יג
יג ואפילו המוצא דבר שאינו טמון ומונח בענין שיש להסתפק אם בא שם בדרך הנחה או בדרך נפילה הרי זה לא יגע בוקנה אם הוא מקום המשתמר אפילו הוא מקום הפקר רק שהוא מקום צנועקנו שאין דרך בני אדם לילך שם כלל.
ואפילו דברים שיש בהם סימן ורוצה ליטלם ולהכריז אינו רשאי כי שמא הצניעו בעליהם ונמצא זה מטריחם בחנם לרדוף אחריהקנז וגם שמא לא ידעו בהכרזתוקנח.
ואם עבר ונטל להוליכם לביתו ועדיין לא הוליכם יחזירם למקומן. ואם כבר הוליכם לביתו לא יחזירם כי שמא בתוך כך כבר באו הבעלים לאותו מקום וחפשו ולא מצאום ולא יחזרו לחפש עוד שםקנט ואם יחזירם זה לשם נמצא מפסידם. אלא אם יש בהם סימן יכריזקס ואם אין בהם סימןקסא יהא מונח עד שיבא אליהוקסב. ולא יטלם לעצמו כי שמא לא נתייאשו הבעלים עדיין מהם כשבאו לידו ונמצא שבאו לידו באיסורקסג:
הערות
- קנה. גמרא כה , ב (ספק הינוח לא יטול). טור ו רמ"א שם ס"י (שגם לענין מקום המשתמר ויש בהם סימן, ספק הינוח דינו כודאי הינוח).
- קנו. כבמשנה שם (באשפה מכוסה).
- קנז. רמב"ם הל' גזלה ואבדה פט"ו ה"א. שו"ע סי' רס ס"ט.
- קנח. שיטה מקובצת שם ד"ה וז"ל הר"ן, בשם הר"ן.
- קנט. ירושלמי פ"ב ה"ד. הובא בתוס' שם ד"ה ואם נטל. רא"ש פ"ב סי' ח. טור ורמ"א שם. סמ"ע שם ס"ק מח.
- קס. רא"ש שם. טור ורמ"א שם.
- קסא. כדלקמן סוף סי"ד.
- קסב. רמ"א שם. וכדלעיל ס"ב, לדעה הב'.
- קסג. כדלעיל ס"א, לדעה הב'.
משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה ט״ו:א׳ - הטקסט מספריא
כל א המוצא אבידה בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן אם מצאה דרך הנחה אסור ליגע בה שמא בעליה הניחוה שם עד שיחזרו לה ג ואם יבא ליטלנה והיה דבר שאין בו סימן הרי אבד ממון חבירו בידו שהרי אין לו בה סימן להחזיר בו. ואם היה דבר שיש לו סימן הרי זה הטריחן לרדוף אחריה ולתת סימנה. ולפיכך אסור לו שיגע בה עד שימצאנה דרך נפילה ואפילו נסתפק לו הדבר ולא ידע אם דבר זה אבוד או מונח הרי זה לא יגע בו. ואם עבר ונטלו אסור לו להחזירו לשם. ואם היה דבר שאין בו סימן זכה בו ואינו חייב להחזירו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.