סא
צו"ד (וא"ת דבשלחן של משה גם ראב"ש מודה, יקשה כנ"ל), ורק מנורה צו"ד מונחת.
ואואפ"ל בטעם פסקי הרמב"ם, דבמנורה פסק צו"ד מונחת, משום דר' נתן דאמר מכאן שאמצעי משובח ס"ל כן* (וכמ"ש בהג' הפר"ח. ובפר"ח שם כתב דלרבי נר הב' הוא נהמ"ע, ואינו כפיה"מ להרמב"ם – דעלי' קאי). ויותר נ"ל דאגירסא במגילה (כא:) א"ר יוחנן – שהוא אמורא – מכאן שאמצעי, סמך לפסוק כן.
----------
*) רבי ור"נ הלכה כר"נ – כ"ה דעת הרמ"ה שהובא בס' תולדות אדם וחוה חלק חוה הל' יבום ח"ג – (סה"ד מע' ר"נ) – לברר דעת הרמב"ם בזה.
ומערב מונח, ולא צפון ודרום, ועכצ"ל שפסק כרבי שסבר מזרח ומערב מונח, כהגירסא שלפנינו (ואם תאמר ד פסק הרמב"ם בשולחן הוא גם אליבא דראב"ש, כי הפלוגתא היא רק בשולחנות של שלמה, אבל בשלחן של משה גם ראב"ש מודה שמזרח ומערב מונח – יקשה למה לא גמרי שולחן משולחן, כנ"ל סל"ז ), ורק מנורה צפון ודרום מונחת.
לט . ואולי אפ"ל בטעם פסקי הרמב"ם :
דבמנורה פסק צפון ודרום מונחת, משום דר' נתן – דאמר במנחות שם, בהמשך לדעת ראב"ש ש"מנורה צפון ודרום הוה מנחה" והנרות "היו מצדדין פניהם כלפי נר אמצעי": "מכאן שאמצעי משובח" – סבירא לי' כן , כדעת ראב"ש, ולא כדעת רבי* (וכמ"ש בהגהות הפר"ח על הרמב"ם184. ובפר"ח שם כתב דלרבי נר הב' הוא נר המערבי, ואינו כפירוש המשניות להרמב"ם – דעלי' (על הרמב"ם) קאי הפר"ח בהגהותיו – שהרי בפיה"מ כתב להדיא שלרבי נר המערבי הוא הסמוך לקדש הקדשים, כנ"ל ס"א ) .
ויותר נראה לומר דאגירסא במגילה (כא, ב) " א"ר יוחנן – שהוא אמורא (ולא רבי נתן שהוא תנא) – מכאן שאמצעי משובח" סמך הרמב"ם לפסוק כן,
----------
*) רבי ורבי נתן הלכה כרבי נתן (דאף שהלכה כרבי מחבירו, שאני רבי נתן דרבי' דרבי הוה) – כ"ה דעת הרמ"ה שהובא בס' תולדות אדם וחוה חלק חוה הל' יבום ח"ג – (סדר הדורות סדר תנאים ואמוראים מע' ר"נ). – לברר דעת הרמב"ם בזה 183.
הערות
- 184. ושם (מים חיים להל' ביהב"ח פ"ג הי"ב): "ול"נ דפסק כראב"ש משום דר' נתן דקאמר מכאן שאמצעי משובח ע"כ כוותי' ס"ל דצפון ודרום היו מונחים, דאי לרבי, הנר השני נקרא מערבי, וקיי"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו".
- 183. להעיר, שבפלוגתא דרבי ור' נתן באופן החלוקה שחולקות הנשים בכתובתן (כתובות צג, א), פסק הרמב"ם (בהלכות אישות פי"ז ה"ח) כרבי שאמר "אין אני רואה דבריו של רבי נתן" (הגהות מיימוניות שם). – ואם נאמר שהרמב"ם ס"ל שבכל מקום הלכה כרבי לגבי ר' נתן, נצטרך לומר שכאן פסק הרמב"ם כר' יוחנן , כדלקמן בפנים.
משנה תורה, הלכות אישות י״ז:ח׳ - הטקסט מספריא
מי שמת או גירש ויש לו נשים רבות ואין שם דין קדימה ואין לו כדי כל הכתובות כיצד הן חולקות. רואים אם כשיחלק הממון על מנין הנשים יגיע לפחותה שבהן כדי כתובתה או פחות חולקות בשוה. ואם היה הממון יותר על זה חולקים ממנו כדי שיגיע לפחותה שבהן כשיעור כתובתה. וחוזרות וחולקות את המותר בין הנותרות על דרך הראשון. כיצד מי שהיה נשוי ארבע נשים כתובתה של ראשונה ארבע מאות ושל שנייה שלש מאות ושל שלישית מאתים ושל רביעית מאה נמצא הכל אלף וגירש כולן או מת. אם הניח ארבע מאות או פחות חולקות בשוה וכל אחת נוטלת מאה או פחות. הניח שמונה מאות אם תחלק בין כולן בשוה נמצאת הרביעית נוטלת מאתים והרי אין בכתובתה אלא מאה אלא כיצד עושין לוקחין ארבע מאות זוז וחולקין אותן ביניהן בשוה מאה מאה נמצאת הרביעית נטלה כדי כתובתה והלכה לה נשאר כאן ארבע מאות זוז ושלש נשים שביד כל אחת משלשתן מאה זוז אם תחלוק הארבע מאות בין שלשתן בשוה נמצא השלישית נוטלת מאתים ושלשים ושלש ושליש והרי אין בכתובתה אלא מאתים. לפיכך לוקחין מארבע המאות שלש מאות וחולקין בין שלשתן בשוה שנמצאת השלישית שנטלה מאתים שלה והלכה לה נשאר כאן מאה ושתי נשים חולקין את המאה בשוה בין ראשונה ושנייה. נמצא ביד הראשונה מאתים וחמשים וכן ביד השנייה. ונמצא ביד השלישית מאתים וביד הרביעית מאה ועל דרך זו חולקות לעולם אפי' הן מאה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

