(א)
סימן רנא
(א) פרקמטיא כו'. עיין מג"א סק"אא. ואף שראיה שניהב סתורה מדברי עצמו בסק"[ד]ג, ובסי' רנ"ו ג"כ דבריוד סותרין זה את זה לכאורה, מכל מקום ראיה ראשונהה קיימת. דבסוף פ"ק דשבתו פירש"י דמצור לצידון מהלך יום, וא"כ הגיעו שם קרוב ללילה והסתחרו שם עד תקיעה שניה שהיא שעה קודם צאת הכוכביםז, או אפילו עד סמוך לבין השמשות כמ"ש לקמן בסמוך. ומכל שכןח למ"ד מנחה גדולה, אי אפשר לומר כלל דהגיעו לשם קודם מנחה גדולה הרבה שהיה להם שהות להסתחר קודם מנחה גדולה, דא"כ מאי רבותא אשמעינן ברייתא דשרי להפליג כיון שאין שם מהלך חצי יום. והוא הדין למ"ד מנחה קטנה שריט, דבהא לא פליגי. ואף שראיה זו היא לפירוש רש"יי, ולא לפירוש הרמב"םיא שנתבאר בסי' רמ"[ח]יב, ורש"י ס"ל מנחה קטנהיג, מכל מקום הטור דס"ל מנחה גדולה ס"ל כפירוש רש"י ולא כפירוש הרמב"ם, מדלא הביא זה בסי' רמ"ח ודו"ק. וגם לרש"י דס"ל מנחה קטנהיד ע"כ צריך לומר דעובדא דבני בישן מיירי דוקא לאחר מנחה קטנה, לפי מ"ש הר"ן בריש פ"ד דפסחיםטו דבשאר ערב יו"ט ושבתות אף אם נהגו באיזה מקומות לאסור מלאכה קודם המנחה אינו כלום ע"שטז.
וגם ראיה שניה עולה יפה למ"ד מנחה גדולהיז. דלדידיה צריך לומר דתקיעה שניה היתה במנחה קטנהיח להבטיל העיר ממלאכות המותרות, כגון שצריך לו השכר להוצאת שבת כמ"ש הט"זיט, או מלאכה שהיא לצורך השבת אלא שהן מלאכות שיש בהן עסק רב ויש לחוש בהן דילמא אתי לאמשוכי, כמ"ש המג"א סי' רל"בכ לענין תפלת המנחה שזמנה עד צאת הכוכביםכא ואפ"ה ממנחה קטנה ואילך אסורין מלאכות אלו, והוא הדין לענין שבת. והמתירים מלאכות המותרות ע"כ מיירי בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, דאל"כ מאי שנא מתפלת המנחה. או אפשרכב דתקיעה ב' היתה חצי שעה קודם זמן קבלת שבת, דאז פשיטא דיש לאסור אפילו מלאכות המותרות אם יש לחוש בהן דלמא אתי לאמשוכי, כמו שאסרו אותן ואת האכילה חצי שעה קודם זמן תפלת המנחה וערבית. ולפי שזמן קבלת שבת חצי שעה לכל הפחות קודם צאת הכוכבים כמ"ש רמ"א סי' רנ"ו, דהיינו מעט קודם בין השמשות, שהוא כמו שליש או רביע שעה עיין סי' תנ"טכג, להוסיף מחול על הקדש, עיין מג"א סי' רס"אכד, לכן כתב המג"א בסי' רנ"ו דעכ"פ שעה קודם צאת הכוכבים ראוי לסגור החנויות, אע"פ שהיא מלאכה המותרת מכל מקום דילמא אתי לאמשוכי כי ראיתי גודל המכשלה כו', והיינו שראוי לעשות כן אפילו למי שירצה להקל בדברי סופרים כמאן דאמר מנחה גדולהכה. אבל המג"אכו ס"ל כמ"ד מנחה קטנה, לפי שדוחק בעיניו לאוקמי ברייתא במלאכות המותרות, אלא סבירא ליה דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה כמ"ש בסי' רנ"ו להבטיל מלאכות האסורות, ואפילו בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, ולסגור החנויותכז משום דילמא אתי לאמשוכי שלפעמים בא שר אחד כו'. אבלכח שאר פרקמטיא שהיא בענין שאין לחוש בה לאמשוכי מותרת כל שיכול לגומרה קודם קבלת שבת. ותקיעה ראשונה היתה קודם מנחה קטנה, כדי שיכנסו עם שבשדות לעירכט קודם מנחה קטנה ויהיה להם שהות להתעסק בצרכי שבת ב' שעות ומחצה שממנחה קטנה ואילך כמו בני העיר, דהא מהאי טעמא אסרו המלאכה ממנחה קטנה ואילך.
אבל להטור דס"ל מנחה גדולה אי אפשר לומר כן, שהרי כתב בסי' רנ"ו דתקיעה ראשונה היתה במנחהל, וגם אין סברא כלל לומר דתקיעה ראשונה היתה הרבה קודם מנחה גדולהלא. ומלשון הרמב"ם שכתב בהל' יו"ט פ"חלב שלא יעשה מלאכה בערב יו"ט מן המנחה ולמעלה כמו בערב שבת, ובהלכות שבת לא הזכיר כלום אלא כתב השש תקיעות בסוף פ"ה, וסיים שם דתקיעה ראשונה במנחה, משמע קצת דאיסור מלאכה אפילו בעיר נמשך מתקיעה ראשונה ואילך, שהרי לא הזכיר שדה בהל' יו"ט. וגם בברייתא ריש פרק מקום שנהגו לא הוזכר שדה, והוא תלאה בתקיעותלג. וסתם מנחה בלשונו היא מנחה קטנה כמבואר מדבריו בהל' תפלהלד, וכדמוכח מהא דסתם גבי ערב פסחלה ע"ש, ודומיא דלא יאכל מן המנחה ולמעלה שבפ"ו מהל' יו"טלו דהיינו מנחה קטנהלז. וצריך לומר דתקיעה שנייה להבטיל העיר ממקח וממכר, כדפירש הר"ןלח לפי נוסחא שלפנינו אם אין בה חסרון. ולפי זה אין בנו כח לסגור החנויות אף למ"ד מנחה קטנה, עד חצי שעה קודם זמן קבלת שבת כמ"ש בסי' רנ"ו:
הערות
- א. ב' ראיות שפרקמטיא שרי בזמן איסור מלאכה.
- ב. שתקיעה שניה היא לבטל העיר וחנויותיה.
- ג. שגם מלאכה מותרת עד תקיעה שניה.
- ד. א) שתקיעה שניה במנחה קטנה (ומבואר בברייתא לה, ב ששניה להבטיל חנויות), ב) שסגירת חנויות כמו שעה קודם השבת (ולהלן יתבאר ישוב הסתירה).
- ה. מבני ביישן (בפסחים נ, סע"ב) שלולי מנהג אבותיהם היו נוסעים מצור לצידון לסחור ביום השוק בערב שבת (אף לאחר זמן איסור מלאכה).
- ו. יט, א ד"ה ומצור.
- ז. לדעת הרמב"ם המבוארת לקמן, שאיסור מלאכה מתקיעה ראשונה במנחה קטנה.
- ח. שיש להוכיח שפרקמטיא שרי אחר זמן איסור מלאכה, לדעה הא' דלעיל ס"ב, שאיסור מלאכה הוא ממנחה גדולה.
- ט. לדעה הב' דלעיל ס"ב, שאיסור מלאכה ממנחה קטנה, צריך לומר שפרקמטיא שרי בזמן איסור מלאכה.
- י. שהפליגו מצור לצידן לצורך פרקמטיה.
- יא. פ"ל הי"ג: ומצור לצידן וכיוצא בהן אפילו לדבר הרשות מותר. וראה ערך שי או"ח סי' רנא.
- יב. סעיף ב (וראה שם סי"ב).
- יג. וא"כ יש לומר דלב' הדיעות אין זו הוכחה ברורה.
- יד. שאיסור מלאכה מתחיל ממנחה קטנה (כדלעיל ס"ב).
- טו. ד"ה מאי איריא. וראה ערך שי שם.
- טז. שא"כ נהגו בני בישן בערבי שבתות אחר המנחה, ולכולי עלמא גם אז שרי פרקמטיא.
- יז. שלדעתם תקיעה א' להבטיל ממלאכה גמורה ושניה לסגור חנויות ולבטל ממלאכות המותרות (וא"כ פרקמטיא שרי בזמן איסור מלאכה).
- יח. כאופן הא' שבמ"א לקמן שם.
- יט. ס"ק ב. וכדלקמן בפנים ס"ה.
- כ. ס"ק ו.
- כא. ראה טור ושו"ע סי' רלג ס"א. וראה גם לקמן סי' תלא קו"א ס"ק א. סדר הכנסת שבת.
- כב. כאופן הב' שבמ"א לקמן שם.
- כג. לקמן שם ס"י, לפי ב' הדיעות אם שיעור מהלך מיל הוא י"ח דקות או כ"ד דקות. וראה סדר הכנסת שבת וש"נ.
- כד. ס"ק ט.
- כה. שמלאכה אסורה ממנחה גדולה, והחנויות פתוחות עד התקיעה השניה (ואין הוכחה שהחנויות נסגרות במנחה קטנה).
- כו. כאן ס"ק ד, שתקיעה ב' במנחה קטנה להבטיל ממלאכה גמורה (שזה ודאי אסור אחרי מנחה קטנה), וא"כ בודאי גם החנויות נסגרות במנחה קטנה.
- כז. גם זה במנחה קטנה, שהרי תקיעה ב' לביטול מלאכה ולסגור חנויות, וסגירת חנויות לדעה זו במנחה קטנה.
- כח. וכיון שביטול מלאכה וסגירת חנויות שניהם במנחה גדולה, א"כ צריך לפרש שמ"ש (כאן ס"ק א) פרקמטיא שרי, היינו שאר פרקמטיא כו'.
- כט. כפירוש רש"י לה, ב ד"ה להבטיל ממלאכה שבשדות.
- ל. לאסור מלאכה, ושניה להבטיל חנויות.
- לא. וצריך לומר (לדעת הסוברים שמלאכה אסורה ממנחה גדולה) שתקיעה ראשונה לאסור מלאכה גמורה ושניה לאסור מלאכה המותרת ולסגור חנויות (וא"כ אין הוכחה שחנויות נסגרות במנחה קטנה, כדלעיל לדעת המ"א).
- לב. הלכה יז.
- לג. ממה שכתב בהל' יו"ט כמו בערב שבת וכנ"ל.
- לד. ראה שם פ"ג ה"ב.
- לה. הל' חמץ ומצה פ"ו הי"ב: מקודם המנחה (ומפורש בברייתא פסחים צט, ב שהכוונה למנחה קטנה, וכדלקמן סי' תעא ס"א).
- לו. הלכה טז.
- לז. כדמוכח מגמרא פסחים שם, וכדלעיל סי' רמט ס"ט.
- לח. סוף פ"ב דשבת (על התקיעה השניה): כדי לבטל עיר ממלאכה ממקח וממכר (ולא כמו ברש"י: העיר ממלאכה והחנויות ממקח וממכר).
משנה תורה, הלכות חמץ ומצה ו׳:י״ב - הטקסט מספריא
אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב. ומי שאכל מצה בערב הפסח מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו. וכן אסור לאכול ערב הפסח מקודם המנחה כמעט. כדי שיכנס לאכילת מצה בתאוה. אבל אוכל הוא מעט פירות או ירקות ולא ימלא כריסו מהן. וחכמים הראשונים היו מרעיבין עצמן ערב הפסח כדי לאכול מצה בתאוה ויהיו מצות חביבות עליו. אבל בשאר ערבי שבתות או ערבי ימים טובים אוכל והולך עד שתחשך
פסחים צ״ט ב - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ עֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. אֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב, וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן וַאֲפִילּוּ מִן הַתַּמְחוּי.
גְּמָ׳ מַאי אִירְיָא עַרְבֵי פְסָחִים? אֲפִילּוּ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים נָמֵי. דְּתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
אָמַר רַב הוּנָא: לָא צְרִיכָא אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ — הָנֵי מִילֵּי בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מִשּׁוּם חִיּוּבָא דְמַצָּה מוֹדֶה.
רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, הָתָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה הוּא דַּאֲסִיר, סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי. אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, אֲפִילּוּ סָמוּךְ לַמִּנְחָה נָמֵי אָסוּר.
וּבָעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
אָמַר מָר זוּטְרָא: מַאן לֵימָא לַן דִּמְתָרַצְתָּא הִיא?
MISHNA: On the eve of Passover, adjacent to minḥa time, a person may not eat until dark, so that he will be able to eat matza that night with a hearty appetite. Even the poorest of Jews should not eat the meal on Passover night until he reclines on his left side, as free and wealthy people recline when they eat. And the distributors of charity should not give a poor person less than four cups of wine for the Festival meal of Passover night. And this halakha applies even if the poor person is one of the poorest members of society and receives his food from the charity plate.
GEMARA: The Gemara expresses surprise at the mishna’s statement that one may not eat on Passover eve from the time that is adjacent to minḥa. Why discuss this halakha particularly with regard to the eves of Passover? Even on the eves of Shabbat and other Festivals it is also prohibited to eat in the late afternoon, as it was taught in a baraita: A person should not eat on the eves of Shabbat and Festivals from minḥa time onward, so that he will enter Shabbat when he has a desire to eat and he will enjoy the Shabbat meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark.
Rav Huna said: The mishna was necessary only according to the opinion of Rabbi Yosei, who said that one may continue eating until dark. According to his opinion, the mishna is necessary to emphasize that this applies only on the eves of Shabbat and Festivals. But on the eve of Passover, due to the obligation to eat matza, Rabbi Yosei concedes that one must refrain from eating in the afternoon, so that he will eat matza with a good appetite.
Rav Pappa said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, there is still a difference between the eves of Shabbat and other Festivals, as compared with the eve of Passover. There, on the eves of Shabbat and other Festivals, it is only from minḥa time onward that it is prohibited to eat, but adjacent to minḥa time it is permitted. However, on the eve of Passover, even adjacent to minḥa time, it is also prohibited to eat. For this reason, the mishna is referring specifically to the eve of Passover.
The Gemara asks: And on the eve of Shabbat adjacent to minḥa time, is it permitted to eat? But wasn’t the following taught in a baraita? A person may not eat on the eve of Shabbat and Festivals from nine hours onward, so that he will enter Shabbat when he is filled with the desire to eat; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark. According to the opinion of Rabbi Yehuda, even on Shabbat eve one may not eat from before the time of the lesser minḥa, which is at nine and a half hours of the day.
Mar Zutra said: Who will say to us that this version of the baraita is accurate?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.