יב
יב הפכו ותקע בו לא יצאעט בין שהפכו כדרך שהופכין חלוק שהחזיר פנימיות השופר להיות חיצוניותו וחיצוניותו להיות פנימיותופ בין שהניחו כמות שהיה אלא שהרחיב את צד הקצר שלו וקיצר את הרחבפא ברותחיןפב ותקע בין בצד הקצר בין בצד הרחבפג שהיה קצר מתחלה לא יצא שנאמרפד והעברת שופר וגו' כדרך העברתופה שהאיל מעבירו בראשו מחייםפו פרט להפךפז ועיין בסי' תק"צפח:
הערות
- עט. גמרא [ברייתא] כז, ב. טור ושו"ע סי"ב.
- פ. רב פפא שם, וכפירוש הא' ברא"ש פ"ג סי' ד, ור"ן (ו, ב) ד"ה גמרא, בשם הירושלמי ר"ה פ"ג ה"ז. טור ושו"ע שם.
- פא. רב פפא שם. טור ושו"ע שם.
- פב. רש"י שם ד"ה שקיצר.
- פג. ראה רמ"א סי"ב, ו ר"ן שם.
- פד. ויקרא כה, ט.
- פה. רב מתנה בגמרא שם.
- פו. רש"י שם ד"ה והעברת. לבוש סי"ב. ט"ז סקט"ז.
- פז. רש"י לד, א ד"ה דרך (למעוטי הפכו). בקונטרס השלחן הגיה: להפוך.
- פח. סעיף כ. וראה שדי חמד אס"ד מערכת ר"ה סי' ב אות לד.
תלמוד ירושלמי ראש השנה ג׳:ז׳ - הטקסט מספריא
משנה: הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּיטָּס אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע יָצָא. וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע לֹא יָצָא. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִילָּה אִם כִּוֵּין לִבּוֹ יָצָא. וְאִם לָאו לֹא יָצָא. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע זֶה כִּוֵּין לִבּוֹ וְזֶה לֹא כִּוֵּין לִבּוֹ:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסִִֵי בֶּן חֲנִינָה. לֹא אָמַר אֶלָּא וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר. הָא אִם עָמַד חֲזָקָה כִּיוֵּין. נָתַן שׁוֹפָר בְּתוֹךְ שׁוֹפָר (נֹאמַר) [וְתָקַע]. אִם קוֹל הַפְּנִימִי שָׁמַע יָצָא. אִם קוֹל חִיצוֹן שָׁמַע לֹא יָצָא. רִבִּי אֲבִינָּא בָעֵי. הֲפָכוֹ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. גְּרָדוֹ מִבִּפְנִים פָּסוּל. מִבַּחוּץ כָּשֵׁר. לֹא אָמַר אֶלָּא גְרָדוֹ. הָא אִם הֲפָכוֹ פָסוּל. מַה בֵין זֶה לַזֶה. זֶה בִיטֵּל חֲלָלוֹ וְזֶה לֹא בִיטֵּל חֲלָלוֹ.
רש"י על ויקרא כ״ה:ט׳ - הטקסט מספריא
והעברת. לְשׁוֹן "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (שמות ל"ו), לְשׁוֹן הַכְרָזָה (ראש השנה ל"ד):
ביום הכפרים. מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר בעשור לחדש? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, תְּקִיעַה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ דּוֹחָה שַׁבָּת בְּכָל אַרְצְכֶם, וְאֵין תְּקִיעַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה דּוֹחָה שַׁבָּת בְּכָל אַרְצְכֶם אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד (ספרא):
והעברת has the same meaning as the verb in (Exodus 36:6) “and they caused it to be proclaimed (ויעבירו קול) in the camp” — it is a term for proclamation (i. e. והעברת has not the literal meaning of causing a cornet to pass, i. e. to carry it about in the land as a symbol of freedom) (Rosh Hashanah 34a).
ביום הכפורים [ON THE TENTH DAY OF THE SEVENTH MONTH] ON THE DAY OF EXPIATION [SHALL YE CAUSE THE CORNET TO SOUND] — Since Scripture states “on the day of expiation” do I not know that it is “on the tenth day of the seventh month”? Why, then, does Scripture add “on the tenth day of the month”? But it adds these words in order to tell you: the blowing Of the שופר on the tenth day of the month sets aside the Sabbath (supersedes the Sabbath Law) throughout all your land (בכל ארצכם); whilst the blowing of the Shofar on the New Year, the first day of that month, does not supersede the Sabbath Law “throughout all your land”, but only at the law-court (בי"ד) alone (Sifra, Behar, Section 1 5; Rosh Hashanah 29b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.