ח
ח ומכל מקום אף על פי שהוציא הנכרי את החמץ מרשות הישראל לרשותו או לרשות של הפקר אף על פי כן לכתחלהמו צריך שיטול ממנו הישראל כסף או שוה כסףמז כפי שיווי כל המקח של כל החמץ בשער שבשוק או שיקח ממנו מעט כסף או שוה כסף ובעד השאר יעמיד לו ערב קבלן בעד כל המעות שישלם לו לזמן פרעון שקבע לו בענין שלא יהיה לו שום טענה ומענה על הנכרי בעד המעות כי אם על הערב קבלןמח לפימט שיש אומריםנ שהנכרי אינו קונה מטלטלין במשיכה אלא בכסף.
אבל בדיעבד שלא קנה הנכרי את החמץ אלא במשיכה בלבד או בכסף בלבד ועבר עליו הפסח הרי זה מותרנא אפילו באכילה וכן אם נזכר לאחר שהגיעה שעה ששית שאז אינו יכול להקנותו לנכרי כמו שנתבאר בסימן תמ"גנב אין צריך לפדותו מהנכרי ולבערו מן העולם ואע"פ שיש אומריםנג שהנכרי אינו קונה מטלטלין בכסף בלבד אלא במשיכה כמו שנתבאר בח"מ סימן קצ"ד וזה שלא משך את החמץ מרשות הישראל לא קנהו כלל אע"פ שנתן לו כל דמיו והרי הוא חמצו של ישראל מכל מקום (הרי יש אומריםנד שהנכרי קונה מטלטלין אפילו בכסף בלבד או במשיכה בלבד כמו שנתבאר ביו"ד סי' קל"בנה ויש לסמוך על דבריהם להקל בחמץ שעבר עליו הפסח שאינו אסור אלא מדברי סופרים שבדברי סופרים הלך אחר המיקל ועוד) כיון שהחמץ לאחר שהגיע זמן ביעורו אף אם לא היה מוכרו לנכרי לא היה ברשותו של הישראל ולא נקרא שלו כלל שהרי אין רשאי ליהנות ממנו אלא שהתורה העמידה את החמץ ברשותו להיות שמו נקרא עליו שיעבור עליו בבל יראה ובל ימצא אם לא הוציאו מרשותו קודם שהגיע זמן הביעור ולא ביערו מן העולם לאחר שהגיע זמן הביעור לפיכך בגילוי דעת בלבד שהוא מגלה דעתו קודם שהגיע זמן הביעור שאין רצונו כלל שיהיה החמץ שלו די בזה להפקיע מעליו איסור בל יראה ובל ימצאנו וגילוי דעת זה הוא מה שמקנה אותו לנכרי אע"פ שאינו קנין גמור המועיל מדין תורה שלא יוכל אחד מהן לחזור בו ולבטל המקח:
הערות
- מו. אחרונים . שו"ת הרמ"א סי' פז. שו"ת נחלת שבעה סי' כט-לא. מ"א ס"ק ד בשם שו"ת משאת בנימין סי' נט. ח"י ס"ק יד.
- מז. ראה תוס' קידושין ב, א ד"ה בפרוטה. כ"מ הל' עבדים פ"ב ה"א וה"ח. וראה גם סדור דיני פדיון הבן.
- מח. יתבאר לקמן בסדר מכירת חמץ. וכ"ה לקמן ריש סי"ב לענין מכירת החדר שהחמץ בו.
- מט. קאי על מ"ש בתחלה, שצריך גם קנין כסף.
- נ. רש"י קידושין יד, ב ד"ה הואיל. בכורות ג, ב ד"ה קנין. משאת בנימין סי' נט וסי' צז. הר"ש קאידנובר בשו"ת נחלת שבעה סי' ל. וראה גם לקמן סי' תנ סכ"ז.
- נא. משאת בנימין שם. מ"א שם. ח"י שם.
- נב. סעיף ג.
- נג. ש"ך בחו"מ סי' קצד ס"ק א וס"ק ד, דקיי"ל כר"ת בתוס' ע"ז עא, א ד"ה רב. וראה לעיל סי' תמא סי"ב וקו"א שם ס"ק ד, שכ"ד רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים.
- נד. רמב"ם הל' זכיה ומתנה פ"א הי"ד. הל' מאכלות אסורות פי"ג הכ"ג-ד. וראה פס"ד צמח צדק כח, א (אם לדעה זו סגי בכסף אף מדרבנן).
- נה. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע סוף ס"א. ט"ז שם ס"ק ד. ש"ך שם ס"ק י וס"ק יז.
- נו. משאת בנימין ומ"א וח"י שם. וראה לעיל סי' תלד ס"ז (כשמסיח דעתו ומבטל בלבו ומחשבו כעפר דיו בכך להפקיע שמו מעליו שלא יהא נקרא שלו). שם סט"ו. ריש סדר מכירת חמץ (שגם ביטול חמץ אינו מועיל לחמץ זה ואם המכירה אינה כדת עובר עליו). פס"ד צמח צדק כט, א (שאין כאן גילוי דעת שמפקירו אלא שמוכרו והמכירה אינה כלום). עיונים בשוע"ר ע' כ.
קידושין ב׳ א - הטקסט מספריא
הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלֹשׁ דְּרָכִים, וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי דְרָכִים. נִקְנֵית בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר, וּבְבִיאָה. בְּכֶסֶף: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִּינָר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְּרוּטָה. וְכַמָּה הִיא פְּרוּטָה – אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בָּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי.
וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּגֵט וּבְמִיתַת הַבַּעַל. הַיְּבָמָה נִקְנֵית בְּבִיאָה, וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּחֲלִיצָה וּבְמִיתַת הַיָּבָם.
גְּמָ׳ הָאִשָּׁה נִקְנֵית. מַאי שְׁנָא הָכָא דְּתָנֵי ״הָאִשָּׁה נִקְנֵית״, וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּתָנֵי ״הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ״? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי כֶּסֶף,
וְכֶסֶף מְנָא לַן – גָּמַר ״קִיחָה״ ״קִיחָה״ מִשְּׂדֵה עֶפְרוֹן. כְּתִיב הָכָא: ״כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה״, וּכְתִיב הָתָם: ״נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי״,
וְקִיחָה אִיקְּרִי ״קִנְיָן״, דִּכְתִיב: ״הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם״.
MISHNA: A woman is acquired by, i.e., becomes betrothed to, a man to be his wife in three ways, and she acquires herself, i.e., she terminates her marriage, in two ways. The mishna elaborates: She is acquired through money, through a document, and through sexual intercourse. With regard to a betrothal through money, there is a dispute between tanna’im: Beit Shammai say that she can be acquired with one dinar or with anything that is worth one dinar. And Beit Hillel say: She can be acquired with one peruta, a small copper coin, or with anything that is worth one peruta. The mishna further clarifies: And how much is the value of one peruta, by the fixed value of silver? The mishna explains that it is one-eighth of the Italian issar, which is a small silver coin.
And a woman acquires herself through a bill of divorce or through the death of the husband. A woman whose husband, who had a brother, died childless [yevama], can be acquired by the deceased husband’s brother, the yavam, only through intercourse. And she acquires herself, i.e., she is released from her levirate bond, through ḥalitza or through the death of the yavam.
GEMARA: The mishna teaches that a woman can be acquired in three ways. The Gemara asks: What is different here that this mishna teaches: A woman is acquired, using the language of acquisition, and what is different there, in the beginning of the next chapter (42a), which teaches: A man betroths, using the language of betrothal? The Gemara explains: In this mishna the tanna utilized the language of acquisition because he wanted to teach about betrothal through money, which is the standard means of exchange in an act of acquisition.
The Gemara continues its explanation: And from where do we derive that betrothal is accomplished by means of giving money? It is derived by means of a verbal analogy between the term expressing taking stated with regard to betrothal and from the term expressing taking with regard to the field of Ephron. How so? It is written here, with regard to marriage: “When a man takes a woman” (Deuteronomy 24:1), and it is written there, concerning Abraham’s purchase of the field of the Cave of Machpelah from Ephron the Hittite: “I will give money for the field; take it from me” (Genesis 23:13). This verbal analogy teaches that just as Ephron’s field was acquired with money, so too, a woman can be acquired with money.
The Gemara continues: And the taking of Ephron’s field is called an acquisition in the Torah, as it is written with regard to the same issue: “The field which Abraham acquired” (Genesis 25:10).
משנה תורה, הלכות עבדים ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
עבד עברי שמכרוהו ב"ד [והמוכר עצמו] נקנה בכסף ובשוה כסף ובשטר כיצד בשטר כותב לו על הנייר או על החרס הריני מכור לך הריני קנוי לך ונותן לו השטר.
עבודה זרה ע״א א - הטקסט מספריא
גְּמָ׳ וּרְמִינְהִי: עִיר שֶׁכְּבָשׁוּהָ כַּרְקוֹם — כׇּל כֹּהֲנוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ פְּסוּלוֹת! אָמַר רַב מָרִי: לְנַסֵּךְ אֵין פְּנַאי, לִבְעוֹל יֵשׁ פְּנַאי.
מַתְנִי׳ הָאוּמָּנִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁלַח לָהֶם נׇכְרִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ בִּשְׂכָרָן — מוּתָּר לוֹמַר: ״תֵּן לָנוּ אֶת דָּמֶיהָ״, מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָן — אָסוּר.
גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מוּתָּר לָאָדָם לוֹמַר לְגוֹי: ״צֵא וְהָפֵס עָלַי מְנָת הַמֶּלֶךְ״.
מֵיתִיבִי: אַל יֹאמַר אָדָם לְגוֹי ״עוּל תַּחְתַּי לָעוֹצֵר״. אֲמַר לֵיהּ רַב: ״עוּל תַּחְתַּי לָעוֹצֵר״ קָאָמְרַתְּ? הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לְהָא, אֲבָל אוֹמֵר לוֹ ״מַלְּטֵנִי מִן הָעוֹצֵר״.
מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לְנׇכְרִי, פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד — דָּמָיו מוּתָּרִין, מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק — דָּמָיו אֲסוּרִין.
גְּמָ׳ אָמַר אַמֵּימָר: מְשִׁיכָה בְּגוֹי קוֹנָה, תִּדַּע, דְּהָנֵי פָּרְסָאֵי מְשַׁדְּרִי פַּרְדָּשְׁנֵי לַהֲדָדֵי וְלָא הָדְרִי בְּהוּ. רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ, מְשִׁיכָה בְּגוֹי אֵינָהּ קוֹנָה, וְהַאי דְּלָא הָדְרִי בְּהוּ — דְּרָמוּת רוּחָא הוּא דִּנְקִיטָא לְהוּ.
אָמַר רַב אָשֵׁי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? מִדְּאָמַר לְהוּ רַב לְהָנְהוּ סָבוֹיָתָא: כִּי כָיְילִיתוּ חַמְרָא לְגוֹיִם, שִׁקְלוּ זוּזֵי מִינַּיְיהוּ וַהֲדַר (כָּיְילָן) [כַּיְילוּ] לְהוּ, וְאִי לָא נְקִיטוּ בַּהֲדַיְיהוּ זוּזֵי, אוֹזִיפוּנְהוּ וַהֲדַר שְׁקִילוּ מִינַּיְיהוּ, כִּי הֵיכִי דְּתִיהְוֵי הַלְוָאָה גַּבַּיְיהוּ, דְּאִי לָא עָבְדִיתוּ הָכִי, כִּי קָא הָוֵי יֵין נֶסֶךְ — בִּרְשׁוּתַיְיכוּ קָא הָוֵי, וְכִי שָׁקְילִתוּ דְּמֵי יֵין נֶסֶךְ קָא שָׁקְילִתוּ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְשִׁיכָה בְּגוֹי קוֹנָה
GEMARA: And the Gemara raises a contradiction to the assumption that soldiers during wartime do not have time to commit transgressions from that which is taught in another mishna (Ketubot 27a): With regard to a city that was conquered by an army laying siege, all the women married to priests located in the city are unfit and forbidden to their husbands, due to the concern that they were raped. Rav Mari resolved the contradiction and said: They do not have time to pour wine for libations, as their passion for idolatry is not pressing at that time, but they have time to engage in intercourse, because their lust is great even during wartime.
MISHNA: With regard to Jewish craftsmen to whom a gentile sent a barrel of wine used for a libation in lieu of their wage, it is permitted for them to say to him: Give us its monetary value instead. But once it has entered into their possession, it is prohibited for them to say so, as that would be tantamount to selling the wine to the gentile and deriving benefit from it.
GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says: It is permitted for a person to say to a gentile: Go and placate the collectors of the governmental tax on wine for me, and I will reimburse you subsequently, even if he pays the tax with wine used for a libation.
One of the Sages raised an objection from a baraita: A person may not say to a gentile: Go in my stead to the commissary [la’otzer] to pay the wine tax for me, if he pays it in wine used for a libation. Rav said to him: You say that the case I am referring to is similar to one who says to a gentile: Go in my stead to the commissary? In that case, since he says: In my stead, whatever the gentile gives the commissary is considered as though the Jew gave it himself. This case that I am referring to is comparable only to that which is taught in the baraita: But the Jew may say to a gentile: Save me from the commissary.
MISHNA: In the case of a Jew who sells his wine to a gentile, if he fixed a price before he measured the wine into the gentile’s vessel, deriving benefit from the money paid for the wine is permitted. It is not tantamount to selling wine used for a libation, as the gentile purchased the wine before it became forbidden, and the money already belonged to the Jew. But if the Jew measured the wine into the gentile’s vessel, thereby rendering it forbidden, before he fixed a price, the money paid for the wine is forbidden.
GEMARA: Ameimar says: The legal act of acquiring an object by pulling it applies to a gentile. Know that it is so, as those Persians send gifts [pardashnei] to one another and do not retract them, which shows that they acquire one from another by pulling the object alone, even without paying for it. Rav Ashi says: Actually, I will say to you that pulling an object does not acquire it in a transaction involving a gentile, and the fact that they do not retract their gifts is not due to the halakhot of acquisition but because they are taken over by haughtiness, and they consider it shameful to retract a gift.
Rav Ashi said: From where do I say that acquisition by pulling does not apply to gentiles? It is from that which Rav said to certain wine shopkeepers: When you measure wine for gentiles, take the dinars from them and then measure the wine for them. And if they do not have dinars with them readily available, lend them dinars and then take those dinars back from them, so that it will be a loan provided to them that they are repaying. As if you do not do so, when it becomes wine used for a libation it becomes so in your possession, and when you take the money it will be payment for wine used for a libation that you are taking. Rav Ashi concludes his proof for his opinion: And if it enters your mind that pulling an object acquires it in a transaction involving a gentile,
משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה א׳:י״ד - הטקסט מספריא
עכו"ם שמכר מטלטלין לישראל או קנה מטלטלין מישראל קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים אבל הקרקע אינו קונה אותו מישראל אלא בשטר ואינו מקנה אותו לישראל אלא בשטר שאין דעתו סומכת אלא על השטר לפיכך ישראל שלקח שדה מן העכו"ם ונתן הדמים וקודם שיחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקין בנכסי הגר זכה אחרון ונותן לראשון את הדמים מפני שהעכו"ם מעת שלקח הדמים סלק רשותו וישראל לא קנה עד שיגיע השטר לידו ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר שכל המחזיק בהן זכה.
משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות י״ג:כ״ג - הטקסט מספריא
ישראל שמכר יינו לעכו"ם פסק עד שלא מדד לו דמיו מותרין שמשפסק סמכה דעתו ומשמשך קנה ויין נסך אינו נעשה עד שיגע בו נמצא בשעת מכירה היה מותר מדד לו עד שלא פסק הדמים דמיו אסורין שהרי לא סמכה דעתו אע"פ שמשך ונמצא כשנגע עדיין לא סמכה דעתו ליקח ונאסר היין בנגיעתו והרי זה כמוכר סתם יינם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 25 עמודים.
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תמח דין חמץ שעבר עליו הפסח בכורות ג, ב · ע"ז עא, א · קידושין יד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמח דין חמץ שעבר עליו הפסח ט מאותו ספר ע"ז עא, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזלה וגנבה דיני גזלה וגנבה א מאותו ספר ע"ז עא, ב
- שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן ז ע"ז עא, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנ דין ישראל ונכרי שיש להם שותפות ע"ז עא, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) מכירת בהמה המבכרת ע"ז עא, א
- דובר שלום האומר לחנוני תן חמץ לעבדי ע"ז עא, א
- אגרות קודש כרך יט ז'רט קדושין יד, ב
- לקוטי שיחות כרך לא הוספות משפטים קדושין יד, ב
- לקוטי שיחות כרך לו שמות שיחה ב קידושין יד, ב
- לקוטי שיחות כרך ז בהר שיחה ב קידושין יד, ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך יט ראה שיחה ד קדושין יד, ב
- לקוטי שיחות כרך יט ראה שיחה ד קידושין יד, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך כב בהר שיחה ב קידושין יד, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשכ"ד קידושין יד, א
- תורת מנחם ש"פ בהעלותך, ט' סיון ה'תשכ"ז* קידושין יד, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ בהעלותך, ט' סיון ה'תשכ"ז קידושין יד, ב
- שו"ת יורה דעה סימן שמה קדושין דף י"ד ע"ב
- שו"ת יורה דעה סימן שנח קדושין דף י"ד
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לח קדושין יד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מח קדושין יד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת נג קדושין יד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת נז קדושין יד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) מהדורא בתרא לסימן רמג קידושין יד , ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) מהדורא בתרא לסימן רנב וסי' דש קידושין יד , ב