(א)
סימן יא
(א) דנכרי אדעתיה דנפשיה כו'. כן פסק הרמב"םא. ואף הרא"שב לא נחלק עליו אלא גבי עיבוד עורות לשם ספר תורה, כיון דאין צריך לחשוב לשמה אלא בתחילת העיבודג זה יעשה הנכרי על דעת ישראל המלמדו ומזהירו על כך, אבל גבי טווית ציצית, דכל הטוויה צריכה להיות לשמהד הוי דומיא דכתיבת הגטה דמודה ביה הרא"ש דנכרי אדעתיה דנפשיה קא עביד, עיין ברא"שו.
וזהו טעמו של הב"ח שפסק ביורה דעה סימן רעאז דבדיעבד כשר אפילו בלי סיוע הישראל, ובסימן ידח כאן פסק דלא מועיל אפילו בדיעבד בלי סיוע הישראל.
ומלשון הש"עט אין ראייה כלל, שהרי בבית יוסף סימן לבי מבואר להדיא דאפילו לדעת הרא"ש פסול בלא סיוע הישראל, ואף הדרכי משהיא לא חולק על זה אלא על כרחך צריך לומר דהש"ע קיצר כאן וסמך על מה שכתב בסימן לביב, שמשם נלמד דין זה בבית יוסףיג.
הערות
- א. הלכות תפילין פ"א הי"א.
- ב. הלכות ספר תורה סימן ג, בשם ספר התרומה סימן קצ.
- ג. טור יו"ד סי' רעא. וראה ב"י שם ד"ה ומ"ש ותו לא.
- ד. מנחות מב, ב. רמב"ם הל' ציצית פ"א הי"א. רא"ש הלכות ציצית סי' יד. שו"ע סעיף א. שוע"ר ס"ג.
- ה. ראה גיטין רפ"ג. טור ושו"ע אבן העזר סי' קלא ס"א.
- ו. הלכות ספר תורה שם. וראה בב"י יו"ד סי' רעא ד"ה ומ"ש אבל.
- ז. ד"ה אין כותבין.
- ח. ד"ה עשאה גוי פסולה.
- ט. סעיף ב.
- י. ד"ה ואם עבדו גוי.
- יא. שכתב שם: ועיין ביו"ד סימן רעא דבעינן שיסייע ישראל מעט בעיבוד ועיי"ש.
- יב. סעיף ט.
- יג. ד"ה וכתוב בנמוקי יוסף. ועי' דברי נחמי' סב, ג. שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' סג. אור לי סי' נה. חקרי הלכות ח"ט ע' 30. מחנה יוסף ע' קיב. כללי הפוסקים וההוראה כלל עד.
משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:י״א - הטקסט מספריא
גויל של ספר תורה וקלף של תפילין או של ספר תורה צריך לעבד אותן לשמן ואם עבדן שלא לשמן פסולין לפיכך אם עבדן הכותי פסולין אע"פ שאמרנו לו לכותי לעבד עור זה לשם הספר או לשם התפילין פסולין שהכותי על דעת עצמו הוא עושה לא על דעת השוכר אותו לפיכך כל דבר שצריך מעשה לשמו אם עשהו הכותי פסול ומזוזה אינה צריכה העבדה לשמה.
משנה תורה, הלכות ציצית א׳:י״א - הטקסט מספריא
חוטי הציצית בין לבן בין תכלת צריכין טויה לשם ציצית ואין עושין אותן לא מן הצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצין ביניהם ולא מן הנימין הנתלשין מן הבהמה ולא משיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד אלא מן הגזה של צמר או מן הפשתן ואין עושין אותן מצמר הגזול ולא משל עיר הנדחת ולא משל קדשים ואם עשה פסול המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית אבל המשתחוה לפשתן הנטוע הרי זה כשר שהרי נשתנה.
שולחן ערוך, אבן העזר קל״א:א׳ - הטקסט מספריא
צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כְּתִיבַת הַגֵּט וַחֲתִימָתוֹ לְשֵׁם הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ וּלְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת. וְאִם לֹא נִכְתַּב לִשְׁמָהּ, אֵינוֹ גֵּט. כֵּיצַד, סוֹפֵר שֶׁכָּתַב גֵּט לְלַמֵּד אוֹ לְהִתְלַמֵּד, וּבָא הַבַּעַל וּמָצָא שֵׁם שֶׁנִּכְתַּב בְּגֵט זֶה כִּשְׁמוֹ, וְשֵׁם הָאִשָּׁה כְּשֵׁם אִשְׁתּוֹ, וְשֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם עִירוֹ, וּנְטָלוֹ וְגֵרַשׁ בּוֹ, אֵינוֹ גֵּט:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.