יא
יא בני חוץ לארץ שבאו לארץ ישראל אע"פ שדעתן לחזור אין עושין אלא יום אחד כבני ארץ ישראלמה ויש חולקיןמו.
כל מי שאין דעתו לחזור למקומו אף על פי שאשתו נשארה במקומו נקרא אין דעתו לחזורמז:
הערות
- מה. רב ספרא פסחים נא, סע"ב. לפירוש רבנו חננאל שם (שרק במדבר איבעי לי', אבל כשהגיע לישוב א"י נוהג יום אחד). ראב"ן פסחים (קסב, ב. וראה אבן שלמה שם ס"ק לז). שו"ת חכם צבי סי' קסז (שהמקום גורם, ואין זה בכלל חומרי מקום). וראה אג"ק ח"ז ע' רכז (שדעה זו חולקת גם ביצא מא"י לחו"ל, דלעיל ס"ז-י). לעיל ח"א סי' א מהדו"ב ס"ח (שפסק כן, גם בבני א"י הבאים לחו"ל על מנת לחזור). שער הכולל פ"א אות ב (לנהוג כדעה זו). משמרת שלום סי' לב ס"ק ד. אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ב ע' תרכו (לנהוג כדעה הב'). אג"ק ח"ד ע' רמד. ח"ז ע' קסט. ח"י ע' שפו. קובץ דברי תורה (צפת) ח"ג ע' 65. באגרות מלך ע' סו. קונט' יו"ט שני (לונדון תשנ"ה).
- מו. בדפו"ר צוין בפנים לדעה הא' ולדעה הב', ועה"ג צויין רק הראב"ן (שהיא דעה הא'). ודעה הב' היא המבואר לעיל ס"ז-י.
- מז. משפט צדק ח"ב סי' מט. כנה"ג הגב"י. מ"א סק"ז.
פסחים נ״א ב - הטקסט מספריא
וְנָטַל סְפִיחֵי כְרוּב וְאָכַל וְנָתַן לִי, וְאָמַר לִי: בְּנִי, בְּפָנַי — אֱכוֹל, שֶׁלֹּא בְּפָנַי — לֹא תֹּאכַל. אֲנִי שֶׁרָאִיתִי אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי שֶׁאָכַל — כְּדַי הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי לִסְמוֹךְ עָלָיו בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו. אַתָּה — בְּפָנַי אֱכוֹל, שֶׁלֹּא בְּפָנַי — לֹא תֹּאכַל.
מַאי רַבִּי שִׁמְעוֹן? דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל הַסְּפִיחִים אֲסוּרִין, חוּץ מִסְּפִיחֵי כְּרוּב, שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן בְּיָרָק הַשָּׂדֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל הַסְּפִיחִין אֲסוּרִים.
וְתַרְוַיְיהוּ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא: ״הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ״, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וְכִי מֵאַחַר שֶׁאֵין זוֹרְעִין מֵהֵיכָא אוֹסְפִין? מִכָּאן לַסְּפִיחִין שֶׁהֵן אֲסוּרִין.
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבָּנַן סָבְרִי: גָּזְרִינַן סְפִיחֵי כְרוּב אַטּוּ שְׁאָר סְפִיחֵי דְעָלְמָא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: לָא גָּזְרִינַן סְפִיחֵי כְרוּב אַטּוּ סְפִיחֵי דְעָלְמָא.
הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם וְכוּ׳. בִּשְׁלָמָא הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין — נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם, וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחְלוֹקֶת וְלָא לֶיעְבֵּיד.
אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין, אַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחְלוֹקֶת וְנַעְבֵּיד? הָא אָמְרַתְּ: ״נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם וְחוּמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם״!
אָמַר אַבָּיֵי: אַרֵישָׁא. רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם אַסֵּיפָא, וְהָכִי קָאָמַר: אֵין בָּזוֹ מִפְּנֵי שִׁינּוּי הַמַּחְלוֹקֶת. מַאי קָא אָמְרַתְּ — הָרוֹאֶה אוֹמֵר מְלָאכָה אֲסוּרָה? מֵימָר אָמְרִי: כַּמָּה בַּטְלָנֵי הָוֵי בְּשׁוּקָא.
אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְרַבִּי אַבָּא: כְּגוֹן אֲנַן דְּיָדְעִינַן בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא,
and he took cabbage after-growths that had grown during the Sabbatical Year, and ate from them and gave some to me. And he said to me: My son, in my presence, you may eat this. But when you are not in my presence, you may not eat cabbage that grew as an after-growth. I, who saw Rabbi Shimon ben Yoḥai eat, can say that Rabbi Shimon ben Yoḥai is worthy for one to rely upon him both in his presence and not in his presence. You, who did not see him eat, in my presence, rely on what I saw and eat; however, not in my presence, do not rely on my testimony and do not eat. In this case, Rabba bar bar Ḥana maintained that one who saw a Sage act in a certain way may rely on what he saw, as may his students when they are in the presence of their teacher.
The Gemara asks: What is that statement of Rabbi Shimon? As it was taught in a baraita that Rabbi Shimon says: All after-growths that grow on their own during the Sabbatical Year are prohibited and may not be eaten, except for the after-growths of cabbage, as there is nothing similar to them among the vegetables in the field. The Sages did not extend the decree prohibiting after-growths to cabbage, because it is unlike other vegetables. Rather, it is like fruit of a tree, which may be eaten if it grows wild during the Sabbatical Year. And the Rabbis say: All after-growths are prohibited, including the after-growths of cabbage.
The Gemara comments: And both Rabbi Shimon and the Rabbis, who disagree in this case, hold in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. As it was taught in a baraita: The verse states, “And if you shall say: What shall we eat in the seventh year? Behold, we may not sow, nor gather our crops” (Leviticus 25:20). Rabbi Akiva said: And since they cannot sow, from where would they gather? Why does the verse mention gathering? It is derived from here that gathering after-growths that were not planted but grew on their own is prohibited.
The Gemara asks: With regard to what principle then, do they disagree? The Gemara answers: The Rabbis, who prohibit all after-growths, hold: We issue a decree prohibiting cabbage after-growths due to other after-growths in general. And Rabbi Shimon holds: We do not issue a decree prohibiting cabbage after-growths due to other after-growths in general.
We learned in the mishna with regard to refraining from performance of labor on Passover eve: With regard to one who travels from a place where people perform labor on Passover eve to a place where people do not, or from a place where people do not perform labor on Passover eve to a place where people do, the Sages impose upon him the stringencies of the place from which he left and the stringencies of the place to which he went. The Gemara asks: Granted, in the case of one who travels from a place where people perform labor to a place where they do not perform labor, the Sages impose upon him the stringencies of the place to which he went, and a person should not deviate from the standard practice in that place due to potential dispute, and he should not perform labor.
However, if one traveled from a place where people do not perform labor to a place where they do perform labor, is the ruling there too, that a person should not deviate from the standard practice in that place due to conflict, and perform labor? That cannot be. Didn’t you say: The Sages impose upon him the stringencies of the place to which he went and the stringencies of the place from which he left? He should not perform any labor.
Abaye said: The principle that one should not deviate due to potential dispute is referring to the first clause, that one who arrives at a place where people do not perform labor adopts the local stringency. Rava said: Actually, it is possible to say this halakha is also referring to the latter clause of the mishna, and this is what it is saying: Refraining from labor does not constitute a deviation that causes dispute. What are you saying; one who sees him will say that he is not working because he believes that performing labor is prohibited, contrary to local practice? That is unlikely, as when people see him inactive that will not be their assumption. Instead, they will say: How many idle people there are in the market every day who do not work. In this case, people will assume that this individual was unable to find work that day.
After discussing stringencies resulting from customs, the Gemara elaborates on the second day of a Festival observed in the Diaspora. Rav Safra said to Rabbi Abba: Communities in a situation like us, who, based on calculations, already know the determination of the month and are no longer concerned lest the Festival be observed on the wrong day, clearly, on the second day of a Festival,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- אגרות קודש כרך ז ב'פט פסחים נא, ע"א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ט פסחים נא, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ו פסחים נא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תצו דין יום טוב שני של גליות ז מאותו ספר פסחים נא, סע"ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ח פסחים נא, רע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצג דינים הנוהגים בימי העומר שם נא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצו דין יום טוב שני של גליות פסחים נא, ע"א