יא
יא וכן ליכנס בבית גזול בודאי בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים או לעבור בשדה גזולהקלב בודאיקלג (ולענין מצוה שלא תהא באה בעבירה מחמירים אפילו בסתם כמ"ש בא"ח סי' תרמ"טקלד).
ואפילו אם נתייאשו בעליה כברקלה ואפילו נמכרה לאחר ולשלישי ולרביעי שהקרקע אינה נגזלתקלו ואינה יוצאה מרשות בעליה לרשות מי שהיא בידו לעולם לפי שהקרקע לעולם היא ברשות בעליה עומדתקלז.
אבל דבר המיטלטלקלח שנגזל או נגנב ונתייאשו ממנו הבעלים ואחר כך נמכרקלט או ניתןקמ הרי זה נקנה להלוקח או להמקבל מתנה ביאוש ושינוי רשותקמא שהרי לא בא לרשותו באיסור גזל כיון שנתייאשו כבר בעליו ממנו קודם שבא לרשותוקמב והרי זה דומה למציאהקמג ומותר ליהנות בוקמד הוא וכל אדם מן הדין. אלא שעשה איסור בתחלה בלקיחתו כיון שיודע שזהו גזול או גנובקמה ואסור בהנאהקמו וכל האסור בהנאה אסור לקנותוקמז ולפיכך אם בא לצאת ידי שמים ולהפקיע ממנו איסור זה יחזירנו לבעליוקמח.
ואם גברה ידו על הגזלן או על הגנב ולקח ממנו הגזלה או הגנבה ביד חזקה אין זה נקרא שינוי רשותקמט הואיל ולא נתנוהו לו מרצונם וחייב להחזירה לבעליה מן הדין אף על פי שכבר נתייאשו ממנה.
ובמדינות אלו המנהג להחזירקנ מן הדיןקנא כל גזלה וגנבה אפילו לאחר יאוש ושינוי רשות אלא שאם נתן דמים מחזירים לו דמיו ואין לשנותקנב. ואם אינו מכיר הבעלים יכריז ויודיע כדרך שנתבאר במציאהקנג:
הערות
- קלב. רמב"ם שם פ"ה ה"ג. שו"ע סי' שסט ס"ב.
- קלג. ראה לעיל סוף ס"י.
- קלד. ראה לעיל שם ס"ח (לכתחילה אסור) וס"ט (בדיעבד מותר אף לברך עליו).
- קלה. רמב"ם שם ה"ב. שו"ע שם.
- קלו. עיין מ"מ שם ה"ג (שכתב הטעם משום שקרקע אינה נגזלת). סוכה ל, ב. ב"ק צה, א. רמב"ם שם פ"ח הי"ד. טור ושו"ע סי' שעא ס"א. וראה גם לעיל או"ח סי' תרלז ס"ד. סי' תרמט ס"ח. הל' הפקר בקו"א (סד"ה אלא וסד"ה ומיהו).
- קלז. רש"י סוכה שם ד"ה וקרקע. רמב"ם שם פ"ח הי"ד. טור ושו"ע סי' שעא ס"א. וראה גם לעיל שם ושם. לקמן הל' שאלה ס"ב.
- קלח. טור סי' שעא ס"א. לבוש שם ס"א.
- קלט. רא"ש פ"י סי' יח (כרבי יוחנן בגמרא שם קטו, א). טור סי' שנג ס"ו. רמ"א שם ס"ג. ש"ך שם ס"ק ד (שכן דעת הרבה ראשונים, וש"נ). וראה גם לעיל או"ח סי' תנד סי"א. סי' תרמט ס"ו.
- קמ. טור ושו"ע שם ס"ד, וסי' שסא ס"ה. סמ"ע סי' שנג ס"ק ה. ש"ך שם ס"ק ד. ולענין מתנה ע"מ להחזיר (או השאלה), ראה לעיל או"ח סי' תרמט ס"ז.
- קמא. משנה קיד , א ורש"י ד"ה הרי אלו שלו. טור ושו"ע סי' שנג ס"ג וסי' שנו ס"ג. טור סי' שעא שם. וראה גם לעיל או"ח סי' יא סי"א. סי' כה סל"ו (והרי הן כשלו ממש לכל דבר). סי' תנד שם. סי' תרמט ס"ו. וראה שו"ת צמח צדק סי' מו אות ה. סי' פו אות ח.
- קמב. וכ"ה לעיל סי' תנד שם. ובסי' תרמט שם: שהרי הוא לא גזל (וגם קנה אותה אחר שנתייאשו הבעלים ממנה).
- קמג. רמב"ן במלחמת (מא, א) סוד"ה ומה. וראה לעיל הל' מציאה ס"א (כשבאה לידו אחר יאוש).
- קמד. מ"מ פ"ה ה"ב. כסף משנה שם.
- קמה. ראה סמ"ע סי' שסא ס"ק ה.
- קמו. אף לאחר יאוש, כדלעיל ס"י, וש"נ. וראה חקרי הלכות ד כג, ב.
- קמז. שקניה זו הנאה היא (מלבד איסור החזקת ידי עוברי עברה, דלעיל ס"ט). וראה לקמן סי"ג (שמשא ומתן שאין בו הנאה מותר).
- קמח. טור סי' שס[ח] ס"ו , בשם רב שרירא גאון (כפירוש הב"י שם שמיירי בלוקח מן הליסטים אחר שנתייאשו הבעלים). רמב"ן במלחמות שם ד"ה אמר. וראה לקמן סי"ד, וקו"א ס"ק ט (ד"ה וגם), הטעם שמוכס שהחזיר לו חמור אחר אינו צריך להחזירנו לבעליו לצאת ידי שמים (רק אם הוא ותיק שמחמיר על עצמו).
- קמט. רא"ש ריש פ"י . רשב"א קיא, ב ד"ה אמר ר"ח, בשם הראב"ד. טור ושו"ע סי' שסא ס"ה (ומתניתינן קיד, א דהמציל כו' מן הליסטין אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו, צריך לומר דמיירי ברצונם (שמסרו לו הליסטים), וצ"ע). וראה ט"ז סי' שסח. פתחי חושן הל' גנבה פ"ג ס"ק סב.
- קנ. תרומת הדשן סי' שט. רמ"א סי' שסח .
- קנא. מדינא דמלכותא (תרומת הדשן שם. ש"ך סי' שנו ס"ק י). וראה אמרי יעקב ביאורים ד"ה ובמדינות.
- קנב. רמ"א שם.
- קנג. לעיל הל' מציאה סכ"א ואילך. וראה לעיל שם סי"ח. שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' נט. צור יעקב סי' סו. אמרי יעקב שם בסופו.
סוכה ל׳ ב - הטקסט מספריא
וְקַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת. הִלְכָּךְ לִגְזְזוּהּ אִינְהוּ, כִּי הֵיכִי דְּלִיהְווֹ יֵאוּשׁ בְּעָלִים בִּידַיְיהוּ דִּידְהוּ וְשִׁינּוּי הָרְשׁוּת בִּידַיְיכוּ.
סוֹף סוֹף כִּי גָזְזוּ אֲוַונְכָּרֵי, לֶיהֱוֵי יֵאוּשׁ בְּעָלִים בִּידַיְיהוּ וְשִׁינּוּי הָרְשׁוּת בִּידַן! לָא צְרִיכָא, בְּהוֹשַׁעְנָא דַּאֲוַונְכָּרֵי גּוּפַיְיהוּ.
וְלִיקְנְיוּהּ בְּשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה! קָא סָבַר לוּלָב אֵין צָרִיךְ אֶגֶד.
וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד, שִׁינּוּי הַחוֹזֵר לִבְרִיָּיתוֹ הוּא, וְשִׁינּוּי הַחוֹזֵר לִבְרִיָּיתוֹ — לָא שְׁמֵיהּ שִׁינּוּי.
וְלִיקְנְיוּהּ בְּשִׁינּוּי הַשֵּׁם, דְּמֵעִיקָּרָא הֲוָה לֵיהּ אַסָּא וְהַשְׁתָּא
and land is not stolen. When one seizes land, the land remains the property of its original owner, even if that owner has despaired. In this case, there is concern that these myrtle branches were stolen from Jews. Therefore, let the gentiles cut the myrtle branches, so that the despair of the owners will be when the myrtle branches are still in the hands of the gentiles and the change of possession will be accomplished through their purchase and transfer into your hands. The combination of owner’s despair and change of possession will render the myrtle branches the property of the merchants, and it will not be a mitzva fulfilled by means of a transgression.
The Gemara asks: Ultimately, even when the merchants cut the myrtle branches, let it be a case of despair in their hands, and the change of possession is accomplished through the purchase and transfer of the myrtle branches into the hands of the buyers. Why did Rav Huna advise them to have the gentiles cut the myrtle branches? The same result is achieved through their sale. The Gemara answers: No, it is necessary for Rav Huna to advise the merchants to allow the gentiles to cut the myrtle branches only with regard to the myrtle branches of the merchants themselves, which will not undergo another change of possession. The only way to ensure that the merchants are fulfilling the mitzva with myrtle branches that belong to them is to have the gentiles cut them and have the change of possession accomplished through the purchase from the gentiles.
The Gemara asks: And let them acquire the myrtle branches with a physical change accomplished by the action of binding them with the lulav and the willow branch. Just as despair followed by a change in possession effects acquisition, despair followed by a physical change effects acquisition for the one who implements that change. In that case, too, the myrtle branches no longer belong to the original owner. The Gemara answers that Rav Huna holds: A lulav does not require binding. There is no mitzva to bind the four species together. One need only hold them unbound in his hand; therefore, the myrtle branches undergo no action that effects physical change.
And even if you want to say that a lulav requires binding, and therefore the myrtle branches undergo a physical change, it is a change after which the object reverts to its original state. Binding the species effects no change in the myrtle branches themselves. Once the binding is removed, the myrtle branches are restored to their original state. And the principle is: A change after which the object reverts to its original state is not considered a change. It is of no significance with regard to effecting acquisition.
The Gemara asks: And let the merchants acquire a myrtle branch with a change of name that it underwent, as initially it was called a myrtle branch, and now that it is designated for use in fulfilling the mitzva,
משנה תורה, הלכות גניבה ג׳ - הטקסט מספריא
כבר בארנו בהלכות נערה שכל העושה עבירה שיש בה עון מיתת בית דין ותשלומין אינו משלם אע"פ שהיה שוגג. והעושה עבירה שנתחייב בה מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם שאין אדם לוקה ומשלם. לפיכך אם היה שוגג או לא התרו בו משלם ואינו לוקה. במה דברים אמורים שנתחייב בתשלומין עם עון מיתת בית דין כאחת או שנתחייב תשלומין ומלקות בבת אחת אבל אם נתחייב בתשלומין ואחר כך נתחייב במיתת בית דין או במלקות או שנתחייב מלקות או מיתת בית דין ואחר כך נתחייב בתשלומין הרי זה לוקה ומשלם ומת.
כיצד זרק חץ בשבת מתחלת ארבע לסוף ארבעה וקרע בגד חבירו בהליכתו או שהדליק גדיש חבירו בשבת או שגנב כיס בשבת והיה מגררו עד שהוציאו מרשות הבעלים שהיא רשות היחיד לרשות הרבים ואבדו שם הרי זה פטור מן התשלומין שאיסור שבת ואיסור גניבה והיזק באין כאחד. אבל אם גנב כיס בשבת והגביהו שם ברשות היחיד ואחר כך הוציאו לרשות הרבים והשליכו לנהר חייב לשלם תשלומי כפל שהרי נתחייב באיסור גניבה קודם שיתחייב באיסור גניבה קודם שיתחייב באיסור סקילה וכן כל כיוצא בזה. וכן אם קצץ אילן חבירו ביום טוב והתרו בו או שהדליק את הגדיש ביום הכפורים והתרו בו או גנב וטבח ג ביום הכפורים והתרו בו פטור מן התשלומין אבל אם לא התרו בו חייב בתשלומין ומשלם תשלומי ארבעה וחמשה.
גנב וטבח בשבת או לע"ז אפילו בשגגה פטור מתשלומי ארבעה וחמשה כמו שביארנו.
היתה פרה שאולה אצלו וטבחה בשבת דרך גניבה פטור אף מן הכפל שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת ואם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה.
גנב ומכר בשבת או שמכר לע"ז חייב לשלם תשלומי ארבעה וחמשה שאין במכירה מיתה. ואם נעשית מלאכה בשבת בעת המכירה פטור מתשלומי ארבעה וחמשה. כיצד כגון שלא הקנה לו עד שתנוח בחצר הלוקח שנמצא כשהוציא מרשות לרשות איסור שבת ומכירה באין כאחת.
עשה שליח לשחוט לו ושחט לו השליח בשבת הרי הגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמשה. שהרי זה הגנב לא עשה עון מיתת בית דין. וכבר ביארנו שהשוחט על ידי שליח חייב בתשלומין.
היו שנים מעידים שגנב בין שהעידו הן עצמן שטבח או מכר בין שהעדיו אחרים שטבח או מכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. היו שנים מעידים שגנב ועד אחד מעיד שטבח או מכר או שהודה מעצמו שטבח או מכר משלם ג תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה שהמודה בקנס פטור כמו שביארנו.
מי שהודה בקנס ואחר כך באו עדים. אם הודה בתחילה בפני ב"ד ובבית דין פטור. אבל אם הודה חוץ לבית דין או שהודה בפני שנים בלבד ואחר כך באו עדים הרי זה משלם קנס על פיהם.
א כיצד הודה בבית דין שגנב ואחר כך באו עדים שגנב פטור מן הכפל שהר יחייב עצמו בקרן קודם שיבואו עדים. אבל אם אמר לא גנבתי שפטר עצמו מן הכל ובאו עדים שגנב וחזר ואמר בבית דין טבחתי או מכרתי אם באו עדים אחר כך שטבח או מכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. לפי שפטר עצמו תחילה [א] מכלום עד שבאו העדים.
הגונב שור של שני שותפין וטבחו או מכרו והודה בבית דין לאחד מהן וכפר באחר ואחר כך באו עדים שגנב וטבח או מכר משלם לזה שכפר לו חמשה חצאי בקר וארבעה חצאי צאן.
ב דין הגנב לשלם הקרן והכפל או תשלומי ארבעה וחמשה מן המטלטלין שלו. אם לא נמצאו לו מטלטלין בית דין יורדין לנכסיו וגובין הכל מן היפה שבנכסיו כשאר הנזקין שנאמר בהן מיטב שדהו. ואם אין לו לא קרקע ולא מטלטלין בית דין מוכרין אותו ונותין דמיו לניזק שנאמר אם אין לו ונמכר בגניבתו.
האיש נמכר בגניבתו ג אבל לא האשה ודבר זה מפי הקבלה. ואין הגנב נמכר אלא בקרן אבל בכפל או בתשלומי ארבעה וחמשה אינו נמכר אלא הרי זה עליו חוב עד שיעשיר.
גנב את העכו"ם או הקדש אינו נמכר על הקרן אלא הרי זה עליו חוב עד שיעשיר.
היה קרן הגניבה שוה מאה ואין הגנב שוה אלא חמשים הרי זה נמכר ושאר הקרן עם הכפל עליו חוב עד שיצא בשביעית ויעשיר וישלם. היה הגנב שוה מאה ואחד אינו נמכר שנאמר ונמכר בגניבתו עד שיהיו דמיו כולן מובלעין בגניבתו.
א גנב ונמכר וחזר וגנב. אם לשני גנב הרי זה נמכר פעם שנייה ואפילו גנב למאה אנשים נמכר מאה פעמים. ואם לראשון גנב פעם שנייה אינו נמכר שנייה אלא ישאר עליו הכל חוב.
גנב לזה וחזר וגנב לזה וחזר וגנב לזה כולם שותפין בו. אם היו דמיו כנגד הקרן של שלשתן או פחות מן הקרן נמכר ומחלקין ביניהן ושאר הכפלות חוב עליו. ואם היו דמיו יתר אינו נמכר והכל חוב עליו עד שיעשיר.
שותפין שגנבו כאחד משלשין ביניהן וכ לאחד מהן נמכר בחלקו מן הקרן. וכל מי שדמיו יתר על חלק הקרן שנתחייב בו אינו נמכר.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.
- מאמרים מלוקטים חלק ב מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל ב"ק צה, ב
- תורת מנחם מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל ב"ק צה, ב
- לקוטי שיחות כרך ו בשלח שיחה א סוכה ל, ב
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טו סוכה ל, ב
- לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ב סוכה ל, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - מאמרים ושיחות חורף תשל"ח שיחה ד סוכה ל, ב
- לקוטי שיחות כרך כא משפטים שיחה א סוכה ל. ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזלה וגנבה דיני גזלה וגנבה כג מאותו ספר סוכה ל, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן יא (ג) מאותו ספר סוכה ל, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן יא (ד) מאותו ספר סוכה ל, א
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' הפקר (א) מאותו ספר סוכה ל, רע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנד באיזו מצה אינו יוצא ידי חובתו סוכה ל, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"ל סוכה, כי:
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג סוכה ל, ריש ע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית סוכה דף ל

