ד

ד אבל המים שעליהם טמאיםכ וצריך לנגבןכא ואחר יאכל.

ואם שפשפן בדבר קשה וחזר ונגע במי השפשוף נטמאו הידים בנגיעתן בלחלוחית מים הטמאיםכב.

ואם הטבילן במי מקוה א"צ ניגובכג שהמקוה מטהר מים הטמאים בהשקהכד:

הערות

  1. כ. כששפך על כל יד שטיפה אחת מרובה כשתים, דלעיל ס"ב, וראה תהלה לדוד ס"ק א.
  2. כא. מעיקרא דדינא, ולא רק לטהרה יתירה (כדלעיל סוף ס"א), משא"כ כשאינה מרובה כשתים גם היד נשארה טמאה כנ"ל, ואין מועיל ניגוב. ט"ז סוף ס"ק ז (וגם המ"א ס"ק טז חזר בו בסי' קסה ס"ק ג ) . וראה תהלה לדוד שם.
  3. כב. תוספתא שם פ"א מ"ב. ר"ש בפ"ב דידים מ"ב. טור ושו"ע ס"ח. וראה סדר נט"י לסעודה ס"ב: ולכן צריך לשפוך ב' פעמים רצופים ולא יגע בכלי בידו הלחה בין שפיכה לשפיכה פן יגע בידו השניה בלחלוחית זו שעל הכלי שבאה ממים טמאים שעל ידו הראשונה.
  4. כג. תוספתא שם פ"ב ה"א. מרדכי פ"ח דברכות רמז רב. שו"ע סי' קנח סי"ג. לעיל שם סי"ז. ואם שפך עליהן רביעית בבת אחת, נתבאר לעיל שם אם צריך ניגוב.
  5. כד. ראה גם לקמן ס"י וש"נ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.