91

מכל השנים אשר עבד בעניני הכלל [עם] אדונו אביו מורו ורבו רבינו הגדול נ"ע זי"ע, ברוב מתינותו העצומה, ישב והסתכל בעינים פקוחות בפניו של ראש הקהלה, ובמנוחתו וצהלתו שעל פניו, ורוב התרגשותו ודאגתו בלבבו, שתק ושמע את כל אשר ידבר אליו היושב ראש, ובכל השעה הארוכה של ההצעה המזומה הזאת לא נכנס בדברו של המציע.

ורק אחר אשר הפסיק מלדבר, השיב לו רבינו בדברי נחת:]

אני בטבעי מאמין לכל איש, ובפרט לפי דברי רומעל"כ, הנה ההצעה הזאת כולה טהורה היא, אעפ"כ בהשקפתי הראשונה בלי טעמים פרטים הנני נגד האסיפה פומבית הזאת "עס ווילט זיך מיר ניט"², ובכל זאת אינני עוד מעמיד הדבר על ההשקפה הראשונה והעדר רצוני, וצריך להתיישב בהענין הגדול הזה ברוב עיון וברוב כובד ראש, לקרב או לרחק, וברגע הזאת אין אני מסכים, ואין אני רוצה עוד לדחותה ג"כ. ובזה קבל היו"ר ברכת הפרידה ויצא בשלום.

רבינו סיפר לנו אז מההצעה הזאת אשר הציע לו היושב ראש, ומתשובתו הרמתה בסגנון כזה, וכך הי' מספר לנו:

על פי שכל אנושי רואה אני סכנה גדולה לעשות עכשיו את האסיפה פומבית אשר הם רוצים לעשותה במדינתנו, ועפ"י דרך הטבע אם גם אפי' כוונתם טובה ורצוי' היא הנה שכרה יצא בהפסדה, וטוב לה שלא נבראה. אין אני מאמין כי ממעיין לא טהור יצאו מים חיים וטהורים, גם אינני רוצה עוד לגלות נבלתם לעיני כל ישראל.

וסיפר לנו מעשה מאדמו"ר [מהורש"ב] נ"ע זי"ע:

לפני הרבה שנים התקיימה בווארשא אסיפה מוקדמת בה נוכחו האדמו"רים מגור, מראדזמין, ואבי (כ"ק אאמו"ר) נ"ע וזי"ע, ושלשתם דנו אז השאלה ע"ד ה"צענז" אשר הכריחו אז על רבני פולין³.

ועוד טרם שמע אבי (כ"ק אאמו"ר נ"ע) את כל חלקי הכוונה לטוב הענין ומעלתה של ה"צענז", אמר מפורש בפיו הקדוש, כי הוא מנגד לזה.

ואחרי אשר שאלו אותו לבאר טעמיו מדוע? למה? ומפני מה אין דעתו נוחה מזה? תשובתו היתה בלשונו הזהב: עס ווילט זיך מיר ניט.

וע"ז שאל אותו הרבי מגור בזה"ל: ליובאוויטשער רבי, צי דען אויף דעם שטעלט איר?

והשיב לו אבי: יע. איך שטעל אַף מיין משקל הראשון'דיקן "ניט וועלן"⁴, כי מילדותי וקטנותי אני הרגלתי את גופי לא לרצות את האסור על פי תורה,