א
שסא דין גג הסמוך לרשות הרבים ובו ו' סעיפים:
א גג הסמוך לרשות הרביםא ואינו גבוה י' טפחיםב בצדו שברשות הרבים ובשאר צדדין שבחצר הוא גבוה עשרהג רשות היחיד גמורה היא מן התורהד.
ואף על פי כן הואיל והוא בתוך עשרה לרשות הרבים ורבים משתמשים בו שמניחים בו כובעים וכלים קטניםה הרי זה כרשות הרבים ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצרו עד שיעשה לו סולם קבוע מחצירוז שאז גילה דעתו שסילק לגג זה מכח רשות הרבים אלא נוח לו להשתמש בעצמו עליוח אבל סולם עראי אין כאן סילוק שכיון שסופו ליטול הסולם כמו שאינו הואט:
הערות
- א. רב נחמן אמר שמואל עירובין פד , ב. טור ושו"ע ס"א.
- ב. גמרא שם. טור ושו"ע שם.
- ג. רשב"א בעבודת הקדש שער ג ריש ס"א. הובא ב מ"מ הל' שבת פי"ד ה"ט. שו"ע שם.
- ד. עבודת הקדש ומ"מ שם. והיינו אף שחצר שנפרצה במילואה לרה"ר לא הוי רה"י מה"ת כדלקמן סעיף הבא. וראה שו"ת שערי ציון ס"ד ענף ד סי"ג.
- ה. רב פפא שם . רמב"ם פי"ד ה"ט. עבודת הקדש ומ"מ ושו"ע שם. מ"א ס"ק ב.
- ו. עבודת הקדש ומ"מ ושו"ע שם (משא"כ בגג עצמו. ראה דרכי משה ס"ק א).
- ז. רב נחמן אמר שמואל שם. טור ושו"ע שם.
- ח. רש"י שם ד"ה סולם קבוע. ט"ז ס"ק א. מ"א ס"ק ג. וראה לעיל סי' שנג קו"א ס"ק ב.
- ט. רש"י שם ד"ה סולם ארעי. ט"ז שם. וראה לקמן סי' שעב סי"א.
עירובין פ״ד ב - הטקסט מספריא
תָּא שְׁמַע: שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. עָשׂוּ לָעֶלְיוֹנָה, וְלֹא עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּעָרְבוּ!
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: בְּבָאִין בְּנֵי תַחְתּוֹנָה דֶּרֶךְ עֶלְיוֹנָה לְמַלּאוֹת.
אַבָּיֵי אָמַר: כְּגוֹן דְּקַיָּימִין בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה דַּהֲדָדֵי, וְלָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה וְלֹא עָשׂוּ לָעֶלְיוֹנָה — דַּאֲסִירִי, דְּכֵיוָן דִּבְגוֹ עֲשָׂרָה דַּהֲדָדֵי קַיָּימִין — אָסְרָן אַהֲדָדֵי,
אֶלָּא אֲפִילּוּ עָשׂוּ לָעֶלְיוֹנָה וְלֹא עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּלָזֶה בְּנַחַת וְלָזֶה בְּקָשֶׁה — לִיתְּבֵיהּ לָזֶה שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בְּנַחַת, קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דִּבְגוֹ עֲשָׂרָה קַיָּימִין — אָסְרָן אַהֲדָדֵי.
כִּי הָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים — צָרִיךְ סוּלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ. סוּלָּם קָבוּעַ אִין, סוּלָּם עֲרַאי לָא. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דִּבְתוֹךְ עֲשָׂרָה דַּהֲדָדֵי קָיְימִי — אָסְרָן אַהֲדָדֵי!
מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: וְדִילְמָא כְּשֶׁרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו, בְּכוּמְתָּא וְסוּדָרָא.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל:
The Gemara attempts to cite yet another proof to resolve the dispute between Rav and Shmuel. Come and hear a mishna: If a balcony extends over a body of water, and the residents of the balcony cut out a hole in the floor and constructed a partition ten handbreadths high around the hole, water may be drawn through the hole on Shabbat. If there are two balconies of this kind, one above the other, and they erected a partition for the upper balcony but they did not erect one for the lower one, they are both prohibited from drawing water, unless they establish an eiruv between them. This mishna apparently is referring to a case where the residents of the upper balcony draw water by lowering their buckets down, whereas the residents of the lower balcony hoist their bucket to the upper one and draw water from there, i.e., one balcony draws the water by lowering and the other by throwing. The mishna rules that they are both prohibited, in accordance with the opinion of Rav and contrary to the opinion of Shmuel.
Rav Adda bar Ahava said: Here we are dealing with a case where the residents of the lower balcony go up to the upper balcony by means of a ladder to draw their water from there. Since they themselves are located in the upper balcony when they draw their water, both sets of residents gain access to their water by lowering.
Abaye said: Here we are dealing with a case, where the two balconies are situated within ten handbreadths of each other, and the tanna was speaking in the style of: There is no need. In other words, the mishna should be understood in the following manner: There is no need to say that if they erect a partition for the lower balcony but they did not erect one for the upper one, they are both prohibited to draw water. The reason is that since they are positioned within ten handbreadths of each other, they render it prohibited for one another anyway.
Rather, the halakha is the same even if they established a partition for the upper balcony and they did not establish a partition for the lower one, despite the fact that it might have entered your mind to say the following: Since for this, the residents of the upper balcony, its use is convenient, while for that lower balcony, its use is demanding, as the lower balcony can draw water only by hoisting its bucket upward, the use of the hole should therefore be granted to the one whose use is convenient. This reasoning would render the hole permitted to the upper balcony and prohibited to the lower balcony. To counter this hypothetical argument, the mishna teaches us that since the upper and lower balconies are located within ten handbreadths of each other, they render it prohibited for one another.
This is similar to a teaching that Rav Naḥman said that Shmuel said: In the case of a roof that is adjacent to a public domain, there must be a fixed ladder from the courtyard to the roof to permit the use of the roof to the residents of the courtyard. The Gemara infers: If there is a fixed ladder, yes, the residents of the courtyard may use the roof; if there is merely a temporary ladder, no, they are prohibited to use it. What is the reason for this distinction? Is it not that since the balcony and the public domain are situated within ten handbreadths of each other, the residents of both render it prohibited for one another, in accordance with the opinion of Abaye? Since the residents of the balcony are located within ten handbreadths of the public domain, the presence of people in the public domain renders the use of the roof prohibited for the inhabitants of the balcony. The only way for the members of the balcony to be permitted to use the roof is by means of a fixed ladder that has the status of a proper door.
Rav Pappa strongly objected to this argument, claiming that this proof can be refuted: But perhaps this applies only to a roof upon which many people place their hats [kumta] and shawls when they are in need of rest. Even if the people in the public domain are not situated within ten handbreadths of the roof, they can still use it conveniently if they wish to place light objects upon it on a temporary basis. If there was not a fixed ladder, the residents of the courtyard would not be permitted to use the roof, as it serves the public domain as well. Consequently, no proof can be adduced from here either. In summary, no compelling proof has been found either for Rav’s opinion or for Shmuel’s opinion.
Rav Yehuda said that Shmuel said:
משנה תורה, הלכות שבת י״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
גג הסמוך לרה"ר בתוך עשרה טפחים הואיל ורבים מכתפין עליו אסור לטלטל בגג עד שיעשה לו סולם קבוע להתירו. עמוד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ארבעה הרי זה רה"י. נעץ בגובהו יתד כל שהוא אפילו אינה גבוהה שלשה הואיל וראוי לתלות ביתד ולהשתמש בו הרי זה ממעטו ונעשה כרמלית. ואין מודדין לו אלא מן היתד ולמעלה. ואפילו מלאהו כולו יתידות הרי זה ממעט גובהו. שהרי תולין באותן היתידות ומשתמשים בהן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמה דין ארבע רשויות לשבת כג מאותו ספר עירובין פד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת עירובין פד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שנג דיני זיזין ברשות הרבים עירובין פד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שסא דין גג הסמוך לרשות הרבים עירובין פד , ב