א
תצז דין הכנה ביו"ט ובו ל"ב סעיפים:
א (אין צדין דגים מן הביברין ביו"טא שהרי אפשר לצודן מערב יו"טב).
דגים המכונסים בביברים מערב יו"ט אסור ליטול מהם ביו"ט אפילו הוא ביבר קטןג מאד בענין שאין צריך לבקש תחבולות כדי לצודןד ע"י פריסת מאכלה או ע"י מצודהו אלא יכול לתפסן בידו בקל ואע"פ שהצד בשבת מביבר קטן כזה פטורז לפי שאינה נקראת צידה מכל מקום מדברי סופרים אסור ליטול מהם אפילו לצורך אכילת יו"ט מפני שהם מוקציןח <(א)> כיון שהם מכוסין מן העיןט ואין דעתו עליהם מן הסתם אלא אם כן הכין אותם מערב יו"ט כגון שהכניסם לארגז מלא מיםי או שסכר אמת המים בכניסה וביציאה מערב יו"טיא דכיון שעשה בהם מעשה מערב יו"ט כדי להזמינםיב אין זה מוקצה ומותר לצודן ביו"ט אם הוא בענין שאינו צריך מצודה אלא יכול לתופסן בידויג ואפילו אינו יכול לתופסן בשחיה אחת אלא צריך לטרוח כמה פעמים עד שיתפוסיד:
הערות
- א. משנה ביצה רפ"ג, לפירש"י ותוס' שם ד"ה אין צדין (משום צידה ביו"ט). טור ושו"ע ס"א. הלכות ומנהגי מהר"ש סי' ק. מהרי"ל הל' יו"ט (ע' קפא). מ"א סק"ו. וראה קו"א ס"ק א בתחלתו (שהמ"א מפרש גם במשנה שביבר אסור משום צידה, ולא קיי"ל כן, אלא כדברי הט"ז ס"ק א שהוא משום מוקצה), ובד"ה ואין להקשות (שהרמב"ם וראב"ד סוברים שאין איסור צידה ביו"ט אלא משום מוקצה, אבל קיי"ל שאסור משום צידה).
- ב. רש"י שם. וראה ר"ן (יב, א) ד"ה אין צדין (שאפשר גם טעם זה הוא מדרבנן). לעיל סי' תצה ס"ט (טעם הר"ן שם, שאין דרך לצודן לצורך היום). קו"א כאן סק"א ד"ה וכן מוכח (שהביא טעם רש"י שלפנינו, וגם טעם התוס' ג, א ד"ה גזרה).
- ג. ראב"ד בהשגות פ"ב ה"ז. רשב"א בעבודת הקדש ש"א סי' ט. הובא ב מ"מ שם. רמ"א ס"א.
- ד. רש"י שם ביצה כד, א ד"ה הבא.
- ה. ט"ז סוף סק"א.
- ו. גמרא שם. וראה קו"א ס"ק א ד"ה וכיון (דהיינו אפילו מצודה קטנה, דלא כמ"ש הט"ז סוף ס"ק א).
- ז. ראה לעיל סי' שטז סי"ג.
- ח. ט"ז סק"א-ב. ונתבאר בארוכה בקו"א ס"ק א.
- ט. ראב"ד שם. מ"מ שם. מ"א סק"א.
- י. ט"ז שם.
- יא. גמרא שם כה, רע"א. טור ושו"ע ס"ה. ט"ז שם.
- יב. גמרא שם (קעביד מעשה). רש"י שם ד"ה הסוכר. ט"ז שם.
- יג. הלכות ומנהגי מהר"ש סי' ק. מהרי"ל הל' יו"ט (ע' קפא). מ"א סק"ו.
- יד. ט"ז סוף סק"א (אלא שהוא התיר אף כשצריך מצודה קטנה, ובזה לא קיי"ל כוותיה, כמבואר בקו"א סק"א ד"ה וכיון).
משנה ביצה ג׳ - הטקסט מספריא
אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב. ואין נותנין לפניהם מזונות. אבל צדין חיה ועוף מן הביברין. ונותנין לפניהם מזונות. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין. זה הכלל כל המחוסר צידה אסור. ושאינו מחוסר צידה מותר.
מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב. לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב. ומעשה בנכרי אחד. שהביא דגים לרבן גמליאל. ואמר מותרין הן. אלא שאין רצוני לקבל הימנו:
בהמה מסוכנת לא ישחוט. אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי. רבי עקיבא אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה. שחטה בשדה. לא יביאנה במוט. ובמוטה. אבל מביא בידו אברים אברים:
בכור שנפל לבור. רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה. אם יש בו מום יעלה וישחוט. ואם לאו. לא ישחוט. רבי שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מבעוד יום. אין זה מן המוכן:
בהמה שמתה. לא יזיזנה ממקומה. ומעשה ושאלו את רבי טרפון עליה. ועל החלה שנטמאה. ונכנס לבית המדרש ושאל. ואמרו לו לא יזיזם ממקומם:
אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב. אבל נמנין עליה מערב יום טוב. ושוחטין ומחלקין ביניהן. ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר. כנגד הכלי. או כנגד הקופיץ. וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר:
אין משחיזין את הסכין ביום טוב. אבל משיאה על גבי חברתה. לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר. אבל שוחט ומחלקים ביניהם:
אומר אדם לחבירו. מלא לי כלי זה. אבל לא במדה. רבי יהודה אומר אם היה כלי של מדה. לא ימלאנו. מעשה באבא שאול בן בטנית. שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב. ונותנן ללקוחות ביום טוב. אבא שאול אומר אף במועד עושה כן. מפני ברורי המדות. וחכמים אומרים אף בחיל עושה כן. מפני מצוי המדות. הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו. ואומר לו תן לי ביצים ואגוזים. במנין. שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

