[ו]
[ו] בלבד. אפילו חבוק ונשוק שריל כן דעת הב"ילא ורמ"אלב וכן פסק הב"חלג אלא שמסיים מיהו נראה דהמחמיר באלה תבא עליו ברכה (ש"ךלד). וכן דעת הט"זלה להחמיר באלה משום שמביאים לידי חשק ושמא יבא עליה (ולפי זה כל שכן שאין לישן עמה במטה אחת כדלקמן סי' שפ"גלו).
וכתב הב"ח הטעם שלא אסרו אלא תשמיש המטה בלבד מדינא אף על גב דחבוק ונשוק אסור מדאורייתא בנדה משום לא תקרבלז מכל מקום לא חששו אלא בתשמיש דחיישינן שמא על ידי תשמיש תראה בעונה זו שהיא רגילה לראות בה (שדרכו של דם לבא בהרגל התשמיש כמ"ש הרא"הלח) ולא חיישינן בשאר קריבות שמא יבא עליה כיון דביאה גופא אינה אסורה אלא מדרבנןלט משום חששא דשמא תראה והוי גזירה לגזירהמ. ומשום הכי לא דמי לאבילות (דלקמן סי' שפ"ג) דביאה גופא אסורה מדברי קבלהמא שהן כדברי תורהמב ולא משום גזירה וחששאמג ומשום הכי החמירו שם גם בחיבוק ונשוקמד ולישן במטה אחתמה:
הערות
- ל. כל שכן שאר הרחקות המבוארים בשו"ע סי' קצה.
- לא. ד"ה ופרישה (שהפוסקים כתבו שרק תשמיש אסור ושאר קריבות מותר). וראה קו"א סוף ס"ק ב, שהביא מהראב"ד והרמב"ן והרשב"א.
- לב. סעיף י, ולקמן ס"ק לה.
- לג. ד"ה ופרישה.
- לד. ס"ק ו.
- לה. ס"ק ג. וראה קו"א ס"ק ב.
- לו. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סוף ס"א (ששינה במיטה אחת חמור יותר מחיבוק ונישוק). ונתבאר בקו"א ס"ק א.
- לז. ויקרא יח, יט. ספרא אחרי מות פרשה ט פי"ג ה"ב. אבות דר"נ רפ"ב. ספר המצות להרמב"ם מל"ת שנג. בעלי הנפש ריש שער הפרישה. תורת הבית הארוך ריש שער ב (ג, ב). וראה גם טור ושו"ע אה"ע סי' כ ס"א (לענין עריות).
- לח. בדק הבית שם (ד, א). וראה גם לעיל מהדו"ב בהגהה הב' (ד"ה ומיהו היינו, שהטעם הוא משום חימום). לקמן סי' קפו ס"ק א וס"ק ב. סי' קפז ס"ק לט. אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"א ע' לז (שהטעם הוא ע"פ המובא לקמן סי' קפז ס"ק יב).
- לט. כדלעיל סוף ס"ק ה.
- מ. ראה תוס' חולין קד, א ד"ה ומנא. לעיל סי' רנב סי"ח, וש"נ.
- מא. מו"ק טו, ב משמואל ב יב, כד. רמב"ם הל' אבל פ"ה ה"ה.
- מב. ר"ה יט, א. וראה לעיל או"ח סי' רסא ס"ב (דברי קבלה חמורים מכל השבותים). פרי דעה טורי כסף ס"ק ג. פתחא זוטא ס"ב.
- מג. ראה רש"י ביצה לז, א ד"ה משום.
- מד. רבנו ירוחם נכ"ח ח"ב (רלב, א). רמ"א שם ס"א.
- מה. הראב"ד בבעלי הנפש שער הפרישה. טור ושו"ע שם. הובאו בקו"א ס"ק א.
ספר המצוות, מצוות לא תעשה שנ״ג - הטקסט מספריא
הזהיר מהקרב אל אחת מהעריות האלו ואפילו בלא ביאה כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מן הפעולות הזרות, והוא אמרו באזהרה מזה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, כאילו יאמר לא תקרבו שום קירוב שיביא לגלות ערוה. ולשון ספרא לא תקרבו לגלות ערוה אין לי אלא שלא יגלה מנין שלא יקרב תלמוד לומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, אין לי אלא נדה שהיא בבל תקרב ובל תגלה מנין לכל העריות שהן בבל תקרבו ובל תגלו תלמוד לומר לא תקרבו לגלות, ושם אמרו ונכרתו הנפשות העושות מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא תקרבו יכול יהיו חייבים כרת על הקריבה תלמוד לומר העושות ולא הקרבות. וכבר נכפלה האזהרה באיסור אלו הדמיונות ואמר לבלתי עשות מחקות התועבות, אולם אמרו כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו. הנה לא הזהיר בשני אלו הלאוין מחקות התועבות בלבד, אבל אמנם יזהיר בהם מהתועבות עצמן אשר ביארם אחר זה, וזה שהוא הביא שני לאוין בכלל על כל העריות, ובעבור שהזהיר שלא לעשות כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען, וזה כולל מה שהיו עושין מן הזמה ומעבודת האדמה מרעית המקנה וישובי הארץ גם כן, שב ובאר כי אלו הפעולות אשר הזהיר מהם הוא כך וכך עריות לא תגלה וכמו שבאר בסוף המאמר ואמר כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ. ולשון ספרא יכול לא יבנו בתים ולא יטעו כרמים כמותם תלמוד לומר ובחקותיהם לא תלכו לא אמרתי אלא בחקים החקוקים להם ולאבותיהם, ושם אמרו מה היו עושים האיש נושא איש ואשה נושאת אשה ואשה לשני אנשים. הנה התבאר כי אלו הלאוין שהם כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו הם אזהרה מבעילת כל העריות בכלל, ואחר כן כפל האזהרה בפרט ערוה ערוה. וכבר בארנו אנחנו משפטי אלו המצות בשביעי מסנהדרין ובחבורנו הגדול ובארנו שלוקים עליהם. ומה שראוי שתדעהו הוא שכל אשה שחייבין כרת עליה שהנולד מהביאה ההיא שחייבין עליה כרת יקרא ממזר והוא שריחקו האל יתעלה. בין שהיתה אותה ביאה בזדון בין בשוגג הולד ממזר, חוץ מן הנדה לבד שהולד הנולד ממנה אינו ממזר, אמנם נקרא בן הנדה. וכבר התבאר זה ברביעי מיבמות. (אחרי, קדושה הלכות אסורי ביאה):
שולחן ערוך, אבן העזר כ׳:א׳ - הטקסט מספריא
הַבָּא עַל אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת דֶּרֶךְ אֵבָרִים, אוֹ שֶׁחִבֵּק וְנִשֵּׁק וְנֶהֱנָה בְּקֵרוּב בָּשָׂר, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, וְחָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת. הַגָּה: וְהַבָּא עָלֶיהָ, בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱרָה בָּהּ דְּהַיְנוּ שֶׁהִכְנִיס הָעֲטָרָה, חַיָּב עָלֶיהָ מִיתָה אוֹ כָּרֵת. וְאֵין צְרִיכִין לִרְאוֹת כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת, אֶלָּא מִשֶּׁיִּרְאוּ הָעֵדִים אוֹתָם דְּבוּקִים זֶה בָּזֶה כְּדֶרֶךְ הַמְנָאֲפִים, נֶהֱרָגִים עַל זֶה (טוּר), וְהָאִשָּׁה נֶאֱסֶרֶת עַל בַּעְלָהּ (נ"י פ' שֵׁנִי דִּיבָמוֹת). אִשָּׁה גְּדוֹלָה שֶׁבָּא עָלֶיהָ קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן ט' שָׁנִים, אֵינָהּ חַיֶּבֶת מִיתָה עַל יָדוֹ (טוּר). וְנִרְאֶה לִי, דְּהוּא הַדִּין אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת עַל בַּעְלָהּ. וְלָכֵן כָּתַב הָרַב בַּעַל הַטּוּרִים הַרְבֵּה דִּינִים אֵימָתַי חַיָּבִים מִיתָה אוֹ לֹא, נָפְקָא מִנַּהּ בַּזְּמַן הַזֶּה בְּאֵיזֶה בִּיאָה אִשָּׁה נֶאֱסֶרֶת עַל בַּעְלָהּ, וְעַיֵּן בִּפְנִים. אִשָּׁה פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלשׁ, אֵין בִּיאָתָהּ בִּיאָה (טוּר), דְּכָל פְּחוּתָה מִשָּׁלשׁ שָׁנִים אֵין בִּיאָתָהּ בִּיאָה (טוּר) וּבְתוּלֶיהָ חוֹזְרִין (בְּהַגָּהוֹת דִּיבָמוֹת). אֲפִלּוּ נִתְעַבְּרוּ הַשָּׁנִים, בְּתוּלֶיהָ חוֹזְרִין (דִּבְרֵי הָרַב מֵהַיְרוּשַׁלְמִי):
חולין ק״ד א - הטקסט מספריא
הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר מוּתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.
גְּמָ׳ הָא עוֹף אָסוּר מִדְּאוֹרָיְיתָא, כְּמַאן? דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאִי רַבִּי עֲקִיבָא – הָאָמַר: חַיָּה וָעוֹף אֵינוֹ מִן הַתּוֹרָה.
אֵימָא סֵיפָא: הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר – מוּתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים, הָא עוֹף אָסוּר, אֲתָאן לְרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: כֹּל מִילֵּי דְּמִימְּלִיךְ עֲלֵיהּ שָׁלִיחַ – בַּר מִינֵיהּ הוּא.
דְּתַנְיָא: הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק, מוּתָּר בַּדִּלּוּעִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא: וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ ״קַח לָנוּ יָרָק״, וְהוּא אוֹמֵר ״לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דִּלּוּעִין״!
אָמַר לָהֶן: כֵּן הַדָּבָר, כְּלוּם אוֹמֵר ״לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית״?! אֶלָּא שֶׁדִּלּוּעִין בִּכְלַל יָרָק, וְאֵין קִטְנִית בִּכְלַל יָרָק. רֵישָׁא רַבָּנַן, וְסֵיפָא רַבִּי עֲקִיבָא!
אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי הִיא, וְנָסֵיב לַהּ אַלִּיבָּא דְתַנָּאֵי, בִּנְדָרִים סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, בְּבָשָׂר בְּחָלָב סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן.
רַב אָשֵׁי אָמַר: כּוּלַּהּ רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, וְהָכִי קָאָמַר: כׇּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, מֵהֶן מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּמֵהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים, שֶׁאֵינָם לֹא מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
וְאָסוּר לְהַעֲלוֹת [וְכוּ׳]. אָמַר רַב יוֹסֵף: שְׁמַע מִינַּהּ בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב דְּאוֹרָיְיתָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּרַבָּנַן – אֲכִילָה גּוּפַהּ גְּזֵירָה, וַאֲנַן נִגְזַר הַעֲלָאָה אַטּוּ אֲכִילָה?
וּמְנָא תֵּימְרָא דְּלָא גָּזְרִינַן גְּזֵירָה לִגְזֵירָה? דִּתְנַן: חַלַּת חוּצָה לָאָרֶץ
And one who takes a vow that meat is prohibited to him is permitted to eat the meat of fish and grasshoppers.
GEMARA: Since the mishna does not distinguish between the meat of animals and that of birds, it may consequently be inferred that the meat of birds cooked in milk is prohibited by Torah law, just like the meat of animals. In accordance with whose opinion is this ruling? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as, if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, didn’t he say that the prohibition of the meat of undomesticated animals and birds cooked in milk is not by Torah law?
The Gemara continues: But say the latter clause of the mishna: One who takes a vow that meat is forbidden to him is permitted to eat the meat of fish and grasshoppers. It may consequently be inferred that it is prohibited for him to eat birds. If so, here we arrive at the opinion of Rabbi Akiva, who said: Anything about which an agent sent to purchase a given item would inquire, being unsure whether it qualifies as that type of item, is considered its type.
As it is taught in a mishna (Nedarim 54a): One who takes a vow that vegetables are forbidden to him is permitted to eat gourds, as people do not typically consider gourds a type of vegetable, but Rabbi Akiva deems it prohibited for him to eat gourds. The Rabbis said to Rabbi Akiva: But it is a common occurrence that a person says to his agent: Purchase vegetables for us, and the agent, after failing to find vegetables, returns and says: I found only gourds. This indicates that gourds are not considered vegetables.
Rabbi Akiva said to them: The matter is so, and that proves that my opinion is correct. Does the agent return and say: I found only legumes? Rather, it is evident that gourds are included in the category of vegetables, although they differ from other vegetables, and therefore, the agent explains that he found only gourds, and asks whether he should purchase them. But legumes are not included in the category of vegetables, and that is why an agent would not even ask about them. Therefore, Rabbi Akiva should also hold that one who takes a vow that meat is forbidden to him is prohibited from eating birds. And if so, the first clause of the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Akiva, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
Rav Yosef said: That is not difficult. The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and he formulates the mishna according to the opinions of different tanna’im. In the latter clause, with regard to vows, he holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, whereas in the first clause, with regard to meat cooked in milk, he holds in accordance with the opinion of the Rabbis.
Rav Ashi said a different explanation: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as indicated by the latter clause, concerning vows. And as for the first part of the mishna, this is what it is saying: It is prohibited to cook any meat in milk, some types of meat by Torah law, i.e., that of domesticated animals, and some types of meat by rabbinic law, i.e., that of undomesticated animals and birds. This prohibition applies to all types of meat except for the meat of fish and grasshoppers, which are not prohibited, neither by Torah law nor by rabbinic law.
§ The mishna teaches further: And it is prohibited to place any meat with cheese on one table. Rav Yosef said: Conclude from this clause that eating the meat of birds cooked in milk is prohibited by Torah law. As, if it enters your mind that the prohibition against eating it applies merely by rabbinic law, this would be because the consumption of the meat of birds cooked in milk is itself a rabbinic decree, lest one come to eat the meat of an animal in milk. And would we decree against placing birds together with cheese on one table due to the possibility of consumption, which is itself a decree? The Sages do not enact one decree to prevent the violation of another decree.
The Gemara asks: And from where do you say that we do not issue one rabbinic decree to prevent violation of another rabbinic decree? The source is as we learned in a mishna (Ḥalla 4:8): Ḥalla from outside of Eretz Yisrael, which must be eaten by a priest,
משנה תורה, הלכות אבל ה׳:ה׳ - הטקסט מספריא
מנין לאבל שאסור בתשמיש המטה שנאמר וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה מכלל שהיה אסור מקודם וכן לא ישא האבל אשה ולא תנשא אשה אע"פ שאין משמשין מטתן ומותר להתיחד עם אשתו ואף על פי שהוא אסור בתשמיש המטה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 24 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יד ואתחנן שיחה א חולין קד, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשט"ז חולין קד, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ט חולין קד, א
- אגרות קודש כרך יג ד'תשמב מו"ק טו, א
- ספר המאמרים תרצ"ג ליל א' דחה"ש, רצ"ג מועד קטן טו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים יא מאותו ספר מו"ק טו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נפילת אפים קלא דיני נפילת אפים ה מאותו ספר מו"ק טו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעב דיני הסיבה וד' כוסות מו"ק טו, א
- אגרות קודש כרך כג ח'תתסד ר"ה יט, א
- אגרות קודש כרך כד ט'רפג ר"ה יט, ב
- לקוטי שיחות כרך לו הוספות משפטים ר"ה יט, ב
- לקוטי שיחות כרך לו הוספות משפטים ר"ה יט, ב
- לקוטי שיחות כרך ו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט ר"ה יט, ב
- לקוטי שיחות כרך ו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה י ר"ה יט, ב
- לקוטי שיחות כרך ט נצבים שיחה ב ר"ה יט, ב
- לקוטי שיחות כרך טו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ג ר"ה יט, א
- לקוטי שיחות כרך טז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט ר"ה יט, ב
- לקוטי שיחות כרך כד ט"ו באב שיחה א ר"ה דף י"ט
- לקוטי שיחות כרך כו פ' זכור-פורים שיחה א ר"ה יט, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, שושן-פורים קטן, ה'תשכ"ז ר"ה יט, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ל ר"ה יט, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מו ר"ה יט, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מט ר"ה יט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות ר"ה דף י"ט ע"ב