ז
ז תפלת הדרך חותמת בברוך ואינה פותחת בברוךנז לפי שאינה אלא בקשת רחמים ואעפ"כ טוב להסמיכה לאיזו ברכהנח כדי שתהיה ברכה הסמוכה לחברתה שא"צ לפתוח בברוך כגון אם הולך בבקר יסמיכנה לברכת הגומלנט חסדים טובים לעמו ישראל אם מברך ברכת השחר לאחר שהחזיק בדרךס כמו שנתבארסא ואם הולך באמצע היוםסב יאכל או ישתה כשיעור שיברך ברכה אחרונהסג או יטיל מים ויברך אשר יצרסד ואח"כ יתחיל מיד יהי רצון מלפניך כו':
הערות
- נז. תוס' פסחים קד, ב ד"ה כל. טור בשם ר"י. וראה לעיל סי' ו ס"ו-ז וש"נ.
- נח. תשב"ץ סי' רמג, טור ושו"ע ס"ו בשם מהר"ם מרוטנבורג. מ"א ס"ק יג. וראה לעיל שם וש"נ. ובסידור לא הזכיר זאת.
- נט. עי' לעיל סי' מו ס"ב וש"נ.
- ס. באר שבע סי' מה, הובא ב מ"א ס"ק יב. פרי חדש ס"ו.
- סא. בסעיף הקודם.
- סב. אגודה ברכות סי' צט. של"ה מסכת חולין סוף פרק נר מצוה. הובאו במ"א ס"ק יג. וראה פרישה ס"ק ח.
- סג. ראה סדר ברכת הנהנין פ"ח.
- סד. ראה לעיל סי' ז.
פסחים ק״ד ב - הטקסט מספריא
וְלֵית הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ.
עוּלָּא אִיקְּלַע לְפוּמְבְּדִיתָא, אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: זִיל אַמְטִי לֵיהּ כַּלְכַּלָּה דְפֵירֵי, וַחֲזִי הֵיכִי אַבְדֵּיל. לָא אֲזַל, שַׁדַּר לֵיהּ לְאַבָּיֵי. כִּי אֲתָא אַבָּיֵי, אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי אָמַר? אֲמַר לֵיהּ: ״בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל״ אָמַר, וְתוּ לָא.
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דַּאֲבוּהּ, אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי אָמַר? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא לָא אֲזַלִי, אֲנָא שַׁדְּרִיתֵיהּ לְאַבָּיֵי, וַאֲמַר לִי ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל״. אֲמַר לֵיהּ: רַבְרְבָנוּתֵיהּ דְּמָר, וּסְרָרוּתֵיהּ דְּמָר, גְּרַמָא לֵיהּ לְמָר דְּלָא תֵּימָא שְׁמַעְתֵּיהּ מִפּוּמֵּיהּ.
מֵיתִיבִי: כׇּל הַבְּרָכוֹת כּוּלָּן פּוֹתֵחַ בְּבָרוּךְ וְחוֹתֵם בָּהֶן בְּבָרוּךְ, חוּץ מִבִּרְכַּת מִצְוֹת וּבִרְכַּת הַפֵּירוֹת וּבְרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶירְתָּהּ וּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבִּקְרִיַּת שְׁמַע,
שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן פּוֹתֵחַ (בָּהֶן) בְּבָרוּךְ וְאֵין חוֹתֵם בְּבָרוּךְ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁחוֹתֵם בְּבָרוּךְ וְאֵין פּוֹתֵחַ בְּבָרוּךְ. וְ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ פּוֹתֵחַ בְּבָרוּךְ וְאֵינוֹ חוֹתֵם בְּבָרוּךְ.
However, the Gemara states: And the halakha is not in accordance with that opinion. Instead, the halakha is in accordance with the opinion of Shmuel.
The Gemara relates: Ulla happened to come to Pumbedita. Rav Yehuda said to his son, Rav Yitzḥak: Go and bring him a basket of fruit as a gift, and while you are there, observe how he recites havdala. Rav Yitzḥak himself did not go. In his place, he sent to him Abaye, who was a young student at the time. When Abaye came back, Rav Yitzḥak said to him: How did Ulla recite the blessing of havdala? Abaye said to him that Ulla said: Blessed is He Who distinguishes between sacred and profane, but he did not say anything further.
Rav Yitzḥak came before his father, Rav Yehuda, who said to him: How did Ulla recite havdala? He said to him: I myself did not go. Instead, I sent Abaye, who said to me that Ulla recited: Who distinguishes between sacred and profane. Rav Yehuda grew angry and said to him: The Master’s haughtiness and the Master’s pride caused the Master to act in a way that ensured that the halakha will not be said in his name. In other words, had you gone yourself, this halakha would have been attributed to you, but due to your haughtiness and pride, it will be transmitted in the name of Abaye.
The Gemara raises an objection to Ulla’s practice from a baraita: With regard to all blessings, one begins their recitation with: Blessed, and concludes reciting them with: Blessed, except for blessings over mitzvot, blessings over fruit, a blessing that is juxtaposed to another blessing in the order of prayer, e.g., during the Amida prayer, and the final blessing after Shema.
The baraita elaborates: These blessings are different, as some of them begin with: Blessed, and do not conclude with: Blessed, e.g., blessings over mitzvot and before eating, and some of them conclude with: Blessed, and do not begin with: Blessed, such as a blessing that is juxtaposed to another blessing. And the blessing: He Who is good and does good, is exceptional, as it is a blessing that is juxtaposed to another blessing, and yet it begins with: Blessed, and does not conclude with: Blessed.
מצוטט ב־2 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך ג ‹ תקד שו"ע רבנו או"ח סק"י ס"ז
לקוטי שיחות 1
- כרך ט ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה טז ‹ 372 שו"ע רבנו או"ח סק"י ס"ז
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.