יח
יח הרב שלמד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהםרלא אלא שונה וחוזר הדבר כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה בטעמה היטברלב שנאמררלג ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ואומררלד ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא נאמר אשר תלמדם צריך אתה לשום לפניהם טעם המיישב תלמודםרלה ומשימו בלבםרלו.
והתלמיד לא יהא בוש מחביריורלז לאמר לא הבנתי אלא שואל וחוזר ושואל אפילו כמה פעמיםרלח ועל כך אמרורלט לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד:
הערות
- רלא. רמב"ם פ"ד ה"ד. טור ושו"ע סי' רמו ס"י.
- רלב. ר"ע בברייתא עירובין נד , ב (עד שילמדנו כו' להראות לו פנים). רש"י שם ד"ה להראות (לתת טעם בדבריו). רמב"ם פ"ד ה"ד (שיבינו עומק ההלכה). טור ושו"ע שם. וראה לעיל פ"ב ה"א (לעמק הלכה כו' לאחר שיגמור כו' בטעמיהן בדרך קצרה). קו"א פ"ג (ד"ה ולזה, שלדעת רש"י היינו טעמים בקצרה).
- רלג. דברים לא, יט. עירובין שם.
- רלד. שמות כא, א. עירובין שם.
- רלה. רש"י שם ד"ה אשר.
- רלו. ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' שז.
- רלז. רמב"ם פ"ד ה"ה. טור ושו"ע סי' רמו סי"א.
- רלח. רמב"ם שם ה"ד. טור ושו"ע שם ס"י.
- רלט. אבות פ"ה מ"ה. רמב"ם שם ה"ה. טור ושו"ע שם סי"א.
רש"י על שמות כ״א:א׳ - הטקסט מספריא
ואלה המשפטים. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "אֵלֶּה" פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, "וְאֵלֶּה" מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, מָה הָרִאשׁוֹנִים מִסִּינַי, אַף אֵלּוּ מִסִּינַי; וְלָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת דִּינִין לְפָרָשַׁת מִזְבֵּחַ? לוֹמַר לְךָ, שֶׁתָּשִׂים סַנְהֶדְרִין אֵצֶל הַמִּקְדָּשׁ (מכילתא):
אשר תשים לפניהם. אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה לְמֹשֶׁה: לֹא תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ לוֹמַר, אֶשְׁנֶה לָהֶם הַפֶּרֶק וְהַהֲלָכָה ב' אוֹ ג' פְּעָמִים, עַד שֶׁתְּהֵא סְדוּרָה בְּפִיהֶם כְּמִשְׁנָתָהּ, וְאֵינִי מַטְרִיחַ עַצְמִי לַהֲבִינָם טַעֲמֵי הַדָּבָר וּפֵרוּשׁוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם – כְּשֻׁלְחָן הֶעָרוּךְ וּמוּכָן לֶאֱכֹל לִפְנֵי הָאָדָם (שם):
לפניהם. וְלֹא לִפְנֵי גוֹיִם, וַאֲפִלּוּ יָדַעְתָּ בְדִין אֶחָד שֶׁהֵם דָּנִין אוֹתוֹ כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל, אַל תְּבִיאֵהוּ בְעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהַמֵּבִיא דִּינֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי גוֹיִם, מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם וּמְיַקֵּר שֵׁם עֲ"זָ לְהַשְׁבִּיחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים (דברים ל"ב) – כְּשֶׁאוֹיְבֵינוּ פְּלִילִים זֶהוּ עֵדוּת לְעִלּוּי יִרְאָתָם (תנחומא):
ואלה המשפטים NOW THESE ARE THE JUDGMENTS — Wherever אלה, “these are”, is used it cuts off (פוסל) the preceding section from that which it introduces; where, however, ואלה “and these” is used it adds something to the former subject (i. e. forms a continuation of it). So also here: “And these are the judgments (i. e. these, also)”: What is the case with the former commandments (the עשרת הדברות)? They were given at Sinai! So these, too, were given at Sinai! (Mekhilta; Shemot Rabbah 30:3; cf. also Midrash Tanchuma, Mishpatim 3) If this be so, why is this section dealing with the “civil laws” placed immediately after that commanding the making of the altar? To tell you that you should seat (i. e. provide quarters for) the Sanhedrin in the vicinity of the Temple.
אשר תשים לפניהם WHICH THOU SHALT PUT BEFORE THEM — God said to Moses: It should not enter your mind to say, “I shall teach them a section of the Torah or a single Halacha twice or three times until it will become current in their mouths exactly according to its wording (i. e. until they know the text verbatim), but I shall not take the trouble to make them understand the reason of each thing and its significance”; therefore Scripture says, אשר תשים לפניהם, “which thou shalt set before them” (cf. Genesis 34:23) — like a table fully laid before a person with everything ready for eating (Mekhilta).
לפניהם BEFORE THEM — but not before the heathens. Even if you know that in the case of a particular matter of law they will decide it in the same way as Jewish law would, do not bring it before their courts; for he who brings Israel’s law-cases before the heathens defames the Name of the Lord and pays honour to the name of the idol (in the name of which the heathen court administers justice), thereby giving it undue importance, as it is said, (Deuteronomy 32:31) “For their rock is not as our Rock that our enemies should be judges over us”, which implies: when our enemies are judges over us (i. e. if we make them judges over us) it is a testimony to the superiority of that which they reverence (their idol) (Midrash Tanchuma, Mishpatim 3).
משנה אבות ה׳:ה׳ - הטקסט מספריא
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.