י
י וכל זה במומר לתיאבוןפד אבל מי שעבר עבירה להכעיספה אפילו פעם אחתפו כגון שהיו לפניו איסור והיתרפז שוין בטעמןפח והניח ההיתר ואכל האיסור להכעיספט הרי זה מין והמינים מישראלצ והאפיקורסים מישראל והם (ד) שכופרים בתורה ובנבואהצא וישראל שהמיר לעבודה זרה אפילו לתיאבוןצב אם לא היה אנוסצג או שיכול לברוח ואינו בורחצד מצוה להרגן אם יש בידו כח להרגן בפרהסיא הורג ואם לאו יבא עליהם בעלילות עד שיסבב להם המיתהצה ולא בטלו דיני נפשות בזמן הזה אלא בבית דיןצו אבל אלו מיתתם בכל אדםצז וכל הקודם זכהצח:
הערות
- פד. אפילו לכל התורה כולה, וכן המחלל שבתות בפרהסיא (שלא להכעיס), כדלעיל הל' ריבית סע"ח.
- פה. גמרא ע"ז שם (כו, ב). רמב"ם הל' רוצח פ"ד ה"י. שו"ע סי' תכה ס"ה. וראה גם לעיל הל' ריבית סע"ט.
- פו. ט"ז ס"ק א ו ש"ך ס"ק ג ב יו"ד סי' רנא , ובסי' ב סקט"ז. וראה גם לעיל שם קו"א ס"ק ח סוד"ה להכעיס. הל' מציאה ופיקדון סל"ט.
- פז. רש"י ע"ז ד"ה לתיאבון.
- פח. ראה גמרא שם דבבעי למיטעם טעמא דאיסורא (ולא להכעיס אלא מתאוה לטעום טעמו, רש"י), הוי מומר ולא מין.
- פט. ראה לעיל יו"ד סי' ב קו"א רס"ק ח (להכעיס ולמרוד בקונו, או שאינו מאמין במצוה זו). או"ח סי' לט ס"א וביו"ד קו"א שם ד"ה אבל (לענין שביק היתרא ואכיל איסורא שלא לתיאבון אלא שאינו חושש עליה כללל, אם נקרא מין).
- צ. כ"ה בדפו"ר. וראה אג"ק ח"ב ע' רב אות ה שאינו גורס התיבות: והמינים מישראל.
- צא. רמב"ם הל' רוצח פ"ד ה"י. שו"ע סי' תכה ס"ה. סמ"ע שם סקט"ו. וראה גם לעיל הל' ריבית סע"ח. הל' מציאה סל"ט. דלא כש"ך ביו"ד סי' קנח ס"ק ו, כמבואר בקו"א ס"ק ד, וביתר אריכות לעיל יו"ד סי' ב קו"א ס"ק ח ד"ה וכן. וראה קו"א שם ד"ה וכל זה (לענין הכופר בתורה שבע"פ).
- צב. ב"י יו"ד סי' רסח סי"ב ד"ה ומ"ש רבנו ומצוה. וראה גם לעיל יו"ד סי' ב קו"א ס"ק ט. אמרי יעקב שער הציון אות קד.
- צג. דרכי משה ביו"ד סי' קנט ס"ק ב. וראה גם לעיל שם.
- צד. שו"ת הריב"ש סי' ד. דרכי משה שם ובסי' קכד ס"ק ג. וראה גם לעיל שם.
- צה. רמב"ם שם. שו"ע שם סי' קנח ס"ב.
- צו. טור ו(שו"ע) [רמ"א] סי' תכה ס"א.
- צז. רמב"ם הל' ממרים פ"ג ה"ב.
- צח. לשון הרמב"ם בהל' חובל פ"ח ה"י (גבי מסור). וראה גם לעיל הל' נזקי ממון ס"ז.
משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ד׳:י׳ - הטקסט מספריא
האפיקורסים והם עובדי עבודה זרה או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה אפיקורוס *ושכופרין בתורה ובנבואה היה מצוה להרגן. אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיא הורג. ואם לאו היה בא עליהן בעלילות עד [א] שיסבב הריגתן. כיצד ראה אחד מהן שנפל לבאר והסולם בבאר היה מסלקו ואומר הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך וכיוצא בדברים אלו.
משנה תורה, הלכות ממרים ג׳:ב׳ - הטקסט מספריא
מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה [מורידין אותו] ולא מעלין והרי הוא כשאר כל האפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים [אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר המכשול].
משנה תורה, הלכות חובל ומזיק ח׳:י׳ - הטקסט מספריא
א מותר להרוג המוסר [כ] בכל מקום ואפילו בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות. ומותר להרגו קודם שימסור אלא כשאמר הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו. ואפילו ממון קל התיר עצמו למיתה. ומתרין לו ואומרין לו אל תמסור. אם העיז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו מצוה להרגו וכל הקודם להרגו זכה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.