יז
יז אבנים הקבועים בכותל שחקק בהן בית קיבול ותיקן להם ברזא אין ליטול מהן לידים שכיון שהם קבועים בכותל לעולם הרי הן ככותל ואין שם כלי עליהן אע"פ שעשה להן בית קיבול אבל אם חקק להן בית קיבול תחלה ואח"כ חיברן בכותל נוטלין מהן הואיל והיה עליהן שם כלי בתלושקלא וכן כלי המחובר לקרקע נוטלין ממנו.
והוא שיש לו ברזא ונוטל דרך ברזא שמסירה בכל שפיכה ושפיכה שזו נקראת נטילה מכח נותן כמו שיתבארקלב אבל אם הכניס ידיו לתוך הכלי ושכשכן במים לא עלתה לו נטילה שזו אינה נטילה אלא כעין הטבלה היא זו הואיל והכלי מחובר לקרקע ואין טבילה בשאוביןקלג.
אבל אם אין הכלי מחובר לקרקע הרי זו דרך נטילה אע"פ שאין באים על ידיו מכח נותן לפי שבין שנוטל ידיו מתוך הכלי ובין מכניס ידיו לתוך הכלי הכל נקרא נטילה בכליקלד משא"כ בצינור (א) שאינו כלי מפני שאין לו ד' דפנותקלה לפיכך הצריכו שיתן בו ידיו קרוב לשפיכת הדלי שיבאו המים על ידיו מכח שופך מהכליקלו וה"ה לכל מי שאוחז ידיו חוץ לכלי צריך שיבאו המים על ידיו מכח נותן מהכליקלז אבל כשמשים ידיו בתוך הכלי א"צ לנותן רק שיהא במים כשיעור נטילה שהיא רביעית וא"צ להיות כשיעור טבילה שהוא מ' סאהקלח.
ויש אומריםקלט שלעולם אינה חשובה נטילה אלא א"כ באו המים על ידיו מכח נותן כמו שמצינו בקידוש ידים ורגלים במקדשקמ דכתיב ורחצו ממנו ולא בתוכוקמא שבתוכו אינו רוחץ מכח נותן אבל חוצה לו רוחץ ע"י הסרת הברזא מהדד היוצא ממנוקמב וזה נקרא כח נותן כמו שיתבארקמג.
ובשעת הדחק יכול לסמוך על סברא הראשונהקמד ויברך על נטילת ידיםקמה ואם אח"כ נזדמן לו ליטול כדרך נטילה יטול בלא ברכה ויש אוסריןקמו אפי' בשעת הדחק לפי שהעיקר כסברא האחרונה (ויש לחוש לדבריהם שלא לברך על נטילה זו אלא נוטל בלא ברכה ויכרוך ידיו במפה ויאכל שיש מי שמתיר על ידי מפה בכל מקום כמו שיתבאר בסי' קס"גקמז):
הערות
- קלא. אגודה ב"ב סי' קטו. רמ"א ס"ז. וראה חידושי צמח צדק רנט, ד שמחלק בזה בין אבנים הקבועים בכותל לבין אצטרובל ודף של נחתומין, ובין לא היה עליו תורת כלי מעולם לבין כלי שניקב וקבעו בקרקע. ולענין טבילה בהם - ראה לקמן חיו"ד בדיני תקוני מקוה ועשייתה. וראה תקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו ע' כב.
- קלב. לקמן סעיף יח.
- קלג. רמב"ן חולין קז, א ד"ה ואין. הובא ב רשב"א שם ד"ה האי וד"ה וליטול ובתורת הבית הארוך בית ו סוף שער ג. שו"ע ס"ח. ובזה גם הראב"ד מודה, כדלקמן סכ"ג, ובהמצויין לעיל סט"ו, ובקונטרס אחרון.
- קלד. שאילתות דרב אחאי פר' מצורע שאילתא צ. בה"ג ברכות פ"ו (ט, ב). רשב"א שם ובשו"ת סי' קצא וסי' תקט. דעה הא' שבשו"ע שם.
- קלה. ראה טור ושו"ע יו"ד סי' רא סל"ה.
- קלו. רשב"א בתורת הבית הארוך בית ו שער ד. וכ"ה בחידושיו לחולין שם ד"ה מגופת ובשו"ת ח"א סי' תקט. שו"ע שם. ועי' בקונטרס אחרון .
- קלז. כדלקמן סי"ח וש"נ.
- קלח. ב"ח ד"ה וצריך. ט"ז ס"ק י. דלא כהגהת אשרי ברכות פ"ב סוף סי"א, בשם אור זרוע ח"א סי' סא.
- קלט. תוס' חולין שם ד"ה דלא. רא"ש חולין פ"ח סי"ג. וסמ"ק סי' קפא. והגהות מיימוניות הל' ברכות פ"ו אות ו (ובדפוס קושטא שם בשם סמ"ג עשין כז הל' נט"י). טור. דעה הב' שבשו"ע שם.
- קמ. שמכאן למדו שצריך כלי, כדלעיל ס"א. ולענין טבילה בכלי למד מכאן בה"ג (שם ושם) דהיינו בקידוש ידים דוקא ולא בנט"י, והחולקים סוברים שגם בזה נט"י שוה לקידוש ידים ורגלים (ריטב"א חולין שם).
- קמא. שמות ל, יט. זבחים כא, א.
- קמב. סמ"ג עשין כז הל' נט"י. וראה לעיל סי"ד שעיקר הלימוד שצ"ל בנט"י כח נותן הוא מהזאת מי חטאת.
- קמג. לקמן סי"ח.
- קמד. שו"ע שם.
- קמה. מ"א ס"ק טו.
- קמו. רש"ל בים של שלמה חולין פ"ח סי' כג. ט"ז ס"ק יא.
- קמז. לפנינו שם לא הובאה דעה זו (רק דעת הערוך להתיר באין מים מצויין לפניו כו'), אבל בב"י שם הובאה דעת הרמב"ם הל' ברכות פ"ו הי"ח. וראה גם רש"י חולין קז, ב ד"ה ולא התירו. וראה חקרי הלכות ח"ז לז, א. וכעין זה הכריע רבינו בסדר נט"י לסעודה סכ"ב, להקל בשעת הדחק בדבר שטיבולו במשקה לכרוך מפה על ב' ידיו. וראה העו"ב תתז ע' 59.
שולחן ערוך, יורה דעה ר״א:ל״ה - הטקסט מספריא
הַמַּנִּיחַ טַבְלָא תַּחַת הַצִּנּוֹר אֵצֶל הַמִּקְוֶה כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ מִמֶּנָּה הַמַּיִם לַמִּקְוֶה, אִם יֵשׁ לָהּ ד' שָׂפוֹת שֶׁרְאוּיָה לְקַבֵּל הַמַּיִם, פּוֹסֶלֶת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת. זְקָפָהּ עַל צִדָּהּ לִדּוֹחַ, אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ שָׂפוֹת, אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ עוֹמֶדֶת בְּעִנְיָן שֶׁרְאוּיָה לְקַבֵּל; וּכְגוֹן שֶׁהַמַּיִם רְאוּיִם לָבֹא לַמִּקְוֶה זוּלָתָהּ, אֲבָל אִם אֵין הַמַּיִם רְאוּיִם לָבֹא לַמִּקְוֶה זוּלָתָהּ, אֲפִלּוּ זְקָפָהּ עַל צִדָּהּ אוֹ כְּפָאָהּ עַל פִּיהָ, פּוֹסֶלֶת.
משנה תורה, הלכות ברכות ו׳ - הטקסט מספריא
כל האוכל הפת שמברכין עליו המוציא צריך נטילת ידים תחלה וסוף ואע"פ שהיא פת חולין ואף על פי שאין ידיו מלוכלכות ואינו יודע להן טומאה לא יאכל עד שיטול שתי ידיו וכן כל דבר שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים תחילה.
כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפלה מברך תחלה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים שזו מצות חכמים שנצטוינו מן התורה לשמוע מהן שנאמר על פי התורה אשר יורוך ומים אחרונים אין מברכין עליהן שאינם אלא מפני הסכנה ולפיכך חייב אדם להזהר בהן ביותר.
נטילת ידים בין תבשיל לתבשיל רשות רצה נוטל רצה אינו נוטל ופירות של חולין אינן צריכין נטילת ידים בין בתחלה בין בסוף וכל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח כל פת שהמלח בו צריך נטילת ידים באחרונה שמא יש בו מלח סדומית או מלח שטבעו כמלח סדומית ויעביר ידיו על עיניו ויסמא מפני זה חייבין ליטול ידים בסוף כל סעודה מפני המלח ובמחנה פטורים מנטילת ידים בתחלה מפני שהן טרודים במלחמה וחייבין באחרונה מפני הסכנה.
עד היכן היא נטילת ידים עד הפרק וכמה שיעור המים רביעית לכל שתי ידים וכל שחוצצים בטבילה חוצץ בנטילת ידים וכל העולה למדת מקוה עולה לשיעור רביעית.
כל הצריך נטילת ידים והטביל ידיו במי מקוה אינו צריך דבר אחר ואם הטבילן במים שאין בהם שיעור מקוה או במים שאובין שבקרקע לא עשה כלום שאין המים שאובין מטהרין את הידים אלא בנטילה.
כל הנוטל ידיו צריך להזהר בארבעה דברים:במים עצמן שלא יהיו פסולין לנטילת ידים ובשיעור שיהיה בהן רביעית לכל שתי ידים ובכלי שיהיו המים שנוטלין בהן בכלי ובנוטל שיהיו המים באין מכח נותן.
ארבעה דברים פוסלין את המים שינוי מראה וגלוי ועשיית מלאכה בהן והפסד שמונע את הבהמה מלשתות מהן כיצד מים שנשתנו מראיתן בין בכלים בין בקרקעות בין מחמת דבר שנפל לתוכן בין מחמת מקומן הרי אלו פסולין וכן אם נתגלו גלוי האוסר אותן משתייה נפסלו לנטילת ידים.
כל מים שנעשה בהן מלאכה נעשו שופכין ופסולין לנטילת ידים כיצד מים שאובין שהדיח בהן כלים או ששרה בהם פתו וכיוצא בזה בין בכלים בין בקרקעות פסולין לנטילת ידים הדיח בהן כלים מודחין או חדשים לא פסלן מים שהנחתום מטבל בהן את הכעכים פסולין ושהוא חופן מהן בשעת לישה כשרים שהמים שבחפניו הן שנעשו בהן מלאכה אבל המים שחפן מהם הרי הן בכשרותן.
וכל מים שנפסלו משתיית כלב כגון שהיו מרים או מלוחים או עכורין או ריח רע עד שלא ישתה מהן הכלב בכלים פסולין לנטילת ידים ובקרקעות כשרים להטביל חמי טבריא במקומן מטבילין בהם את הידים אבל אם נטל מהן בכלי או שהפליג מהן אמה למקום אחר אין נוטלין מהן לא ראשונים ולא אחרונים מפני שאינן ראויין לשתיית בהמה.
יש לנוטל ליתן על ידיו מעט מעט עד שיתן כשיעור ואם נתן הרביעית כולה בשטיפה אחת כשר נוטלין ארבעה או חמשה זה בצד זה או יד זה על גבי זה בשטיפה אחת ובלבד שירפו ידיהן כדי שיבא ביניהן המים ויהיה באותה השטיפה כדי רביעית לכל אחד ואחד.
אין נוטלין מים לידים לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא בחרסים ולא במגופת החבית ואם תיקן המגופה לנטילה נוטלין ממנה לידים וכן החמת שתיקנה נוטלין ממנה לידים אבל שק וקופה שנתקנו אין נוטלין מהן לידים ולא יתן לחבירו בחפניו שאין חפניו כלי וכלים שנשברו שבירה המטהרת אותן מידי טומאה אין נותנין בהם לידים מפני שהן שברי כלים.
בכל הכלים נוטלים לידים ואפילו כלי גללים וכלי אדמה והוא שיהיו שלמים כלי שאינו מחזיק רביעית או אין בו רביעית אין נותנין ממנה לידים.
הכל כשרין ליתן לידים אפילו חרש שוטה וקטן אם אין שם אחר מניח הכלי בין ברכיו וצק על ידיו או יטה החבית על ידיו ויטול או נוטל ידו אחת וצק בזו על זו וחוזר וצק בראשונה על השנייה והקוף נוטל לידים.
השוקת שדולה אדם בידו או בגלגל ונותן לתוכה והמים נמשכין ממנה באמה והולכין ומשקין הירקות או הבהמה והניח ידיו בשוקת ועברו המים ושטפו על ידיו לא עלתה לו נטילה שהרי אין כאן נותן על ידיו ואם היו ידיו קרובות לשפיכת הדלי עד שנמצאו המים שטפו על ידיו מכח נתינת האדם עלתה לו נטילה.
מים שנסתפק לו אם נעשה מהן מלאכה או לא נעשה אם יש בהן כשיעור או שאין בהן אם הן טהורין או טמאין ספק נטל ידיו ספק לא נטל ידיו ספיקו טהור שכל ספק שבטהרת ידים טהור.
מים הראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה עד שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים ואחרונים צריך שישפיל ידיו למטה כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו מים ראשונים ניטלים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע ואחרונים אינן ניטלין אלא על גבי כלי מים ראשונים ניטלין בין בחמי האור בין בצונן ואחרונים אינן ניטלין בחמין והוא שיהיו חמים שהיד סולדת בהן מפני שאין מעבירין את הזוהמא שאינו יכול לשפשף בהן אבל היו פושרין נוטלין מהן באחרונה.
נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום ואינו צריך ליטול את ידיו לכל אכילה ואכילה והוא שלא יסיח דעתו מהן אבל אם הסיח דעתו מהן צריך ליטול ידיו בכל עת שצריך נטילה.
לט אדם את ידיו במפה ואוכל בהן פת או דבר שטיבולו במשקה אע"פ שלא נטל ידיו המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים והאוכל צריך נטילת ידים אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל והוא הדין לאוכל במגריפה שצריך נטילת ידים.
אסור להאכיל מי שלא נטל ידיו ואף על פי שהוא נותן לתוך פיו ואסור לזלזל בנטילת ידים וצוויים הרבה צוו חכמים והזהירו על הדבר אפילו אין לו מים אלא כדי שתייה נוטל ידיו במקצתן ואחר כך אוכל ושותה מקצתן.
צריך אדם לנגב את ידיו ואח"כ יאכל וכל האוכל בלא ניגוב ידים כאוכל לחם טמא וכל הנוטל ידיו באחרונה מנגב ואח"כ מברך ותכף לנטילת ידים ברכת המזון לא יפסיק ביניהם בדבר אחר אפילו לשתות מים אחר שנוטל ידיו באחרונה אסור עד שיברך ברכת המזון.
משנה תורה, הלכות ברכות ו׳:י״ח - הטקסט מספריא
לט אדם את ידיו במפה ואוכל בהן פת או דבר שטיבולו במשקה אע"פ שלא נטל ידיו המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים והאוכל צריך נטילת ידים אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל והוא הדין לאוכל במגריפה שצריך נטילת ידים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.