיוכל לראותן תמיד), כ"א — שיהיו מחוץ להכנפות, וכהמשך לשונו שם "ודלא כאותם שתוחבין אותן בהכנפות, ע"ד מ"ש בגמ5 אין ציצית אלא יוצא כו'" (וכן משמע בשו"ע אדה"ז6 שלא הביא מ"ש ב"כתבים" (כבמג"א), ומ"מ העתיק דברי המג"א בסעיף בפ"ע "צריך שיהיו הציצית מבחוץ שנאמר7 וראיתם אותו ודלא כאותן שתוחבין אותו בהכנפות")8.
96וגם לכאורה אין להכריע כן ממה שהביא אדה"ז9 (מהלבוש10) "וכיון שטעם לבישת הציצית הוא כדי לזכור המצות, לפיכך הלובש11 טלית קטן יזהר ללובשו על בגדיו כדי שתמיד יראוהו ויזכור המצות, ואותן הלובשים אותו תחת הבגדים יזהרו שילבשו אותו באופן שיראו הציצית תמיד שע"י ראייתן יזכרו המצות תמיד" — כי גם בזה לכאורה אינו ברור אם זהו לפי שעיקר הקפידא שבכתבי האריז"ל אינה אלא על הט"ק ולא על הציצית, או שזהו רק כדי לחוש לפסק ההלכה (דברי המחבר בשולחנו) שיהיו הציציות מחוץ להבגדים.
ב. ולכאורה יש לפתור הספק ע"פ מ"ש במקור הדברים בכתבי האריז"ל, ד"הי'12 נוהג מורי (האר"י) זלה"ה כשהי' לובש הציצית. . הטלית גדול הוא למעלה מכל המלבושים והט"ק הוא תחת כל המלבושים13 ושלא כדעת קצת המקובלים שמניחין אותו למעלה מכל המלבושים והוא שיבוש14, אמנם יניחנו על החלוק". ובטעם הדבר מבואר שם, כי "ענין15 ציצית ט"ק שהוא בחי' הפנימית כו' וט"ג הוא16 כו'".
ומובן, דטעם הנ"ל בנוגע לט"ק הוא (גם ובעיקר) על הציצית "שהוא בחי' הפנימית" (ובפרט, שהבגד עצמו אין בו קדושה וכו'17). ולפי זה, הרי גם הציציות שבט"ק צריכות להיות מכוסות18 — 97תחת הלבושים ולא מבחוץ19.
[וכן מוכח ממש"כ בזהר20 ש"בר נש" אחד פגע בר' חייא ור' יוסי ולא ראה אותם לובשים ציצית, היינו שהציציות שלהם לא היו נראים בחוץ21, ועד כדי כך, דגם כאשר ה"בר נש" חשד בהם שהנהגתם אינה כדבעי — לא ביארו לו (גם אחר שראה שהם "זכאין") למה מתנהגים כן22, כי לפי דעתם פשוט שגם הציציות צ"ל מכוסות].
ולפי זה, הרי הנוהגים לגלות הציציות זהו רק לצאת גם לדעת המחבר, אבל ע"פ כתבי האריז"ל אין צורך בדבר23, ואדרבה, זהו טעם הנוהגים ללבוש הט"ק תחת הבגדים23 באופן שגם הציצית הן מכוסות24.
ג. ויל"ע בנוגע לכמה מההולכים לאור תורת אדמו"ר הזקן בשולחנו הזהב, וביניהם גם מחסידי חב"ד — שהציציות אצלם לא היו מגולין בחוץ. ולכאורה אינו מובן, שהרי דברי אדה"ז בשולחנו ברורים ד"אותן הלובשים אותו תחת ה 98בגדים יזהרו שילבשו אותו באופן שיראו הציצית תמיד כו'".
[ואין לתרץ ע"ד שמצינו25 לענין "המספר קומי" שהוא "מדרכי האמורי", ד"אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שהוא קרוב למלכות" — כי כמה מהנ"ל מצאנו ראינו שלא היו הציציות שלהם גלויות הגם שלא היו "קרובין למלכות" (וגם באלו שהיו צריכים להשתדל עבור בנ"י אצל המלכות — עשו כן גם בזמן שלא עסקו בזה).
גם מובן שאין הטעם בזה לפי שבאותו הזמן היו הולכים בין הגוים כו'26, כי המדובר גם בחסידים שקיימו כל מנהגי ישראל, ופשיטא — פס"ד של אדה"ז בשולחנו!]
ואולי י"ל בזה ע"פ המסופר27 "מפי הרה"ג החסיד המפורסם ר' הלל פּאַריטשער זי"ע אשר פעם אחד שאלו את אדמו"ר הזקן איך לנהוג בדבר שהמקובלים מחולקים עם הפוסקים, והשיב אדמו"ר מסתמא יש לנהוג כהמקובלים. ושאלו אותו הלא הוא בעצמו בשו"ע שלו28 כתב שיש לילך אחר הפוסקים, והשיב כן כותבים הפוסקים (ובשו"ע נמשך אחר הפוסקים) אבל המקובלים כותבים לילך אחר המקובלים נגד הפוסקים29 (שהכריעו נגד המקובלים, ומובן שאין לומר שהמקובלים יהיו נגד התלמוד (או הפוסקים שלמדו דבריהם מן הגמ', שבזה כל ישראל שווים) כמבואר בשו"ע סימן ס"ח)"30.
ועפ"ז, ההנהגה דאלה שלבשו הט"ק וגם הציצית בפנים, שיסודה ע"פ מ"ש בכהאריז"ל (כנ"ל) — ה"ה ע"פ הוראת אדה"ז עצמו, לנהוג כהמקובלים (האריז"ל וכו') במקום שאינו כפי הפוסקים.
ועדיין יש מקום עיון בדבר: לפי הנ"ל הי' צ"ל כן מנהג כל אלה ההולכים לאור תורת אדה"ז, שיהיו הציציות מכוסות ביחד עם הט"ק31, ולמעשה רואים שכו"כ נוהגין כפסק אדה"ז בשולחנו, ללבוש הט"ק תחת הבגדים באופן שיראו הציציות — שלא ע"פ כתבי האריז"ל הנ"ל32.
ד. ואולי י"ל בהקדם הביאור בעצם הענין דלבישת ציצית מתחת להבגדים, דלכאורה יש לתמוה — שהרי הטעם לכך שע"פ נגלה הציציות צריכות להיות מגולות — הוא ע"פ הכתוב מפורש (שהוא תוכן מצות ציצית) "וראיתם אותו 99וזכרתם את כל מצות ה' גו'"33, וגם דרשינן בגמ'34 "וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם — ראי' מביאה לידי זכירה כו'",
וכיון שטעם לבישת ציצית הוא בכדי לזכור כל המצות כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם גו', וכלשון אדה"ז בשו"ע שם — יש להבין למה ע"פ כתהאריז"ל אין הציציות צריכות להיות מגולות?
ואף שבפע"ח שם נאמר בזה טעם ע"פ קבלה כנ"ל — טעמא בעי, שהרי (כמובא לעיל) לא יצוייר שהמקובלים יהיו נגד התלמוד כו'.
ה. ואולי י"ל הביאור בכל זה:
מ"ש "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'", יש לפרש בשני אופנים: ד"וראיתם אותו וזכרתם" הוא מגוף מצות ציצית (כדמשמע לכאורה מזה שנאמר בכתוב "והי' לכם לציצית וראיתם אותו גו'"), או ד"וראיתם אותו גו'" הוא דבר נוסף הבא כתוצאה מקיום מצות ציצית.
ונפק"מ לדינא, דלאופן הא' כיון דקיום מצות ציצית (כתיקונה) הוא כאשר ישנו ה"וראיתם אותו" בפועל, או שישנה האפשרות לראות הציצית35, הרי אם חסר בזה — לא קיים מצות ציצית (כתיקונה); משא"כ לאופן הב' דקיום מצות ציצית הוא בעצם (עשייתן ו)לבישתן, הרי גם כשא"א להיות "וראיתם אותו" קיים מצות ציצית כתיקונה, אלא שחסר דבר הנוסף — השלימות שיש במצות ציצית — קיום ענין "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' גו'".
ולכאורה תלוי בב' הפירושים (שהביא רש"י36) בתיבת "ציצית"37: א) "ע"ש הפתילים התלויים בה כמו38 ויקחני בציצית ראשי"; ב) "ציצית על שם וראיתם אותו כמו39 מציץ מן החרכים"40:
דלפי' הב' דשם "ציצית" הוא ע"ש וראיתם אותו, מובן ד"וראיתם אותו" הוא גדר מצות ציצית41, וכשחסר "וראיתם אותו" חסר בחפצא דציצית, ולא קיים מצות ציצית כתיקונה; משא"כ לפי' הא' שהוא ע"ש הפתילים, הרי החפצא דציצית אינו אלא הפתילים עצמם, וא"כ קיום המצוה הוא כשלובש בגד עם הפתילים התלויים ויוצאים ממנה.
ו. וי"ל דבזה פליגי הרמב"ם והטור:
בסוף הל' ציצית42 כתב הרמב"ם, ש"אע"פ שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית, 100אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו כו'", ובהלכה שלאח"ז43 "לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'".
והטור הביא ג"כ בספרו44 מעלת הזהירות במצות ציצית, וז"ל: "אע"פ שאין אדם חייב לקנות טלית. . כדי שיתחייב בציצית כו' מ"מ טוב ונכון להיות כל אדם זהיר וזריז במצות ציצית שיהי' לו בגד קטן מצוייץ שילבש אותו כל היום כי עיקר מצותה על זכירת המצות ובכל שעה ובכל רגע צריך לכך כו'".
חזינן, שהרמב"ם חילק ההשתדלות והזהירות במצות ציצית לב' פרטים בב' הלכות. תחלה מדבר אודות מצות ציצית עצמה, ש"אין ראוי כו' שיפטור עצמו ממצוה זו כו' לעולם ישתדל כו' כדי שיקיים מצוה זו", ובהלכה בפ"ע מבאר הזהירות הבאה מזה, שהציצית מביאה לידי זכירת כל המצות — "שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן"45,
משא"כ הטור כללן ביחד כענין והמשך אחד, ולא הזכיר ע"ד ההשתדלות בקיום מצות ציצית בפ"ע, כ"א הזהירות במצות ציצית מצד זכירת כל המצות שבה, ומדייק שענין זה הוא "עיקר מצותה" דציצית.
וע"פ הנ"ל מובן, דלהרמב"ם "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' גו'" (ש"הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן") הוא דבר נוסף46 על עצם מצות46 ציצית47, שלכן חלקם לב' פרטים בב' הלכות, ומדגיש חילוקם: חיוב ההשתדלות במצות ציצית עצמה "קיום מצוה זו"; הזהירות במצות ציצית לפי שיש בה עוד ענין48 (מלבד עצם המצוה) — "שהרי 101הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן".
משא"כ הטור ס"ל ד"וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" הוא מגוף49 מצות ציצית50.
[וכמו שביאר הב"ח51 דברי הטור בזה שמקדים להתעטף בציצית לפני הנחת תפלין "לפי שציצית באים כדי לזכור כל המצות52, אבל התפילין היא מצוה יחידית כו'".
ולהעיר מדברי הב"ח53, בהטעם שהביא הטור הכוונה במצות ציצית "ויכוין בהתעטפו שציונו המקום להתעטף כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם" (אף "שאין זה מדרכו בחיבורו זה לבאר כוונה לשום מקרא שבתורה"54), "דלפי שכתוב בפרשת ציצית55 למען תזכרו גו' יורה כי עיקר המצוה וקיומה תלויות בכוונתה שיכוין בשעת קיום המצוה"56, "שלא54 קיים המצוה כתיקונה אם לא יכוין אותה הכוונה"57].
ולכן אין לחלקם לב' ענינים, וכמפורש בלשונו "להיות כל אדם זהיר וזריז במצות ציצית. . כי עיקר מצותה על זכירת המצות"58.
ז. והנה כ"ז הוא בקיום מצות ציצית מעיקר הדין, היינו בטלית גדול, דגם להדיעה שאין "וראיתם אותו" מגוף המצוה, ה"ה פרט בהמצוה, ובמילא פשוט דמצות טלית גדול היא ללובשו ע"ג ה 102בגדים באופן שיש בו "וראיתם אותו וזכרתם גו'".
אבל לענין ט"ק, פליגי הפוסקים — אם תקנו שהאדם יקיים כל הזמן מצות ציצית בפני עצמה כמצוה פרטית (נוסף על קיום מצות ציצית בט"ג, שמקיים בו (גם) וראיתם אותו), או — שכל עיקר התקנה דט"ק היתה כדי לזכור את כל המצות תמיד:
לדעת המחבר, "עיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות", לפי שקאי בשיטת הטור הנ"ל, וכמפורש בחיבורו ב"י59, שדין הנ"ל הוא — "ממה שאמר (הטור60) בסימן כד כי עיקר מצותה על זכירת המצות ובכל שעה ובכל רגע צריך שיזכור נראה שעיקר מצות טלית קטן ללובשו מלמעלה כדי שתמיד יראהו61 ויזכור המצות"62.
ובשיטה זו קאי אדה"ז בשלחנו, שבתחלה כ'63 "כשיתעטף בציצית יכוין שציונו הקב"ה להתעטף בציצית כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'", ואח"ז ממשיך "וכיון שטעם לבישת הציצית הוא כדי לזכור המצות לפיכך הלובש טלית קטן יזהר ללובשו על בגדיו כדי שתמיד יראוהו ויזכור המצות", וממשיך "ואותן הלובשים אותו תחת הבגדים יזהרו שילבשו אותו באופן שיראו הציצית תמיד שע"י ראייתן יזכרו המצות תמיד", שמדייק "יזהר" "יזהרו", כי בלי זה חסר בגוף מצות ציצית.
אבל לפי מ"ש בכהאריז"ל, ענין הט"ק אינו אלא בשביל קיום מצות ציצית לבד, ומה"ט הי' מניחן למטה תחת כל הלבושים64, לפי שבט"ק אינו נוגע (ואינו שייך) הענין ד"וראיתם אותו וגו'".
[וכמודגש גם בהחילוק בנוגע לציצית בלילה: ע"פ הפסק בשו"ע65 "לילה לאו זמן ציצית הוא דאמעיט מוראיתם אותו" — אתמעט כל מה שלובש בלילה או כסות לילה וכו'; ואילו בפע"ח66 מחלק בזה: "אין טלית וציצית בלילה. . אך הט"ק צריך שישכב עמו אפי' במטה. . לעולם לא יתבטל. . אפילו בלילה אינו נפסק רק של גדלות לבדו הוא שמתבטל אבל ציצית (דט"ק). . לעולם לא יתבטל אפי' בלילה לכן נקרא ט"ג וט"ק ולכן ראוי ליזהר שלא להסיר מעליו ט"ק 103בשום זמן אפילו בהיותו ישן67 רק בכניסתו למרחץ, לכך ראה דוד עצמו ערום במרחץ ולא בהיותו ישן כי אז הי' לו ט"ק כנ"ל"68.
והיינו כי ע"פ כתהאריז"ל אין תקנת הט"ק בעיקרה בשביל קיום מצות "וראיתם אותו69 וזכרתם את כל מצות ה'"].
ח. ועוד י"ל בזה, ע"פ דיוק בלשון כהאריז"ל שם: בשער הכוונות70 מביא ענין זה בתור הנהגת האריז"ל עצמו אבל לא הורה בפירוש שכן צריך לנהוג כאו"א71. וגם בפע"ח כתב "הי' נוהג מורי. . כשהי' לובש הציצית קטן כמו בשעה שהי' עולה כו' אז הי' מעטף בו ומורידו מן הגוף כדרך לבישתו, אמנם זה השינוי הנ"ל הוא כי הט"ג הוא למעלה כו' והט"ק הוא תחת כל המלבושים", וממשיך "שלא כדעת קצת מקובלים כו'". והיינו, דגם לפי המקובלים יש מקום ללבוש הט"ק למעלה מן הלבושים, אלא שהנהגת האריז"ל עצמו לא היתה כן72.
ובטעם הדבר י"ל: גם לפי מ"ש בכתהאריז"ל, ישנו גם בט"ק הענין ד"וראיתם אותו", אלא שחלוק גדר "וראיתם אותו" בט"ק מבט"ג73:
בט"ג "שהוא בחי' חיצוניות כו'", גדר "וראיתם אותו" הוא כפשוטו — ראי' בחיצוניות, כי זה נוגע להנהגה חיצונית "שלא יזדמן חטא לידו"74, ויבוא לידי שמירת כל המצות; משא"כ בט"ק ש"הוא בחי' הפנימיות"75, גדר "וראיתם אותו" הוא ראי' פנימית, והיינו ראי' והסתכלות בפנימיותו, קדושת ועליית האדם עצמו למעלה נעלית יותר במצות.
ועפ"ז מובן מה שכו"כ מבנ"י, וגם מהחסידים לובשים הט"ק תחת הבגדים — ונזהרין שהציצית יראו מבחוץ, בהתאם לפס"ד אדה"ז בשלחנו, ולא כפי הוראת אדה"ז עצמו שיש לנהוג כהמקובלים נגד הפוסקים
— כי הנהגה זו של האריז"ל, אינה הוראה לרבים71, כי בנ"י זקוקים לזכירת כל המצות כפשוטה76, הן בסו"מ שלא יזדמן חטא על ידו77, כבהמשך הכתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם"78, והן בוע"ט, 104קיום כל המצות, והוא ע"י "וראיתם אותו (שאז) וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם".
ורק בחלק מהם — שייך מעין הנהגת האריז"ל — שהט"ק וגם הציציות יהיו מכוסות, כי אין צריכים (כ"כ) לגדר "וראיתם אותו" כפשוטו (במשך כל היום וכל רגע) בשביל זהירות וקיום מצות כפשוטו, ואצלם מאיר יותר ענין הראי' בפנימיות.
ומה"ט גם בדור שלפנינו לא ראינו הנהגה זו ללבוש ט"ק תחת כל הבגדים באופן שהציציות תהיינה מכוסות בכל בנ"י כ"א בחלק מהם, וי"ל מפני שזהו "אפס קצהו ושמץ מנהו" מהעבודה הנעלית של האריז"ל.
ט. ויהי רצון, שהזהירות במצות ציצית — לפי שינוי המנהגים שבזה79
— אלה שמוציאים הציציות מבחוץ להבגדים, ש"נושא חותם אדונו קבוע בכסותו"80, ואחינו בנ"י שאין הולכים בציצית בגלוי, ע"פ הנהגת האריז"ל (שאז היא הנהגה (הראוי') ע"פ תורה) —
תזרז קיום מצות ציצית של הקב"ה — בלשון תפלתנו81 "והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ. . לארצנו", בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
(משיחות ש"פ פקודי תשמ"א. ש"פ מקץ תשמ"ג)
הערות
עמוד 95
- 1. או"ח ס"ח סי"א. והובא בשו"ע אדה"ז שם סי"ח (כדלקמן בפנים).
- 2. סקי"ג.
- 3. וזאת למודעי: כל הביאור שבהשיחה לא בא לקבוע ולהוכיח איך שצ"ל המנהג בלבישת הטלית קטן, כי נהרא נהרא ופשטי', אלא רק להסביר טעמי חילוקי המנהגים הקיימים בזה. לכללות השאלה — ראה שו"ת יחוה דעת (להגר"ע שי' יוסף) ח"ב ס"א ובס' שנסמנו שם.
- 4. ראה לקמן הערה 8.
- 5. מנחות מא, ב ובפרש"י שם — ראה מחה"ש ופרמ"ג (א"א) למג"א שם.
- 6. או"ח שם סי"ט.
- 7. פרשתנו טו, לט.
- 8. אלא שמסיום הלשון במ"א (ואדה"ז) שם "לכן נ"ל דאנשים ההולכים בין העכו"ם יוצאין בזה אך בשעת הברכה יהיו מגולין כדי הילוך ד"א" משמע דכוונתו לב' הענינים: שיהיו יוצאין ולא תחובין בתוך הכנפות, ושיהיו מגולין לא מכוסין. אבל מזה שאדה"ז כ' ענין הנ"ל (לא בהמשך ההלכה שצריך ללובשו על בגדיו שיראו הציצית תמיד (שבסי"ח), אלא) בסעיף בפ"ע (סי"ט) "צריך שיהיו הציצית מבחוץ וכו' ודלא כאותן שתוחבין אותו בהכנפות", משמע לכאורה שהו"ע בפ"ע, שהם ב' ענינים ב"וראיתם אותו": א) שילבשו אותו באופן שיראו הציצית תמיד (שכ' בסעיף יח), ב) שיהיו הציצית מחוץ להכנפות — כי מצד דין הא' אם הכנפות והציצית אינן מכוסות, גם כשהציצית הם בתוך הכנפות, מתקיים "וראיתם אותו" — דהרי רואים הקשרים וכו' שיוצאים מהכנפות אף שאין רואים החוטים התלויים מחוץ להקשרים כו'. ולכן מוסיף בסי"ט לימוד מיוחד "צריך שיהיו הציצית מבחוץ שנאמר וראיתם אותו ודלא כאותן שתוחבין אותו בהכנפות". ועצ"ע.
עמוד 96
- 9. שם סי"ח.
- 10. שם סיו"ד (כנסמן עה"ג).
- 11. בלבוש שם לא הביא דין הנ"ל שבשו"ע (שיזהר ללובשו על בגדיו וכו') כאן (וכתבו בסי' כד) — אלא כותב "וכיון שטעם. . המצות לפיכך אותם הלובשים הט"ק תחת הבגדים יזהרו כו'".
- 12. לשון הפע"ח שער הציצית פ"א. ועד"ז הוא בשער הכוונות (ענין הציצית דרוש ו' ודרושי תפלת השחר פ"ג) ועוד — הובאו במאסף לכל המחנות לשו"ע או"ח ס"ח שם. וראה גם בהנסמן בהערות הבאות.
- 13. ועד"ז הוא בנגיד ומצוה וסידור האריז"ל (סידור הר"ש מרשקוב; זאלקווא תקמ"א; סידור ר' אשר). וראה גם אור צדיקים (להר"מ פאפריש) ס"ז (הל' ציצית) ס"ט. — ראה מאסף לכל המחנות שם.
- 14. ובשער הכוונות שם: וטעות גדול הוא בידם הפך האמת.
- 15. לשון הפע"ח שם. ועד"ז הוא בשער הכוונות, נגיד ומצוה וסידור האריז"ל שם. וראה הערה הבאה.
- 16. בפע"ח שם "פנימית של ג"ת דיצירה וט"ג הוא בחי' חיצונות שלהם". וראה בהמשך הענין שם בפע"ח, מה שמתרץ ממ"ש דציצית קטן, אינו רק בעשי' — דציצית קטן הוא בחי' עיבור. ע"ש ובשער הכוונות שם (הובא הענין גם בתו"א תולדות יז, רע"א (בל' אדמו"ר נ"ע בעצמו)). וראה נהר שלום ב"כוונות הב' טליתות". ואכ"מ.
- 17. אלא שע"פ האריז"ל הכוונה בזה שאין בו קדושה, היינו ש"אין בנו כח להשיגו ולכן אין הקדושה חלה על הטלית עצמו. . אבל הציציות הנמשכים ויוצאים מן הטלית הזה יש לנו בהם יותר השגה ולכן נק' תשמישי מצוה" — ראה שער הכוונות שם דרוש ב' בתחלתו. פע"ח שם פ"ג (ראה שמן ששון לשם). תו"א מג"א ק, א. לקו"ת פרשתנו מד, ב.
- 18. ועפ"ז, מ"ש בשער הכוונות שם (בדרוש ז'. ועד"ז בפע"ח שם ספ"ו. והובא בסידור האריז"ל הנ"ל, אור צדיקים שם. ועוד) "כי האדם צריך להסתכל בציציות בכל שעה ורגע כמש"ה וראיתם אותו כו'", קאי בעיקר לא בט"ק אלא בט"ג [וכהמשך הלשון שם דב"ההסתכלות יש ב' כוונות. . המסתכל בהם בעת תפלת שחרית בק"ש. . המסתכל בהם שלא בזמן התפלה", דכמו שההסתכלות בעת תפלת שחרית בק"ש, הכוונה להט"ג שבו מתעטף בתפלה, עד"ז הוא ההסתכלות שלא בזמן תפלה (דק"ש וברכות הק"ש. ואולי גם נוסף ע"ז — כי בימיהם היו כמה שהיו לובשים ט"ג לא רק בשעת ק"ש ותפלה — ראה מ"ח מסכת ציצית פ"ה מ"ג)]. וכ"מ בפע"ח שם שכ' בסיום כוונת ההסתכלות "ולכן ביום נוהגין הציצית שאז יכולין להמשיך הראי' משא"כ בלילה שהדינין גוברין ואז אין בידינו כח להמשיך הראי'". והרי זה שרק "ביום נוהגין הציצית" הוא רק בט"ג משא"כ ט"ק הוא תמיד כמ"ש בפע"ח שם ספ"א ועוד (הובא לקמן בפנים ס"ז). ואת"ל שקאי בט"ק (וכ"מ במצת שמורים הל' ציצית, סוד הסתכלות בציציות תמיד), אולי י"ל דכוונתו לא בראי' כפשוטו אלא בהסתכלות, היינו התבוננות וכוונות כו'. וראה לקמן ס"ח. ועצ"ע.
עמוד 97
- 19. בסידור הרש"ר (ועוד. ועד"ז באור צדיקים שם) "בטלית קטן יעשה הציצית שלפניו ארוכים שיהיו מזומנים לו בכל עת לראותן". אבל יש לפרש, דאין הכוונה שיהיו גלויים בפועל, אלא שיהיו מזומנים לו בכל עת שרוצה באופן שיוכל בקל להגבי' בגד העליון שלו לראותן. גם — לא הובא ענין זה בשער הכוונות ופע"ח שם. ובמאמר מרדכי (להר"מ כרמי) או"ח סכ"ד ס"א בסופו, ג"כ תפס שפשוט שגם הציצית מכוסות דלא כהב"י, ומסיים "הלכך יותר נכון. . וכן נוהגין העולם ללובשו תחת הבגדים. וכ"כ המ"א. . בשם האריז"ל, דט"ק דוקא תחת בגדיו". וכ"מ מהראי' שבמקור חיים (להר"ח הכהן) להל' ציצית ס"ח סי"א — הובא בס' יפה ללב (להר"י פאלאג'י) לאו"ח שם.
- 20. ח"א רד, סע"ב ואילך.
- 21. וראה ניצוצי אורות וניצוצי זהר (להרב מרגליות) לזהר שם.
- 22. ע"ד המסופר בזח"ג (קפו, א), שר' יצחק ור' יהודא תרצו והסבירו למה לא קראו ק"ש.
- 23. וכ"מ קצת מהנהגת אנשי מעשה (הובא בלקוטי מהרי"ח מצות ציצית) שלובשים שני ט"ק, א' תחת הבגדים על חלוקו כדעת האריז"ל וא' על הבגדים כדעת הטושו"ע. — ולא ראיתי נוהגין כן במדינתנו.
- 23. אבל ללבוש ט"ק על הכתונת ולמעלה ממנה, בגד קצר (זשילעט), לכאורה אין יוצאים עי"ז לפי כתהאריז"ל, שהרי בכתהאריז"ל מדייק "תחת כל המלבושים. . יניחנו על החלוק" (פע"ח שם פ"א), "למטה משאר מלבושיו ע"ג חלוקו" (שער הכוונות שם דרוש ו), ועד"ז בשאר מקומות הנ"ל, וכהובא במג"א שם "תחת בגדיו", ובסי' קול יעקב: האריז"ל הי' נוהג ללבוש הטלית קטן בביתו על חלוקו בלי הפסק שום מלבוש.
- 24. וכ"מ מפשטות דברי הב"י או"ח סכ"ג ; פרישה שם. ומפורש בב"ח (וש"ך) יו"ד סשס"ז (סק"ד) "נהגו העולם היתר בטליתות קטנים תחת בגדיהם כיון שהציצית מכוסים". זה שהט"ק הוא תחת הבגדים, מפורש בכמה פוסקים — בעל העיטור הל' ציצית סוף החלק השלישי; ספר היראה לרבינו יונה קרוב לתחלתו; מרדכי הל' ציצית סתתקמ"ג (בשם מהר"ם מרוטנבורג) ותענית סי' תרלז; שו"ת הרדב"ז ח"ה ב' אלפים קו; שם ב'קס. ועוד. אלא שבכל הנ"ל א) אין מבואר שכ"ה בנוגע להציצית. ב) לא נאמר שכצ"ל ע"פ הלכה, אלא שבכמה מהם מעשה רב. ואכ"מ.
- . ובשו"ע אדה"ז שם לא משמע כן. ואכ"מ.
עמוד 98
- 25. ב"ק פג, א. סוטה מט, ב. רמב"ם הל' ע"ז פי"א ה"א וה"ג. טושו"ע יו"ד סקע"ח ס"א וב'.
- 26. ראה ערוך השלחן או"ח ס"ח סי"ז. מ"ב שם סקכ"ו.
- 27. שער הכולל פ"א סק"א (נעתק גם בשו"ע אדה"ז (קה"ת) או"ח ח"א בסופו (קפד, ב)).
- 28. או"ח סכ"ה סכ"ח.
- 29. וכן הכריע בסידורו בד"כ — כהמקובלים ולא כהפוסקים (ודלא כבשו"ע שלו) — שער הכולל שם בריש הפרק. ולהעיר משו"ת צ"צ או"ח סי"ח אות ד'. שו"ת דברי נחמי' או"ח סכ"א.
- 30. ומסיים בשער הכולל שם: וכ"ה בשערי תשובה סכ"ה סקי"ד בשם הרדב"ז והחכם צבי.
- 31. להעיר ממכתב כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, באג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ז ע' קלא. סה"ש תש"ה ע' 115.
- 32. ואולי מנהג כו"כ בדורנו, שלא רק שהט"ק הוא למטה מתחת לבגדים , אלא שהט"ק תחוב במכנסיים, ורק הציציות מוציאין אותן, וע"ז עוד לובשים בגד עליון — הוא לחוש לדעת כתבי האריז"ל.
- . כבימיהם, שכל השקו"ט הי' אם ישנו בגד עליון המכסה הט"ק והציצית.
עמוד 99
- 33. כהובא בשו"ע אדה"ז ס"ח, וכפשטות הלשון בשו"ע "שתמיד יראהו ויזכור המצות". וכן בטושו"ע ר"ס כד. בב"י לטור ס"ח שם כ' "וכן כתב נמ"י בשם הריטב"א". ובנמוק"י להלכות ציצית בשם הריטב"א שם כ' "ואפילו אותם שאין נוהגין אלא בט"ק ראוי ללבוש אותו על מלבושיהם לקיים בו יפה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (וראה לקמן הערה 78).
- 34. מנחות מג, ב.
- 35. ראה לקמן הערה 61.
- 36. פרשתנו טו, לח.
- 37. גם בעוד מפרשי התורה נאמרו ב' פירושים אלה (ראה רשב"ם, ר"י בכור שור ועוד), אבל הם פירשו זה בב' כתובים נפרדים שבציצית, בפסוק לח פי' "כמו בציצית ראשי קבוצת פתילים כו'", ובפסוק לט (בו נאמר וראיתם אותו) פי' "והי' לכם לציצית הציצית הזה יהי' לכם לראי' שתראו אותו כמו מציץ מן החרכים" (ל' הרשב"ם). וא"כ אין מזה ראי' (כ"כ) על גוף מצות ציצית.
- 38. יחזקאל ח, ג.
- 39. שה"ש ב, ט.
- 40. וכ"ה בספרי עה"פ.
- 41. להעיר מאוה"ת פרשתנו ע' תרד, שמביא ממ"כ לרבות סוף פרשתנו "והי' לכם לציצית שתהא נראית" — "פי' שצריך שיהיו הציצית על בגדיו כו' כמ"ש הפוסקים כו'". — ראה לקמן ס"ז.
- 42. פ"ג הי"א.
עמוד 100
- 43. שם הי"ב.
- 44. או"ח סכ"ד.
- 45. ראה לקו"ש חכ"ט ע' 463.
- 46. וי"ל שהמקור לזה הוא ממנחות מג, ב "ורבנן האי וראיתם אותו מאי עבדי לי' כו'", ומשמע דס"ל שאינו מעיקר המצוה. ויתירה מזו, שא"צ שיראו אותן כפשוטו. וכ"מ גם מזה ש"מבעי' לי' לכדתניא וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלוי' בו ואיזו זו זו קרית שמע", דלפי דרשה זו (וכן לפי הדרשות שלהלן שם: תניא אידך. . ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לה ואיזו זו זו מצות כלאים. . תניא אידך וראיתם אותו. . כיון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב בכל מצות כולן), פי' "וראיתם אותו וזכרתם גו'" אינו שיראו אותן כפשוטו כו'. וראה לקמן הערה 48. ועצ"ע.
- 46. וכ"מ בגמ' ברכות (יב, ב) "פרשת ציצית. . יש בה חמשה דברים מצות ציצית. . עול מצות. . דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית דכתיב ועשו להם ציצית וגו'". ומשמע, שעול מצות, שהוא "וראיתם אותו וגו'", הוא דבר נוסף במצות ציצית. ועפ"ז יומתק ל' הרמב"ם (הל' ק"ש פ"א ה"ב) "ואח"כ פרשת ציצית שגם היא יש בה ציווי זכירת כל המצות", ולא כפרש"י ברכות שם שפי' "עול מצות — ועשיתם כל מצותי". כי להרמב"ם גם זכירת המצות, הכתוב "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'", אינה מגוף מצות ציצית אלא דבר נוסף — עול מצות שנאמר ב"פרשת ציצית" [ובפרש"י י"ל שכתב מה שלכו"ע, דגם להדיעה ד"וראיתם אותו וזכרתם גו'" הוא מגוף מצות ציצית (כמו להפי' דציצית הוא ע"ש וראיתם אותו שהביא בפי' עה"ת כנ"ל ס"ה) יש בה גם "עול מצות", והוא מ"ש בכתוב שלאח"ז "ועשיתם את כל מצותי". וראה לקמן ע' 154 הערה 50]. ולהעיר מזהר הרקיע אזהרה כ.
- 47. והרמב"ם בריש הל' ציצית פי' לשון ציצית "שהוא דומה לציצית של ראש שנא' ויקחני בציצית ראשי", ולא פי' שהוא מלשון ראי'.
- 48. שלכן גם לדעת הרמב"ם, למידין (שם פ"ג ה"ז) מ"וראיתם אותו" שאין לילה זמן ציצית. ולהעיר שמלשונו שם "חובת הציצית ביום ולא בלילה שנא' וראיתם אותו בשעת ראי'", משמע דלהרמב"ם אין מצוה בראייתו בפועל, אלא פי' וראיתם אותו היינו בזמן ראי'.
עמוד 101
- 49. ומה שהביא הטור בריש ס"ח "ונק' ציצית ע"ש החוטין הנפרדים", כ' בנוגע להלכה ש"ע"כ צריך להפרידם זמ"ז" (כמ"ש הב"ח שם), ולא כברמב"ם שבזה התחיל כל הל' ציצית — כהגדרה על מצות ציצית (וראה רמב"ם שם פ"א סה"ח).
- 50. וכמפורש בזהר פרשתנו (רע"מ) קעד, ב: ציצית פקודא דא איהו לאדכרא כל פקודי אורייתא כו'.
- 51. ר"ס כה.
- 52. ולהעיר שגם בסכ"ד שם, במ"ש הטור "גדולה מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים י"ג הרי תרי"ג" — מפרש הב"ח שם שהכל "הוא גורם לזכרון, דע"י שיעלה על מחשבתו דציצית עולה כו' תרי"ג ע"י כך יזכור כל תרי"ג מצות". ע"ש בפרטיות. והוא דלא כפשטות הפי', שהיא מצ"ע שקולה (וע"ד שנאמר בע"ז ושבת בפרש"י סוף פרשתנו הלשון שקולה). וראה לקו"ש ח"ח ע' 97 ואילך.
- 53. או"ח ס"ח ד"ה ונקראים ציצית. סתרכ"ה קרוב לתחלתו.
- 54. ל' הב"ח שם סתרכ"ה.
- 55. פרשתנו טו, מ.
- 56. לשונו שם ס"ח.
- 57. וי"ל שזהו רק לשיטת הטור ד"וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" הוא מגוף מצות ציצית. אבל לדיעה הב' הנ"ל דאינו מגוף המצוה, י"ל ד(אף אם נדייק בתיבת "למען" כדברי הב"ח שם גבי תפלין וסוכה) שאני ציצית מתפילין וסוכה, דבתפילין וסוכה נאמרה תיבת "למען" על קיום המצוה, "והי' לך לאות גו' למען תהי' תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים" (בא יג, ט), "בסוכות תשבו גו' למען ידעו דורותיכם גו'" (אמור כג, מבג), ואילו בציצית — הכתוב "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי" בא בהמשך להכתוב "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם", שלדיעה הנ"ל אינו מגוף קיום המצוה. וראה עולת תמיד או"ח שם סקי"א.
- 58. וכ"מ מדברי רבינו יונה בספר היראה קרוב לתחלתו, וכמו שהביא בביאורי הגר"א בשו"ע שם רסכ"ד. וראה גם שו"ת הריב"ש ח"ב סקכ"ו (הובא בב"י שם סכ"ד). ולהעיר מפסקי דינים להצ"צ לאו"ח ס"ח (אות ז): אבל בציצית נזהרין כל העולם ואין זה מדת חסידות לבד כ"א מצוה דאורייתא כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם כו'. ע"ש.
עמוד 102
- 59. או"ח ס"ח ד"ה ומתוך מה שאמר.
- 60. וכ"כ בשו"ע ר"ס כד "ונכון ללובשו על המלבושים" בהמשך לתוכן דברי הטור שהביא שם [וכבר העירו על הכפל והסתירות בדברי המחבר, דכאן כתב "עיקר מצות ט"ק" ובסי' כד כתב רק "נכון" — ראה מאמר מרדכי ס"ח וכ"ד. ועוד. ואכ"מ].
- 61. ומ"ש בשו"ע שם סכ"ד ס"ג רק "טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך" (וראה ביאורי הגר"א שם סק"ז), דלכאורה לפי הנ"ל הרי זה מגוף מצות ציצית — י"ל, כי הראי' והסתכלות בפועל אינה מעכבת, והרי המדובר בשעת העטיפה שאז הרי זה גלוי ונראה לפניו (וראה ביאורי הגר"א שם סק"ח).
- 62. וכמפורש בשל"ה קיא, סע"ב ואילך (ע"פ זהר פרשתנו קעד, ב), דעיקר מצות ט"ק לקיים תמיד וראיתם אותו וזכרתם (ולכן "עיקר העונש הוא על בלתי זהיר בט"ק אשר הוא לבוש בכל עת").
- 63. ס"ח סי"ז.
- 64. וכהלשון באור צדיקים ועוד (הנ"ל הערה 13) עיקר מצות ט"ק על החלוק כו'.
- 65. או"ח ר"ס יח ובנו"כ שם. שו"ע אדה"ז שם.
- 66. שם ספ"א. מהר"י צמח בהגהותיו כו' (הובא בברכ"י או"ח שם ס"ח סי"א). וראה גם בסידורי האריז"ל הנ"ל. ועוד.
עמוד 103
- 67. הובא במג"א שם סכ"א סק"ב (מ"כתבי האר"י").
- 68. במג"א הקשה על הראי' שבכתבי האריז"ל הנ"ל. וראה נו"כ השו"ע שם. ובארוכה בברכ"י ס"ח שם. ואכ"מ.
- 69. ראה פע"ח (הנ"ל הערה 18). וראה סידור האריז"ל (קול יעקב) שם "אף בלילה אף שהוא זמן פטור מהברכה מוראיתם אותו כו'".
- 70. ב"ענין ציצית", משא"כ בדרושי תפלת שחרית שם. ואולי י"ל דקאי אדלעיל מיני'. וצ"ע.
- 71. להעיר מברכ"י שם ד"ה ומ"ש דאין ראי', בחילוק אם הרח"ו כותב מנהג האריז"ל לחוד או לשון סתמי שאז הוא לכאו"א.
- 72. ומ"ש בשער הכוונות "שלא כאותם המתייהרים ללבשו ע"כ בגדיו" אין הכוונה לחשש יוהרא (ע"ד מ"ש בשו"ת מהר"י ברונא סצ"ו), אלא הכוונה דיוהרא הוא חיצוניות וט"ק הוא פנימיות. ועצ"ע.
- 73. וראה לעיל הערה 18.
- 74. ל' שער הכוונות שם דרוש ז. פע"ח שם פ"ו.
- 75. ולהעיר גם מל' אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שצויינה בהערה 31.
- 76. ומה שהבגד גופא לובשים תחת כל הבגדים, היינו בכדי שיהי' להם גם הענין ד"פנימי". וראה בהנסמן בהערה הקודמת.
- 77. כמעשה רב במנחות מד, א. ובכו"כ דרז"ל. וראה בארוכה במפרשי התורה פרשתנו — אברבנאל, ספורנו. ובכ"מ.
- 78. ועפ"ז יומתק מה שהביא הנמוק"י (הנ"ל הערה 33) הכתוב הנ"ל, שהוא המקור לדברי הב"י בשלחנו כמ"ש בב"י ס"ח שם.
עמוד 104
- 79. ולהעיר, שבהנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר ראינו, שאף שהי' לובש הט"ק, באופן שכאשר הבגד העליון הי' פתוח, היו הט"ק והציציות נראים — אמנם בכמה זמנים במשך היום הי' הבגד העליון סגור (מכופתר) ומכסה הט"ק והציצית. — אבל לא שמענו ממנו — בכ"ז.
- 80. ל' החינוך מצוה שפו. וראה גם נמוק"י שם. ספורנו פרשתנו. ועוד.
- 81. בברכת אהבת עולם. ולהעיר שתיבות אלו שייכות במיוחד לאחיזת הציצית — ראה אור צדיקים שם. מקו"ח סכ"ד סוס"א. שם ס"ה. וראה גם "היום יום" כ"ב סיון.
שולחן ערוך, אורח חיים ח׳ - הטקסט מספריא
יִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וִיבָרֵךְ מְעֻמָּד.
יְסַדֵּר עֲטִיפָתוֹ כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּתְכַּסִים בִּכְסוּתָן וְעוֹסְקִים בִּמְלַאכְתָּם פְּעָמִים בְּכִסוּי הָרֹאשׁ, פְּעָמִים בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ, וְנָכוֹן שֶׁיְּכַסֶה רֹאשׁוֹ בְּטַלִּית.
טַלִּיתוֹת קְטַנִּים שֶׁלָּנוּ שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִים לִלְבֹּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם עִטּוּף, יוֹצְאִים בָּהֶם יְדֵי חוֹבַת צִיצִית, וְטוֹב לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ רָחְבּוֹ לְקוֹמָתוֹ, וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ, וְיַעֲמֹד כָּךְ מְעֻטָּף לְפָחוֹת כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת, וְאַחַר כָּךְ יִמְשְׁכֶנּוּ מֵעַל רֹאשׁוֹ, וְיִלְבְּשֶׁנּוּ.
מַחֲזִיר שְׁתֵּי צִיצִיּוֹת לְפָנָיו וּשְׁתַּיִם לַאֲחוֹרָיו כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מְסוֹבָב בְּמִצְוֹת.
מְבָרֵךְ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית. אִם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מִתְעַטְּפִים בְּטַלִּית כְּאַחַת פֵּרוּשׁ בְּפַעַם אַחַת כֻּלָּם מְבָרְכִים. וְאִם רָצוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ, וְהָאֲחֵרִים יַעֲנוּ אָמֵן.
עַל טַלִּית קָטָן יָכוֹל לְבָרֵךְ לְהִתְעַטֵּף, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְעַטֵּף אֶלָּא לוֹבְשׁוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו עַל מִצְוַת צִיצִית וְכֵן נוֹהֲגִין, וְאֵין לְשַׁנּוֹת (כָּל בּוֹ סי' כ"ב וְנ"י בְּה"ק דַּף פ"ו ע"ב).
צָרִיךְ לְהַפְרִיד חוּטֵי הַצִּיצִית זֶה מִזֶּה.
יְכַוֵּן בְּהִתְעַטְּפוֹ שֶׁצִּוָּנוּ הָקָּבָּ"ה לְהִתְעַטֵּף בּוֹ כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר כָּל מִצְוֹתָיו לַעֲשׂוֹתָם.
קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ יְעַיֵּן בְּחוּטֵי הַצִּיצִית אִם הֵם כְּשֵׁרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ לְבַטָּלָה.
אִם לוֹבֵשׁ טַלִּית קָטָן בְּעוֹד שֶׁאֵין יָדָיו נְקִיּוֹת, יִלְבְּשֶׁנּוּ בְּלֹא בְּרָכָה, וּכְשֶׁיִּטֹּל יָדָיו יְמַשְׁמֵשׁ בַּצִּיצִית וִיבָרֵךְ עָלָיו, אוֹ כְּשֶׁיִּלְבַּשׁ טַלִּית אַחֵר יְבָרֵךְ עָלָיו וִיכַוֵּן לִפְטֹר גַּם אֶת זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לְמַשְׁמֵשׁ בַּצִּיצִית שֶׁל רִאשׁוֹן:
עִקַּר מִצְוַת טַלִּית קָטָן לְלָבְשׁוֹ עַל בְּגָדָיו כְּדֵי שֶׁתָּמִיד יִרְאֶהוּ וְיִזְכֹּר הַמִּצְוֹת.
אִם יֵשׁ לוֹ כַּמָּה בְּגָדִים שֶׁל אַרְבַּע כְּנָפוֹת כֻּלָּם חַיָּבִים בְּצִיצִית. וְאִם לְבָשָׁם כֻּלָּם בְּלֹא הֶפְסֵק וְהָיָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה עַל כֻּלָּם, לֹא יְבָרֵךְ אֶלָּא בְּרָכָה אַחַת, וְאִם מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, וְהוּא הַדִּין אִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ מִתְּחִלָּה עַל כֻּלָּם הָוֵי כְּמַפְסִיק בֵּינֵיהֶם: הַגָּה: וְכֵן אִם פָּשַׁט הָרִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁלָּבַשׁ הַשֵּׁנִי צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ (ת"ה סי' מ"ה).
הַלּוֹבֵשׁ טַלִּית קָטָן וּמְבָרֵךְ עָלָיו כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמִתְעַטֵּף בְּטַלִּית גָּדוֹל צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו, דַּהֲלִיכָה מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת חֲשִׁיבָה הֶפְסֵק, וְאִם מִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אִם הָיָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה גַּם עַל טַלִּית גָּדוֹל וְלֹא הִפְסִיק בֵּינְתַיִם בְּשִׂיחָה אוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.
וְאִם פָּשַׁט טַלִּיתוֹ אֲפִלּוּ הָיָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ מִיָּד, צָרִיךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְעַטֵּף בּוֹ: הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מְבָרְכִין אִם הָיָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ (אָגוּר סִימָן ל"ד) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא כְּשֶׁנִּשְׁאַר עָלָיו טַלִּית קָטָן וְהָכֵי נוֹהֲגִין (שָׁם) עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן כ"ה סָעִיף י"ב.
אִם נָפְלָה טַלִּיתוֹ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן וְחוֹזֵר וּמִתְעַטֵּף, צָרִיךְ לְבָרֵךְ, וְהוּא שֶׁנָּפְלָה כֻּלָּהּ. אֲבָל אִם לֹא נָפְלָה כֻּלָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּפְלָה רֻבָּהּ אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
הַלָּן בְּטַלִּיתוֹ בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו בַּבֹּקֶר, אַף אִם לֹא פְּשָׁטוֹ, וְטוֹב לְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ בִּשְׁעַת בְּרָכָה: וְכֵן יַעֲשֶׂה מִי שֶׁלּוֹבֵשׁ טַלִּיתוֹ קֹדֶם שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם (הגמ"יי בְּשֵׁם סֵפֶר הַתְּרוּמָה וּסְמַ"ג וּסְמַ"ק וְהַמָּרְדְּכַי בְּהִלְכוֹת תְּפִלִּין).
נִתְכַּסָה בְּבֶגֶד שֶׁהוּא חַיָּב בְּצִיצִית, וְלֹא הֵטִיל בּוֹ צִיצִית בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה:
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י״א:א׳ - הטקסט מספריא
אין הולכין בחקות העובדי כוכבים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים ונאמר ובחקותיהם לא תלכו ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים לא ילבש במלבוש המיוחד להן ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהן עושין וזה הנקרא בלורית ולא יגלח השער מכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחריו כדרך שעושין הן ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן לוקה.
שולחן ערוך, יורה דעה קע״ח:א׳ - הטקסט מספריא
אֵין הוֹלְכִין בְּחֻקּוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְלֹא מִדַּמִּין לָהֶם. (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם) וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ הַמְיֻחָד לָהֶם. וְלֹא יְגַדֵּל צִיצַת רֹאשׁוֹ כְּמוֹ צִיצַת רֹאשָׁם. וְלֹא יְגַלַּח מֵהַצְּדָדִין וְיַנִּיחַ הַשֵּׂעָר בָּאֶמְצַע. וְלֹא יְגַלַּח הַשֵּׂעָר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו מֵאֹזֶן לְאֹזֶן וְיַנִּיחַ הַפֶּרַע. וְלֹא יִבְנֶה מְקוֹמוֹת כְּבִנְיַן הֵיכָלוֹת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶם רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁהֵם עוֹשִׂים. הַגָּה: אֶלָּא יְהֵא מֻבְדָּל מֵהֶם בְּמַלְבּוּשָׁיו וּבִשְׁאָר מַעֲשָׂיו (שָׁם). וְכָל זֶה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְשֵׁם פְּרִיצוּת, כְּגוֹן שֶׁנָּהֲגוּ לִלְבֹּשׁ מַלְבּוּשִׁים אֲדֻמִּים, וְהוּא מַלְבּוּשׁ שָׂרִים וְכַדּוֹמֶה לָזֶה מִמַּלְבּוּשֵׁי הַפְּרִיצוּת, אוֹ בְּדָבָר שֶׁנָּהֲגוּ לְמִנְהָג וּלְחֹק, וְאֵין טַעַם בַּדָּבָר דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ בֵּהּ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמֹרִי וְשֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֵאֲבוֹתֵיהֶם, אֲבָל דָּבָר שֶׁנָּהֲגוּ לְתוֹעֶלֶת, כְּגוֹן שֶׁדַּרְכָּן שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא רוֹפֵא מֻמְחֶה יֵשׁ לוֹ מַלְבּוּשׁ מְיֻחָד שֶׁנִּכָּר בּוֹ שֶׁהוּא רוֹפֵא אֻמָּן, מֻתָּר לְלָבְשׁוֹ. וְכֵן שֶׁעוֹשִׂין מִשּׁוּם כָּבוֹד אוֹ טַעַם אַחֵר, מֻתָּר (מהרי"ק שֹׁרֶשׁ פ"ח). לָכֵן אָמְרוּ: שׂוֹרְפִין עַל הַמְּלָכִים וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי (ר"ן פ"ק דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים).
משנה תורה, הלכות קריאת שמע א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
ומה הוא קורא שלשה פרשיות אלו הן:שמע והיה אם שמוע ויאמר ומקדימין לקרות פרשת שמע מפני שיש בה יחוד השם ואהבתו ותלמודו שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו ואחריה והיה אם שמוע שיש בה צווי על (זכירת) שאר כל המצות ואחר כך פרשת ציצית שגם היא יש בה צווי זכירת כל המצות.
מצוטט ב־7 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כב ‹ ח'תרסב לקו"ש חל"ג ע' 95
תורת מנחם 1
- נח - שנת תש"ל - חלק ראשון ‹ שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"ל לקו"ש חל"ג ע' 95
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 2
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 2
- השכמת הבוקר וציצית ‹ הלכות ציצית ‹ ח הלכות ציצית ועטיפתו לקוטי שיחות חל"ג ע' 101
- הלכות תפילין ‹ הלכות תפילין ‹ כה דיני תפילין בפרטות לקוטי שיחות חל"ג ע' 101
משולחן הארי אוצר החסידים 1
- הלכות ציצית ‹ שם סי"ח לקו"ש חל"ג ע' 95

