א
תר ביצה שנולדה בראש השנה וסדר הקידוש ובו ז' סעיפים:
א אף בני ארץ ישראל עושין שני ימים ראש השנהא לפיב שמה שהן אין עושין שאר מועדות אלא יום אחד הטעם משום שאנו בקיאין בחשבון קביעות החדשים ואנו יודעים יום שראוי לקבוע החודש ולמנות ממנו המועדות ואף בני גולה אין עושין שני ימים אלא משום שהם צריכין לקיים מנהג אבותיהםג שהיו עושים שני ימים בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה שאין הדבר תלוי בחשבון כלל אלא בראיית הלבנה ולא היו בני גולה יודעין יום שהוקבע בו החודש בירושלים והיו עושין שני ימים מספק אבל בני ארץ ישראל הקרובים לירושלים לא היו עושין המועדות אלא יום אחדד לפי שהבית דין שבירושלים היו שולחים שלוחים להודיע להם יום שנקבע בו החודשה בניסן (ובסיוןו) ובתשריז ובכל המקומות הקרובים שהיו השלוחין מגיעין אליהם קודם יו"ט לא היו עושין אלא יום אחד ולפיכך אף בניהם אחריהם עכשיו אינן צריכין לעשות שני ימיםח כיון שאנו בקיאים בחשבון ויודעים יום שראוי לקבוע בו החודש ולמנות ממנו החודשט.
וזה הטעם לא שייך אלא בשאר מועדות חוץ מראש השנה אבל בראש השנה אף בני ארץ ישראל צריכים לקיים מנהג אבותיהם שהיו עושין שני ימים בזמן שהיו מקדשין על פי הראיהי שלא היה הדבר תלוי בידיעת החשבון אלא בקביעות הבית דין שבירושלים על פי ראיית (העדים את) הלבנה ואף על פי שהבית דין היו משלחין שלוחים להודיע לכל מכל מקום בראש השנה שהוא יו"ט אין השלוחים יכולים לצאתיא חוץ לתחוםיב:
הערות
- א. רי"ף ביצה (ג, א). רמב"ם הל' יו"ט פ"א הכ"א, והל' קדוש החדש פ"ה ה"ח. רא"ש ביצה פ"א סי' ד. שו"ע סי' תרא ס"ב.
- ב. סיום ביאור הטעם – לקמן סוף ס"ד.
- ג. ביצה ד, ב. רמב"ם הל' יו"ט שם והל' קדוש החדש פ"ה ה"ה. וראה גם לעיל סי' תפג ס"ו (שלא לזלזל). סי' תפט סכ"ט. סי' תצ ס"א (תפלות וקידוש ושהחיינו ביום ב') לקמן סי' תרכד ס"י. סי' תרמט סכ"א (שלא לזלזל). ולענין ר"ה ראה גם לקמן סוף ס"ד (אין לזלזל).
- ד. ביצה ד, ב. רמב"ם הל' קדוש החודש שם ה"ד.
- ה. משנה כב, ב. רמב"ם שם פ"ג ה"ח.
- ו. בקונטרס השלחן כתב שהוא ט"ס (ששבועות תלוי בספירת העומר, כדלעיל סי' תצד ס"א).
- ז. ראה משנה יח, סוע"א. שם כא, רע"ב. רמב"ם שם ה"ט וה"י.
- ח. רש"י ביצה שם ד"ה ועבדי. רמב"ם שם פ"ה ה"ו.
- ט. רמב"ם שם ה"ב וה"ה.
- י. רמב"ם שם ה"ז. רא"ש ביצה פ"א סי' ד. וכדלקמן ס"ד.
- יא. רמב"ם שם ה"ז.
- יב. ראה רא"ש שם בשם רב האי (חוץ לתחום). לבוש (המקומות שהיו רחוקים מירושלים). לקמן ס"ד (חוץ לתחום של ירושלים).
משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב א׳:כ״א - הטקסט מספריא
זה שאנו עושין בחוצה לארץ כל יום טוב מאלו שני ימים מנהג הוא. ויום טוב שני מדברי סופרים הוא ומדברים שנתחדשו בגלות. ואין עושין בני ארץ ישראל שני ימים טובים אלא בראש השנה בלבד. ובהלכות קידוש החדש מספר זה נבאר עיקר מנהג זה ומאי זה טעם עושין ראש השנה שני ימים בכל מקום.
משנה תורה, הלכות קידוש החודש ה׳:ח׳ - הטקסט מספריא
ולא עוד אלא אפילו בירושלים עצמה שהוא מקום בית דין פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים. שאם לא באו העדים כל יום שלשים נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קדש ולמחר קדש. והואיל והיו עושין אותו שני ימים ואפילו בזמן הראייה התקינו שיהיו עושין אפילו בני ארץ ישראל אותו תמיד שני ימים בזמן הזה שקובעין על החשבון. הנה למדת שאפילו יום טוב שני של ראש השנה בזמן הזה מדברי סופרים.
משנה תורה, הלכות קידוש החודש ה׳:ה׳ - הטקסט מספריא
בזמן הזה שאין שם סנהדרין ובית דין של ארץ ישראל קובעין על חשבון זה. היה מן הדין שיהיו בכל המקומות עושין יום טוב אחד בלבד אפילו המקומות הרחוקות שבחוצה לארץ כמו בני ארץ ישראל. שהכל על חשבון אחד סומכין וקובעין. אבל תקנת חכמים הוא שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם.
מצוטט ב־4 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כז ‹ י'תעח שו"ע אדה"ז או"ח סת"ר
לקוטי שיחות 1
תורת מנחם 2
- ח - שנת תשי"ג - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תר
- מג - שנת תשכ"ה - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה שו"ע אדה"ז או"ח סת"ר ס"א
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

