יח, ב
בעלמא והוא במצה זו שאנו אוכלים ע"ש מ"ה ע"ש שלא הספיק כו' בחי' גולמא בלי התפשטות והגבה' כלל רק כמו שהוא בעצם כנ"ל אז נגלה עליהם במהו"ע כו' ויכולים לקבל מז' ימים העליונים מקור שפע חיותם האלקי על כל השנה להיות תוס' כח חזק באמונתם שז"ש ורעה אמונה17 ע"י המצה דוקא כנ"ל והיינו רק מבחי' החסדים העליונים שבמהו"ע ממש שנמשכו לישראל דלעילא בז' הימים וז"ש מצות יאכל18 את ז' הימים כו' (וכמשי"ת) ומשם נמשך לכל ענף נשמ' פרטית בכל דור בז' ימי הפסח אבל כל נפש מישראל האוכל שאור וחמץ גם בהיות כדוגמת זה בעבודת הקדש שהוא בהתנשאות הלב מצד בינה לבא19 אע"פ שיש בו טעם ועונג כטעם לחם חמץ כו' שמגביה הלב וכמו ולחם לבב אנוש יסעד20 כו' מ"מ ה"ז בבחי' יש ודבר מה שהוא בחי' המנגד ממש לאור שפע החסדים העליונים דמ"ה דחכמ' כמו שהוא במהו"ע ממש עד שהכרת תכרת נפש זו האוכלת חמץ משרש' ביומין עילאין דז"א דאצי' שאינו מקבל שרש חיותו ממקורו בבחי' ישראל דלעילא להיותו בבחי' גבורות שהוא ההסתלקות למעלה בבחי' התנשאות ליש ודבר מה מורגש בטעם אלא דוקא יאכלו בנ"י מצות שהוא אפיי' העיס' קמח ומים כמו שהיא בגולמ' בלא טעם לחם ובלא התפשטות כלל שהוא תכלית השפלות והקטנות ונק' לחמא עניא כו' ונעש' ונמשך מזה מקור חיים העליונים לנש"י היפך השאור וחמץ שבאכילתו יוכרת משרשו גם מכל מדריג' פרטית שבז' ימים אלה מיום הא' עד יום הז' לפי שכלולי' זע"ז בחי' אור החסד כלול מכולם עד המל' וכן כל אחד כלול מכולם עד המל' וע"כ גם כנ"י ערבים זב"ז21 כו' בציור קומת אדם22 אחד ממש כידוע וד"ל. אך הנ' באמת יש להבין בענין טעם זה דאיסור חמץ ושאור מצד ההגבה' וגסות וכן מצד הטעם לחם משא"כ במצ' שאין בה טעם ואין בה תוס' והגבה' כו' שא"כ הי' ראוי שיצו' על העיקר והוא בגסות הלב והתנשאות ביש ודבר גם במילי דשמיא וכ"ש במילי דעלמא והיינו שיהי' דרכי העבוד' שבלב ומוח ותו"מ בפסח הכל בשפלות והכנע' כאיש עני שיחי' בלחמו כו' לבלי ירא' לבחי' יש ודבר כלל ולא תהי' דרך העבודה בלב בהתנשאות דרשפי אש ושמח' בטוב טעם ודעת כו' שלא יגב' לבו בדרכי ה' וכ"ש בעניני עצמו וזה הי' ראוי להיות עיקר האזהר' בל ירא' התנשאות וגסות בלב וכן הכעס שהוא בוער כאש אלא שפלות וענו' יתיר' כו' וזה לא מצינו שיהי' הפרש כלל בזה בין יו"ט של פסח לשאר המועדים דכתיב ושמחת בחגיך23 וכך מצוה ביו"ט של פסח בשמח' דוקא ושמח' זאת באה ודאי ברשפי אש התשוק' בבחי' התנשאות והגבהת הלב קצת ומצו' היא ולא איסור בפסח כמו בשבועות וסכות שהרי אומר הלל24 דכתיב אם הבנים שמח'25 כו' ואפי' עני שבישראל חייב לשתות יין ארבע כוסות26 וכה"ג ודאי צריך לעבוד את ה' בשמח' ואין הצווי רק על גשמיות האכיל' שלא יאכל חמץ ולא ירא' בכל גבולו27 והמצו' לאכול מצה ומה יש תועלת בביעור החמץ גשמי לענין הרוחני דאש גבו' דשאור וחמץ למעל' עד שהאוכל חמץ וכו' מאין יש חבור זה לגשמיות עם הרוחניות וכן באכילת מצה גשמיות יחזק אור
הערות
- 17. ורעה אמונה : תהלים לז, ג.
- 18. מצות יאכל : בא יג, ז.
- 19. בינה לבא : ת"ז בהקדמה (יז, א).
- 20. ולחם לבב אנוש יסעד : תהלים קד, טו.
- 21. כנ"י ערבים זב"ז : ראה תו"כ בחוקותי כו, לז. שבועות לט, סע"א. סה"מ תרמ"ד ע' רסד.
- 22. כנ"י. . קומת אדם : ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תערה. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' קנה. וש"נ.
- 23. ושמחת בחגיך : פ' ראה טז, יד.
- 24. בפסח. . הלל : בתפלה ובהגדה ? ראה סידור אדה"ז סדר הלל וסדר הגדה.
- 25. אם הבנים שמח' : תהלים קיג, ט.
- 26. עני. . ארבע כוסות : ראה פסחים צט, ב (במשנה).
- 27. ולא ירא' בכל גבולו : בא יג, ז.
פסחים צ״ט ב - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ עֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. אֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב, וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן וַאֲפִילּוּ מִן הַתַּמְחוּי.
גְּמָ׳ מַאי אִירְיָא עַרְבֵי פְסָחִים? אֲפִילּוּ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים נָמֵי. דְּתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
אָמַר רַב הוּנָא: לָא צְרִיכָא אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ — הָנֵי מִילֵּי בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מִשּׁוּם חִיּוּבָא דְמַצָּה מוֹדֶה.
רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, הָתָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה הוּא דַּאֲסִיר, סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי. אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, אֲפִילּוּ סָמוּךְ לַמִּנְחָה נָמֵי אָסוּר.
וּבָעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
אָמַר מָר זוּטְרָא: מַאן לֵימָא לַן דִּמְתָרַצְתָּא הִיא?
MISHNA: On the eve of Passover, adjacent to minḥa time, a person may not eat until dark, so that he will be able to eat matza that night with a hearty appetite. Even the poorest of Jews should not eat the meal on Passover night until he reclines on his left side, as free and wealthy people recline when they eat. And the distributors of charity should not give a poor person less than four cups of wine for the Festival meal of Passover night. And this halakha applies even if the poor person is one of the poorest members of society and receives his food from the charity plate.
GEMARA: The Gemara expresses surprise at the mishna’s statement that one may not eat on Passover eve from the time that is adjacent to minḥa. Why discuss this halakha particularly with regard to the eves of Passover? Even on the eves of Shabbat and other Festivals it is also prohibited to eat in the late afternoon, as it was taught in a baraita: A person should not eat on the eves of Shabbat and Festivals from minḥa time onward, so that he will enter Shabbat when he has a desire to eat and he will enjoy the Shabbat meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark.
Rav Huna said: The mishna was necessary only according to the opinion of Rabbi Yosei, who said that one may continue eating until dark. According to his opinion, the mishna is necessary to emphasize that this applies only on the eves of Shabbat and Festivals. But on the eve of Passover, due to the obligation to eat matza, Rabbi Yosei concedes that one must refrain from eating in the afternoon, so that he will eat matza with a good appetite.
Rav Pappa said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, there is still a difference between the eves of Shabbat and other Festivals, as compared with the eve of Passover. There, on the eves of Shabbat and other Festivals, it is only from minḥa time onward that it is prohibited to eat, but adjacent to minḥa time it is permitted. However, on the eve of Passover, even adjacent to minḥa time, it is also prohibited to eat. For this reason, the mishna is referring specifically to the eve of Passover.
The Gemara asks: And on the eve of Shabbat adjacent to minḥa time, is it permitted to eat? But wasn’t the following taught in a baraita? A person may not eat on the eve of Shabbat and Festivals from nine hours onward, so that he will enter Shabbat when he is filled with the desire to eat; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark. According to the opinion of Rabbi Yehuda, even on Shabbat eve one may not eat from before the time of the lesser minḥa, which is at nine and a half hours of the day.
Mar Zutra said: Who will say to us that this version of the baraita is accurate?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.