12
שנאמר2 אך בצלם יתהלך איש, איז ממילא אַז מען זאָגט דברי הרב וכמו"כ אַז מ'זאָגט אַ ניגון וואָס איז מכוון עפ"י הכוונה איז דעמולט כאלו בעל השמועה עומד לפניו3.
דעם רבי'נס ניגון3 זיינען די זיידעס נזהר געווען צו זינגען נאָר אין זמנים מיוחדים4: ר"ה, חודש אלול, אויף אַ ברית, אויף אַ חתונה און אַ בר מצוה וואָס איז זמני שמחה, י"ט כסלו האָט דער טאַטע געזאָגט איז ר"ה צו דעם ניגון.
בשנת תרס"ג5 האָט דער טאַטע אונז צוגערופן און האָט אונז געלערנט דעם ניגון און האָט אים פאַרטייטשט, און האָט געזאָגט אַז אין דעם ניגון איז פאַראַן פיר פאַלען כנגד ד' עולמות און באַ יעדער פאַל איז פאַראַן אַ אָפּהאַלט אַ אָ?זאַץ6, אַזוי איז דער ענין עלי' אָט ווי איינער גייט אַז ער וויל גיין העכער מוז זיין דער צוריק האַלט.
דער טאַטע האָט מנהיג געווען צו זינגען דעם ניגון אויך פורים און שמח"ת, איז זאָל מען זינגען יעצט דעם ניגון און יעדערער זאָל זיך מעורר זיין כפי חפצו און דער אויבערשטער זאָל העלפן.
[ושרו את הניגון הידוע של אדמו"ר הזקן. בבא האחרונה שרו עשר פעמים כי כן צוה כ"ק אדמו"ר. גם הוא שר את הניגון בדביקות נפלאה ובבכי' רבה].
אח"כ אמר אחד מהמסובים אל התמימים שיקחו משקה. ואמר כ"ק אדמו"ר: באמת קומט זיי משקה, וואָרום כל העולם הזה איז משועבד לבעלי תורה, וואָרום אם בחקתי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם7, ע"פ פשוט איז ווייל ע"י הגשמים איז דאָך די צמיחה פון כל מיני צמחים8, נאָר גשמים איז אויך כל מיני גשמיות8, איז דאָך אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם כו' די גאַנצע גשמיות איז משועבד לבני תורה, וואָרום הקב"ה נק' חתן ונש"י נק' כלה9 ובעת מתן תורה האָט דער אויבערשטער מקדש געווען את ישראל10, קידושין דאַרף דאָך זיין ע"י טבעת קידושין11, אַ זאַך וואָס מיט דעם איז מען מקדש וואָס דאָס איז כל עניני עולם הזה12, נאָר זיי דאַרפן ניט נעמען, ווארום יעקב האָט זיך צעטיילט מיט די עולמות ועשו נטל עולם הזה13,
הערות
- 2. תהלים לט, ז.
- 3. ראה שיחת כ' כסלו תרצ"ב. שיחת כ' כסלו תרצ"ד סעיף ה. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 90. תש"ב ע' 138. אגרותקודש ח"ב ע' רי.
- 3. הניגון בן ד' בבות. ראה תוי הניגון בספר הניגונים חלק א ע' 21.
- 4. שיחת כ' כסלו תרצ"ד שם. אגרותקודש ח"ג ע' שפב.
- 5. יט כסלו תרס"ג — ראה ספר השיחות תורת שלום ע' 23 ואילך. ובאריכות יותר — אגרותקודש ח"ב ע' רי ואילך. וראה גם שיחת כ כסלו תרצ"ד שם. חג השבועות תרצ"ד סעיף טו. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 90. קיץ ה'ש"ת ע' 159.
- 6. פסקה, סעיף.
- 7. ר"פ בחוקותי (כו, גד).
- 8. ראה רמב"ן עה"ת שם, ד.
- 9. ראה מכילתא ופרש"י יתרו יט, יז. וראה לקו"ת ברכה צד, רע"א.
- 10. ראה במדב"ר פי"ב, ח. וראה אוה"ת שה"ש ח"ב ע' שפז. סה"מ תרנ"ט ע' רג.
- 11. ראה רמ"א אה"ע ר"ס כז. וראה לקו"ת ברכה שם.
- 12. ראה אגרותקודש ח"ה ע' רעז (הועתק ב"היום יום" כח תשרי).
- 13. ראה ילקוט שמעוני ופרש"י תולדות כה, כב.
רש"י על שמות י״ט:י״ז - הטקסט מספריא
לקראת האלהים. מַגִּיד שֶׁהַשְּׁכִינָה יָצְאָה לִקְרָאתָם כְּחָתָן הַיּוֹצֵא לִקְרַאת כַּלָּה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ה' מִסִּינַי בָּא (דברים ל"ג), וְלֹא נֶאֱמַר לְסִינַי בָּא (מכילתא):
בתחתית ההר. לְפִי פְשׁוּטוֹ בְּרַגְלֵי הָהָר; וּמִדְרָשׁוֹ שֶׁנִּתְלַשׁ הָהָר מִמְּקוֹמוֹ וְנִכְפָּה עֲלֵיהֶם כְּגִיגִית (שבת פ"ח):
לקראת האלהים [AND MOSES BROUGHT FORTH THE PEOPLE …] TO MEET GOD — This (the word לקראת, “to meet”, which is used when two persons are approaching one another) tells us that the Shechina was going forth to meet them, as a bridegroom who goes forth to meet his bride. This is what Scripture means when it says, (Deuteronomy 33:2) “The Lord came from Sinai”, and it is not said, “[The Lord came to Sinai” (Mekhilta).
בתחתית ההר AT THE NETHER PART OF THE MOUNTAIN — According to its literal meaning this signifies “at the foot of the mountain”. But a Midrashic explanation is, that the mountain was plucked up from its place and was arched over them as a cask, so that they were standing בתחתית beneath (under) the mountain itself (Mekhilta; Shabbat 88a).
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ב - הטקסט מספריא
ויתרוצצו. עַ"כָּ הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי, שֶׁסָּתַם מַה הִיא רְצִיצָה זוֹ וְכָתַב אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? רַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן רִיצָה; כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי תּוֹרָה שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר יַעֲקֹב רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת, עוֹבֶרֶת עַל פֶּתַח עֲבוֹדַת אֱלִילִים, עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת. דָּבָר אַחֵר מִתְרוֹצְצִים זֶה עִם זֶה וּמְרִיבִים בְּנַחֲלַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת.
ותאמר אם כן. גָּדוֹל צַעַר הָעִבּוּר.
למה זה אנכי. מִתְאַוָּה וּמִתְפַּלֶּלֶת עַל הֵרָיוֹן:
ותלך לדרוש. לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם:
לדרוש את ה'. שֶׁיַּגִּיד לָהּ מַה תְּהֵא בְּסוֹפָהּ:
ויתרצצו AND [THE CHILDREN] STRUGGLED — You must admit that this verse calls for a Midrashic interpretation since it leaves unexplained what this struggling was about and it states that she exclaimed “If it be so, wherefore did I desire this” (i.e. she asked whether this was the normal course of child-bearing, feeling that something extraordinary was happening). Our Rabbis explain that the word ויתרוצצו has the meaning of running, moving quickly: whenever she passed by the doors of the Torah (i. e. the Schools of Shem and Eber) Jacob moved convulsively in his efforts to come to birth, but whenever she passed by the gate of a pagan temple Esau moved convulsively in his efforts to come to birth (Genesis Rabbah 63:6). Another explanation is: they struggled with one another and quarrelled as to how they should divide the two worlds as their inheritance (Yalkut Shimoni on Torah 111:2).
ותאמר אם כן means AND SHE SAID, “IF the pain of pregnancy be so great,
למה זה אנכי WHY IS IT that I longed and prayed to become pregnant?” (Genesis Rabbah 63:6).
ותלך לדרש AND SHE WENT TO ENQUIRE at the school of Shem (Genesis Rabbah 63:6).
'לדרש את ה, TO ENQUIRE OF THE LORD, that He might tell her what would happen to her at the end.
מצוטט ב־4 עמודים
תורת מנחם 3
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ז ‹ פורים תש"ז ‹ 101 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 12
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.