יב
יב חומץ שנתחמץ בשמרי שכר אף על פי שיש בו ששים כנגד השמרים חייב לבערו מדברי סופריםקה שכל דבר המחמץ אפילו באלף לא בטלקו ואם עבר עליו הפסח ולא ביערו הרי הוא אסור בהנאה ואין פדיון מועיל להתירו בהנאה לפי שכל דבר המחמץ כיון שפעולתו ניכרת בגוף דבר המחומץ הרי הוא חשוב כאילו הוא עומד בעינוקז ואין פדיון מועיל לדבר שהוא בעיןקח ויש חולקיןקט על זה ואומרים דפדיון מועיל אף לדבר המחמץ ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך על דבריהם:
הערות
- קה. תשובת מהר"ם מרוטנברג, בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתן. עולת שבת ס"ה. מ"א ס"ק ט.
- קו. ערלה פ"ב משנה ד. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פט"ז ה"א.
- קז. פר"ח סי' צח ס"ק ז ד"ה וקודם.
- קח. כדעה הא' דלעיל ס"י במעמיד.
- קט. ח"י ס"ק טז (לענין מעמיד).
משנה ערלה ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
כל המחמץ. והמתבל. והמדמע. בתרומה. ובערלה. ובכלאי הכרם. אסור. ובית שמאי אומרים אף מטמא. ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה:
משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות ט״ז:א׳ - הטקסט מספריא
כל השיעורים האלו שנתנו חכמים לדבר האסור שנתערב במינו המותר בשלא היה הדבר האסור מחמץ או מתבל או דבר חשוב שהוא עומד כמות שהוא ולא נתערב ונדמע בדבר המותר אבל אם היה מחמץ או מתבל או דבר חשוב אוסר בכל שהוא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.