קו"א חו"מ, הל' שאלה
(א)
הל' שאלה
(א) עיין שםא גבי דבוריםב, דמסתימת המשנהג ורי"ףד ורמב"םה משמע אף שאין חבירו שם לא יקוץ, דלא כסמ"עו, וצ"ע:
הערות (6)
- א. במשנה ב"ק קיד, א.
- ב. שנתיישבו על סוכת חבירו.
- ג. לא יקוץ את סוכו על מנת ליתן דמים.
- ד. שם (מא, א).
- ה. הל' גזלה פ"ו הי"ד.
- ו. שאם חבירו לא נמצא שם יכול לקוץ שלא מדעתו, גם לדעת היש חולקים.
(ב)
(ג)
(ג) עיין ב"ייא גבי המחהויב דמהני בעל כרחו, והיינו מהאי טעמאיג. ואם תמצי לומר דהתם לא מהנייד, היינו משום דהתם לא יהיב ליה מידיטו:
הערות (5)
- יא. סי' שלט ד"ה ומ"ש רבנו וקבל (וקצת משמע שאפילו לא נתרצה הפועל בהמחאה זו).
- יב. משנה שם קיא, א (המחהו אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו). טור ושו"ע שם ס"י (וקבל עליו ליתן לו).
- יג. שיש לחנוני עבורו כנגד שכרו.
- יד. שהב"י כתב רק: וקצת משמע. וראה גם כס"מ הל' שכירות פי"א ה"ד בתחילת דבריו. ובשו"ע לא נכתב בפירוש שהוא אפילו בעל כרחו).
- טו. אלא לחנוני (משא"כ באומן, שכלי בעה"ב נמצא אצלו).
(ד)
הערות (2)
- טז. הל' עבדים פ"א ה"א (אא"כ צריך לאכלן בלבד כו' ואפילו כסות לא תשאר לו ואח"כ ימכור עצמו).
- יז. שלא ימכור עצמו עבור כסות (ראה ש"ך סי' שלג סקט"ז), אלא כשאין לו אוכל, וגם כסות אין לו כדי למכור ולקנות בדמיו אוכל.
(ה)
הערות (2)
- יח. ב"מ צ, ב.
- יט. בשעת דישה לא תהיה חסומה (גמרא שם). וכן נפסק ברמב"ם הל' שכירות פי"ג ה"ב. טור ושו"ע סי' שלח ס"ג. וממילא אין נפק"מ מי חסם אותה.
(ו)
הערות (6)
- כ. ב"מ (נב, א) ד"ה מתני' (מזה שלא התירה התורה לפועל ליתן לתוך כליו בכרם גוי, משמע דגזל גוי אסור, ואסור לו אף לאכול).
- כא. סי' שלז סק"א (למאי דקיי"ל גזל גוי אסור, אסור לפועל לאכול בכרם גוי).
- כב. שם פז, ב (שיש לפרש בב' אופנים, כדלקמן). וראה חקרי הלכות ד לב, ב.
- כג. שם ד"ה הניחא (שלמ"ד גזל גוי אסור בא בכרם רעך לאסור אף לאכול בכרם גוי).
- כד. פלפולא חריפתא שם פ"ז סי' ו אות ב (שנשאר בצ"ע על הנמוקי יוסף).
- כה. שם ד"ה כרם רעך (שמפרש שהפסוק בא למעט ואל כליך לא תתן, אבל כרם כותי תתן).