ב
ב מתקנת עזרא לאכול שוםו או שאר דברים המרבים זרעז בערב שבתח או בליל שבתט בשביל קיום העונהי וצריך ליזהר שלא לבטל העונהיא שלא יעבור על לא תעשה של תורהיב אלא אם כן האשה מוחלת ואעפ"כ טוב לקיימה כמו שנתבאר שםיג:
הערות
- ו. ב"ק פב, א.
- ז. מ"א ריש הסי'. ראה לקמן סי' תרח ס"ח.
- ח. ב"ק שם.
- ט. יש"ש ב"ק פ"ז סי' מג.
- י. ב"ק שם.
- יא. טור. לבוש ס"א. ט"ז סק"א. וראה ב"ח ד"ה ויהא. וראה קיצור הלכות סי' רפ הערה 3.
- יב. ראה רמב"ם הל' אישות פי"ד ה"ז. שו"ע אה"ע סי' עו סי"א. וראה באה"ט שם סקט"ז.
- יג. סי' רמ. ראה שם מ"א סק"א (בשם פע"ח שער ק"ש שעל המטה פי"א). וראה לקמן חו"מ הל' נזקי גו"נ סוף ס"ד.
משנה תורה, הלכות אישות י״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
אסור לאדם למנוע אשתו מעונתה ואם עבר ומנע כדי לצערה עבר בלא תעשה שבתורה שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואם חלה או תשש כחו ואינו יכול לבעול ימתין ששה חדשים שמא יבריא שאין לך עונה גדולה מזו. ואח"כ או יטול ממנה רשות או יוציא ויתן כתובה.
שולחן ערוך, אבן העזר ע״ו:י״א - הטקסט מספריא
אָסוּר לְאָדָם לִמְנֹעַ מֵאִשְׁתּוֹ עוֹנָתָהּ; וְאִם מָנְעָה כְּדֵי לְצַעֲרָהּ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה דְּ"עֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" (שְׁמוֹת כא, י); וְאִם חָלָה אוֹ תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִבְעֹל, יַמְתִּין שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים עַד שֶׁיַּבְרִיא, שֶׁאֵין לְךָ עוֹנָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ; וְאַחַר כָּךְ, אוֹ יִטֹּל מִמֶּנָּה רְשׁוּת אוֹ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.