אגרת לז
אגרת לז
[תקנ"ג?]
ה' 2285 ישפות שלום 2286 וחיים טובים וארוכים לאדוננו מגיננו, רכב ישראל ופרשיו 2287 , בוצינא קדישא קדוש יאמר לו 2288 , כק"ש מוהר"ר מנחם נחום 2289 שי' וכל המסתופפים בצל החכמה תחי' 2290 וחיים עד עולם 2291 , אכי"ר
אחד"ש כמשפט לאוהבי שמו 2292 ,
באתי בתפלה קצרה 2293 , אל יחר בעיני אדוני 2294 אשר העתרתי דברי עליו 2295 לזרז לזריזין 2296 כמותו ירבו בישראל 2297 . אך כי בטחתי ברוב חסדו 2298 וענותו תרבני 2299 להטריח אותו צדיק בתיבות הרבה 2300 למחול עכ"ה, לכתוב לכל הסרים למשמעתו ומסתופפים בצלו על אודות חיזוק ישיבת אה"ק, לבא על החתום על מעמדות נכונות, לשלוח תמידין כסדרן מידי שנה בשנה 2301 , לפרנסת אחינו יושבי ארה"ק, ומלכם בראשם 2302 הרב הכהן הגדול מאחיו 2303 מו' אברהם שי'. ולא נצרכה אלא להעדפה 2304 , כנהוג במדינתנו, וכאשר יפרש שיח מוכ"ז הרבני המופ' בתורה ויראה מו' חיים הלוי שד"ר 2305 , וגודל ההכרח העצום, מרוב החובות אשר השתרגו ועלו על צוארם 2306 מפני צוק העתים 2307 והיוקר הגדול וההסגר פעמיים 2308 , ה' יאמר לצרתם די 2309 .
ומגודל בטחוני בצדקתו, אשר מדעתו יצדיק צדיק 2310 עבדו לרבים ויאחז צדיק דרכו 2311 , קצרתי ואומר שלום מאדון השלום 2312 , וימים על ימי מלך יוסיף 2313 ושנותיו כמו דור ודור.
כ"ד אוהב נפשו דורש שלומו 2314 מלב ונפש חפצה 2315 , העבד הנרצה לעבודתו,
שניאור זלמן בלאאמ " ו ברוך זלה"ה
הערות
- 2285. נדפסה בגנזי נסתרות סי' לד. משנת יואל ע' לו. תולדות משפחת הרב מלאדי ע' 32. אגרות בעה"ת סי' ל. אגרות קודש (אבות החסידות) סי' עז. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת כז. והוגהה ע"פ כת"י (636 רפג, א. ובסופה העיר המעתיק: "הועתק מגוף כתי"ק אדמו"ר הזקן נבג"מ הנמצא אצל ר' לויק אידיליעוויץ בוויטעפסק, שהי' משרת בקדש אצל אדמו"ר מוהר"ש זצוקלה"ה"). ההשערה שנכתב בשנת תקנ"ג: א) מלשון החתימה "בלאאמ"ו ברוך זלה"ה" (הן בנוסח הנדפס והן בהעתק הנ"ל מכתי"ק), נראה שנכתבה אחרי שנת תקנ"ב (ראה מבוא פ"ב). ב) ממה ששלח רבינו את ר' חיים הלוי לעיירות וואלין ואוקריינא, נראה שנכתבה לפני תקנ"ו, שבה הוסכם, שכסף מדינות וואלין ואוקריינא יושלח על ידי שלוחי אנשי פולין שבטבריה, ולא על ידי מוהר"א הכהן מקאליסק הנזכר כאן (כדלקמן אגרת נה, ובהערות שם). ג) דברי רבינו באגרת זו "צוק העתים והיוקר הגדול וההסגר פעמיים", מכוונים להמסופר באגרות אנשי טבריא משלהי קיץ תקנ"ב (יסוד המעלה ח"ב אגרות ס; סג), אודות המגיפה בערי הגליל, שנמשכה מחודש אדר עד חודש תמוז תקנ"ב. ואם כן יש מקום לשער שנכתבה לערך בשנת תקנ"ג. ד) אפשר שרבינו מרמז למגבית זו באוקריינא – לקמן אגרת מ (תקנ"ד): "כידוע לכל כי גם הם מחזיקי אה"ק ויושביה".
- 2286. ה' ישפות שלום: ע"פ ישעי' כו, יב.
- 2287. רכב ישראל ופרשיו: מ"ב, ב, יב.
- 2288. קדוש יאמר לו: ישעי' ד, ג.
- 2289. מנחם נחום : מטשערנאביל.
- 2290. בצל החכמה תחי': קהלת ז, יב.
- 2291. וחיים עד העולם: ע"פ תהלים קלג, ג.
- 2292. כמשפט לאוהבי שמו: ע"פ תהלים קיט, קלב.
- 2293. בתפלה קצרה: עפ"י ברכות ג, א.
- 2294. אל יחר בעיני אדוני: ע"פ וישלח לא, לה.
- 2295. העתרתי דברי עליו: ע"פ יחזקאל לה, יג.
- 2296. לזרז לזריזין: ע"פ מכות כג, א.
- 2297. כמותו ירבו בישראל: ע"פ יבמות טז, א.
- 2298. ברוב חסדו: ע"פ תהלים ה, ח.
- 2299. וענותו תרבני: ע"פ ש"ב כב, לו. תהלים יח, לו.
- 2300. להטריח . . הרבה: ע"פ ב"ר כו, ב.
- 2301. מדי שנה בשנה: ע"פ ש"א ז, טז.
- 2302. ומלכם בראשם: ע"פ מיכה ב, יג.
- 2303. הכהן הגדול מאחיו: ע"פ אמור כא, י.
- 2304. ולא נצרכה אלא להעדפה: ע"פ כתובות מג, א ועוד.
- 2305. מו' חיים הלוי שד"ר: ראה אודותיו לקמן אגרת פו, ובהנסמן בהערות שם.
- 2306. השתרגו ועלו על צוארם: ע"פ איוב א, יד.
- 2307. צוק העתים: ע"פ דניאל ט, כה. נזכר גם לקמן אגרת לח (תקנ"ד): "מודעת זאת וגלוי ומפורסם וידוע לכל צוק העתים אשר חלפו ועברו באה"ק בשנים אלו וגודל הלחץ זו הדחק". ואגרת מד (תקנ"ה): "בצוק העתים אשר חלפו ועברו באה"ק תובב"א, והיוקר הגדיל למעלה ראש".
- 2308. וההסגר פעמים: ראה לעיל בהערות. ומה שכותב "פעמיים" אפשר שמרמז בזה למגיפה והסגר הראשון שהי' בשנת תקמ"ו, כמסופר באגרות השנה ההיא מארה"ק (יסוד המעלה ח"ב אגרות כט-לא).
- 2309. ה' יאמר לצרתם די: ע"פ פירש"י מקץ מג, יד.
- 2310. מדעתו יצדיק . . לרבים: ע"פ ישעי' נג, יא.
- 2311. ויאחז צדיק דרכו: איוב יז, ט.
- 2312. מאדון השלום: ע"פ נוסח ברכת מעין שבע.
- 2313. ימים על ימי . . ודור : ע"פ תהלים סא, ז.
- 2314. דורש שלומו: ע"פ תצא כג, ז.
- 2315. מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.
רש"י על בראשית מ״ג:י״ד - הטקסט מספריא
ואל שדי. מֵעַתָּה אֵינְכֶם חֲסֵרִים כְּלוּם אֶלָּא תְפִלָּה, הֲרֵינִי מִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם:
אל שדי. שֶׁדַּי בִּנְתִינַת רַחֲמָיו וּכְדַי הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לִתֵּן, יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ מִי שֶׁאָמַר לָעוֹלָם דַּי, יֹאמַר דַּי לְצָרוֹתַי, שֶׁלֹּא שָׁקַטְתִּי מִנְּעוּרַי, צָרַת לָבָן, צָרַת עֵשָׂו, צָרַת רָחֵל, צָרַת דִּינָה, צָרַת יוֹסֵף, צָרַת שִׁמְעוֹן, צָרַת בִּנְיָמִין:
ושלח לכם. וְיִפְטַר לְכוֹן כְּתַרְגּוּמוֹ – יִפְטְרֶנּוּ מֵאֱסוּרָיו, לְשׁוֹן לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ (שמות כ"א), וְאֵינוֹ נוֹפֵל בַּתַּרְגּוּם לְשׁוֹן וַיִּשְׁלַח, שֶׁהֲרֵי לְשָׁם הֵם הוֹלְכִים אֶצְלוֹ:
את אחיכם. זֶה שִׁמְעוֹן:
אחר. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִזְרְקָה בוֹ, לְרַבּוֹת יוֹסֵף (בראשית רבה):
ואני. עַד שׁוּבְכֶם אֶהְיֶה שַׁכּוּל מִסָּפֵק:
כאשר שכלתי. מִיּוֹסֵף וּמִשִּׁמְעוֹן:
שכלתי. מִבִּנְיָמִין:
ואל שדי AND GOD ALMIGHTY — Now you lack nothing except prayer, and therefore I pray for you (Genesis Rabbah 91:11).
אל שדי God שֶׁ-דַּי who gives plenteous mercy and in whose hand is sufficient power to give — may He give you mercy. This is the real meaning of the words. A Midrashic explanation is: He who said to the Universe, “Enough!”, may He say “Enough!” to my troubles. I have had no rest since my youth — trouble through Laban, trouble through Esau, the trouble of Rachel, the trouble of Dinah, the trouble of Joseph, the trouble of Simeon, the trouble of Benjamin (Genesis Rabbah 92:1).
ושלח לכם means AND MAY HE RELEASE UNTO YOU, as the Targum renders it — may He release him from his bonds. It has the same meaning as (Exodus 21:26) “He shall let him go, יְשַׁלְּחֶנוּ (Piel) free”. It would not have been correct to translate it in the Targum by “and may he send to you your other brother”, because, as a matter of fact, they were going there where he was.
את אחיכם YOUR BROTHER — This refers to Simeon.
אחר THE OTHER ONE — The spirit of prophecy was diffused upon him so that he included Joseph also (Genesis Rabbah 92:3).
ואני AND AS FOR ME — until you return I shall feel myself bereaved of my children being in constant suspense.
כאשר שכלתי means EVEN AS I AM BEREAVED of Joseph and of Simeon
שכלתי I SHALL BE BEREAVED of Benjamin.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.

