ב
ב אבל על מים או שאר משקים אין לברך עליהם בתוך הסעודהטז ואפילו שותה לצמאו לפי שהם באים מחמת הסעודהיז שאי אפשר לאכילה בלא שתיהיח וגם אם אוכל איזה דבר למתק השתיה הרי זה טפל למשקה והמשקה ללחם ונפטרים בברכת הלחםיט ואפילו אם היה צמא קודם הסעודה כיון שלא רצה לשתות אז כדי שלא יזיקו לו המים נמצא כי שתיית המים בסיבת הפת היא וברכת הפת פוטרתםכ.
(ואע"פ שהפת היא סבה רחוקה להם ואינם דומים לפירות שאוכלים בגמר הסעודה לעכל המאכלכא שהפת הוא סבה קרובה להם ואעפ"כ טעונים ברכה לפניהם כמו שיתבאר בסימן קע"זכב לפי שהפירות הם דברים הבאים שלא מחמת הסעודה שדרך לאכלם כל היוםכג לפיכך אם אוכלם בשעת סעודה אינם חשובים טפלה לפת אלא א"כ באו לצורך אכילתה שיאכל עדיין כגון ללפת הפת או לעורר תאות המאכלכד כמו שיתבארכה ולא לעכל המאכל שכבר אכל כי מה שהיה כבר היה אבל מים ושאר משקין ששתייתם כל היום היא מחמת סעודה שרוב הצמאון היא מחמת אכילה ואפילו משקין ששותין אותם אפילו שלא לצמאון כגון שכרכו ומי דבשכז אין דרכם לשתותם קודם אכילה אלא אחריה נמצא שבאים מחמת אכילה לפיכך כשבאים בתוך הסעודה אפילו ע"י סיבה רחוקה הרי הם טפלים לסעודה וברכת הפת שהוא עיקר הסעודה פוטרתם).
והוא שקובע סעודה על פתכח אבל אם אוכל מעט פת בשביל שלא יזיקו לו המים בלבד מברך על הפת שהכל כמו שיתבארכט:
הערות
- טז. רש"י לפירוש הרשב"א ברכות מב, א ד"ה אי הכי. ר"י ו ר"ת בברכות מא, ב ב תוס' ד"ה אי הכי. רא"ש ברכות פ"ו סי' כט. הרב רבנו יונה ברכות שם ד"ה ומכאן. רשב"א שם, שכן נהג רש"י ור"ת וגדולי הצרפתים. מרדכי ברכות רמז קלו. סמ"ג מ"ע כז הל' ברכות שבסעודה. סמ"ק ריש סי' קנא. טור ושו"ע ס"ז. וראה גם לעיל סי' קסח סכ"א. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ה ה"ז. סדר ברה"נ פ"ד ה"ז.
- יז. רשב"א שם. בלוח וסדר ברה"נ שם הוסיף: ולא לשרות המאכל שבמעיו.
- יח. תוס' שם. רא"ש שם. טור ושו"ע ס"ז.
- יט. מ"א סוסק"ט. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. סדר ברה"נ שם.
- כ. הרב רבנו יונה שם. שו"ע שם. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. סדר ברה"נ שם.
- כא. מרדכי שם רמז קלה ו הגהות מיימוניות הל' ברכות פ"ד אות י בשם ר"י (בתוס' שם ד"ה הלכתא) הובאו ב מ"א סקי"א.
- כב. סעיף ב.
- כג. הרב רבנו יונה שם ד"ה ורבנו יצחק בשם ר"י הזקן. ארחות חיים הל' סעודה רס"י לה. של"ה שער האותיות דיני ברה"נ כלל ד ס"א. וראה גם לקמן שם. (ולפי זה אתי שפיר מאי שנא לעכל גבי פירות שאינם טפלים לפת מלשרות שמבואר בתוס' שם "הלכך משקין הבאין מחמת הסעודה שבאין בשביל הפת לשרות המאכל ... פת פוטרתן". וכ"ה ברשב"א שם. וראה מה שחילק ביניהם בלבוש סי' קעז ס"ב. דיש לומר דלפי זה דגם לשרות לא פטרו אלא במשקים שבאים מחמת הסעודה כמ"ש בשו"ע).
- כד. ראה מ"א שם.
- כה. לקמן ס"ג ובקו"א ס"ק ב. לקמן סי' קעז ס"ד ובקו"א ס"ק ג.
- כו. ר"ת בתוס' שם ד"ה אי הכי. ט"ז סק"י. מ"א סקי"ג.
- כז. ט"ז ומ"א שם.
- כח. מ"א סקי"ב. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. סדר ברה"נ שם.
- כט. לקמן סי' ריב ס"ח וס"י. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. אבל בסדר ברה"נ שם השמיט הלכה זו שיברך על הפת שהכל (בהלכה זו ובהלכה דלקמן שם).
ברכות מ״א ב - הטקסט מספריא
שִׁיעוּרָן כְּרִמּוֹנִים.
״אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן״, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אֶרֶץ שֶׁכָּל שִׁיעוּרֶיהָ כְּזֵיתִים. כׇּל שִׁיעוּרֶיהָ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! וְהָא אִיכָּא הָנָךְ דַּאֲמַרַן! אֶלָּא אֶרֶץ שֶׁרוֹב שִׁיעוּרֶיהָ כְּזֵיתִים.
״דְּבָשׁ״, כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאִידָךְ — הָנֵי שִׁיעוּרִין בְּהֶדְיָא מִי כְּתִיבִי? אֶלָּא מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.
רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא הֲווֹ יָתְבִי בִּסְעוֹדְתָּא. אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ תַּמְרֵי וְרִמּוֹנֵי. שְׁקַל רַב הַמְנוּנָא, בָּרֵיךְ אַתַּמְרֵי בְּרֵישָׁא. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הַמּוּקְדָּם בְּפָסוּק זֶה קוֹדֵם לִבְרָכָה?
אֲמַר לֵיהּ: זֶה שֵׁנִי לְ״אֶרֶץ״, וְזֶה חֲמִישִׁי לְ״אֶרֶץ״. אֲמַר לֵיהּ: מַאן יָהֵיב לַן נִגְרֵי דְפַרְזְלָא וּנְשַׁמְּעִינָּךְ.
אִיתְּמַר: הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה, אָמַר רַב הוּנָא: טְעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְאֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם. וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן: טְעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְאֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: טְעוּנִין בְּרָכָה בֵּין לִפְנֵיהֶם בֵּין לְאַחֲרֵיהֶם. שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו וְאֵין טָעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו אֶלָּא פַּת הַבָּאָה בְּכִסָנִין בִּלְבַד. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּיא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא: פַּת פּוֹטֶרֶת כׇּל מִינֵי מַאֲכָל, וְיַיִן פּוֹטֵר כׇּל מִינֵי מַשְׁקִים.
אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכְתָא דְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה — אֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לֹא לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם. וְשֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה — טְעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְאֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם. לְאַחַר הַסְּעוּדָה — טְעוּנִים בְּרָכָה בֵּין לִפְנֵיהֶם בֵּין לְאַחֲרֵיהֶם.
שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ דְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה אֵינָם טְעוּנִים בְּרָכָה לֹא לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם? אָמַר לָהֶם: הוֹאִיל וּפַת פּוֹטַרְתָּן. אִי הָכִי, יַיִן נָמֵי נִפְטְרֵיהּ פַּת! שָׁאנֵי יַיִן
as an impure vessel loses its status as a vessel and consequently its impurity when it can no longer be used, if they have holes the size of pomegranates.
A land of olive oil: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said that the verse should be expounded as follows: A land, all of whose measures are the size of olives. The Gemara poses a question: Can it enter your mind that it is a land all of whose measures are the size of olives? Aren’t there those measures that we mentioned above, which are not the size of olives? Rather, say: A land, most of whose measures are the size of olives, as most of the measures relating to forbidden foods and other matters are the size of olives.
Honey, i.e., dates from which date honey is extracted, also alludes to a measurement. With regard to Yom Kippur, one is only liable if he eats the equivalent of a large date on Yom Kippur. The Gemara asks: And what will the other amora, who interpreted the verse as referring to the halakhot of precedence in blessings, say with regard to this midrash? The Gemara responds: Are these measures written explicitly in the Torah? Rather, they are by rabbinic law, and the verse is a mere support, an allusion to these measures.
With regard to the halakhot of precedence in blessings, the Gemara relates: Rav Ḥisda and Rav Hamnuna were sitting at a meal. They brought dates and pomegranates before them. Rav Hamnuna took and recited a blessing over the dates first. Rav Ḥisda said to him: Does the Master not hold that halakha which Rav Yosef, and some say Rabbi Yitzḥak, said: Each food that precedes the others in this verse, precedes the others in terms of blessing as well? The pomegranate precedes the date in that verse.
Rav Hamnuna said to him: This, the date, is mentioned second to the word land, in the verse: “A land of olive oil and honey,” just after the olive, and this, the pomegranate, is fifth to the word land. Rav Ḥisda said to him admiringly: Who will give us iron legs that we may serve you and constantly hear from you novel ideas.
It was stated: If they brought figs and grapes before them during a meal, what blessings need to be recited? Rav Huna said: They require a blessing before eating them, and do not require a blessing after eating them, as Grace after Meals exempts them. And so too, Rav Naḥman said: They require a blessing before eating them, and do not require a blessing after eating them. And Rav Sheshet said: They require a blessing both before eating them and after eating them, even if he ate them during the meal, as you have nothing which requires a blessing before eating it and does not require a blessing after eating it, because it is exempted by Grace after Meals, except bread, a sweetened and spiced pastry, that comes as dessert, as it, too, is a type of bread. The statements of both Rav Huna and Rav Sheshet disagree with the opinion of Rabbi Ḥiyya, as Rabbi Ḥiyya said: Bread exempts all the types of food that one eats after it, and wine exempts all types of drinks that one drinks after it, and one need not recite a blessing either before or after eating them.
Summarizing, Rav Pappa said that the halakha is: Food items that come due to the meal, which are eaten together with the bread as part of the meal, during the meal, neither require a blessing before eating them nor after eating them, as they are considered secondary to the bread. And food items like fruit, that do not come due to the meal, as part of the meal, but may be brought during the meal, require a blessing before eating them and do not require a blessing after eating them. If they come after the meal, they require a blessing both before eating them and after eating them.
The Gemara relates that the students asked Ben Zoma: Why did the Sages say that food items that come due to the meal during the meal, neither require a blessing before eating them nor after eating them? He said to them: Because bread exempts them. They asked: If so, bread should also exempt wine. Yet, one recites a blessing over wine during the meal. The Gemara responds: Wine is different,
משנה תורה, הלכות ברכות ד׳ - הטקסט מספריא
כל המברך ברכת המזון או ברכה אחת מעין שלש צריך לברך אותה במקום שאכל אכל כשהוא מהלך יושב במקום שפסק ויברך אכל כשהוא עומד יושב במקומו ויברך שכח לברך ברכת המזון ונזכר קודם שיתעכל המזון שבמעיו מברך במקום שנזכר ואם היה מזיד חוזר למקומו ומברך ואם בירך במקום שנזכר יצא ידי חובתו וכן אם בירך כשהוא עומד או כשהוא מהלך יצא ידי חובתו ולכתחלה לא יברך ברכת המזון ולא ברכה שמעין שלש אלא כשהוא יושב ובמקום שאכל.
מי שנסתפק לו אם בירך המוציא או לא בירך המוציא אינו חוזר ומברך מפני שאינו מן התורה שכח לברך המוציא אם נזכר עד שלא גמר סעודתו חוזר ומברך ואם נזכר לאחר שגמר אינו חוזר ומברך.
היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר או שהיה אוכל וקראהו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך בתחלה המוציא ואחר כך יגמור סעודתו.
חברים שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה אם הניחו שם זקן או חולה חוזרין למקומן וגומרין סעודתן ואינן צריכין לברך שנייה ואם לא הניחו שם אדם כשהן יוצאין צריכין ברכה למפרע וכשהן חוזרין צריכין ברכה לכתחלה.
וכן אם היו מסובין בשתיה או לאכול פירות שכל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך שנייה לכתחלה על מה שהוא צריך לאכול והמשנה מקומו מפינה לפינה בבית אחד אינו צריך לחזור ולברך אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך.
בירך על הפת פטר את הפרפרת שאוכלין בהן הפת ממיני התבשיל ופירות וכיוצא בהן אבל אם בירך על הפרפרת לא פטר את הפת בירך על מעשה קדירה פטר את התבשיל בירך על התבשיל לא פטר את מעשה קדירה.
גמר בלבו מלאכול או מלשתות ואח"כ נמלך לאכול או לשתות אף ע"פ שלא שינה מקומו חוזר ומברך ואם לא גמר בלבו אלא דעתו לחזור לאכול ולשתות אפילו פסק כל היום כולו אינו צריך לברך שנית.
היו שותין ואמרו בואו ונברך ברכת המזון או בואו ונקדש קידוש היום נאסר עליהם לשתות עד שיברכו או יקדשו ואם רצו לחזור ולשתות קודם שיברכו או יקדשו אף ע"פ שאינם רשאים צריכים לחזור ולברך תחלה בורא פרי הגפן ואחר כך ישתו אבל אם אמרו בואו ונבדיל אין צריכין לחזור ולברך.
היו מסובין לשתות יין ובא להן מין יין אחר כגון שהיו שותין אדום והביאו שחור או ישן והביאו חדש אינן צריכין לברך ברכת היין פעם שנייה אבל מברכין ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הטוב והמטיב.
אין מברכין על אוכל מן כל האוכלין ולא על משקה מן כל המשקין עד שיבא לפניו ואם בירך ואח"כ הביאו לפניו צריך לחזור ולברך נטל אוכל ובירך עליו ונפל מידו ונשרף או שטפו נהר נוטל אחר וחוזר ומברך עליו אע"פשהוא מאותו המין וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה ראשונה כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה עומד אדם על אמת המים ומברך ושותה אף על פי שהמים שהיו לפניו בשעת הברכה אינם המים ששתה מפני שלכך נתכוון תחלה.
דברים הבאים בתוך הסעודה והן מחמת הסעודה אינן צריכין ברכה לפניהם ולא לאחריהם אלא ברכת המוציא שבתחלה וברכת המזון שבסוף פוטרת הכל שהכל טפלה לסעודה ודברים שאינן מחמת הסעודה שבאו בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם ודברים הבאים לאחר הסעודה בין מחמת הסעודה בין שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולאחריהם.
בשבתות ובימים טובים ובסעודת הקזת הדם ובשעה שיצא מן המרחץ וכיוצא בהן שאדם קובע סעודתו על היין אם בירך על היין שלפני המזון פטר את היין ששתה לאחר המזון קודם שיברך ברכת המזון אבל בשאר הימים צריך לחזור ולברך בתחלה על היין של אחר המזון בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו שאין בית הבליעה פנוי שיענו אמן ואינו פוטר את היין שלאחר המזון.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.