(ג)
(ג) עיין ב"ייא גבי המחהויב דמהני בעל כרחו, והיינו מהאי טעמאיג. ואם תמצי לומר דהתם לא מהנייד, היינו משום דהתם לא יהיב ליה מידיטו:
הערות
- יא. סי' שלט ד"ה ומ"ש רבנו וקבל (וקצת משמע שאפילו לא נתרצה הפועל בהמחאה זו).
- יב. משנה שם קיא, א (המחהו אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו). טור ושו"ע שם ס"י (וקבל עליו ליתן לו).
- יג. שיש לחנוני עבורו כנגד שכרו.
- יד. שהב"י כתב רק: וקצת משמע. וראה גם כס"מ הל' שכירות פי"א ה"ד בתחילת דבריו. ובשו"ע לא נכתב בפירוש שהוא אפילו בעל כרחו).
- טו. אלא לחנוני (משא"כ באומן, שכלי בעה"ב נמצא אצלו).
משנה תורה, הלכות שכירות י״א:ד׳ - הטקסט מספריא
האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים אמר להם שכרכם על בעה"ב שניהם אינן עוברין משום בל תלין זה לפי שלא שכרן וזה לפי שאין פעולתן אצלו ואם לא אמר להם שכרכם על בעל הבית השליח עובר אין השוכר עובר אלא בזמן שתבעו השכיר ולא נתן לו אבל אם לא תבעו או שתבעו ולא היה לו מה יתן לו או שהמחהו אצל אחר וקבל ה"ז פטור:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.