שלא
תמונת הדבר כפי חוקי חיוב כל הענינים הנ"ל המצטיירים באימת המות ויוקר החיים, כפי שצריך להיות באמת מצד הטבע שהטביע הקב"ה בנפש וגוף177.
יד) אמנם זה גופא תלוי במהלך נפש המצייר עצמו, כמו שהוא בעצם סגולת החוש שלו בחכמת הציור, והיינו כמו שהחוש עודנו נמצא בכח ההיולי, והוא שרש שרשו של החיוב הסגולי המסבב סיבת ההטי', וההטי' מצטיירת בשני אופנים, התאמתות דחכמה ונושא תמצית המושג דבינה. וההפרש ביניהם, דהתאמתות השכל178 אי אפשר עדיין לבא בשכל גלוי, וכהא דשתיק רב (ביצה ו' א') בקושית רב כהנא ורב אסי ומ"מ לא הדר בי'* להיותה הטי' הבאה בלבוש התאמתות179, וישנה הטי' הבאה בלבוש נושא תמצית המושג, שבזה הרי ישנו התערבות טוב טעם דסברות מחייבות החיוב ההוא, דכל זה הוא למעלה עדיין מהתואר העצמי דמדות שהם התפעלות, דבפרצוף המדות הרי יש בו כמה דרגות, וכמו שהם מתתא לעילא, הא' מה שמתפעל ממילא מהתרחבות ועומק ההשגה, והיינו מהטוב של הדבר ההוא, הב'180 התפעלות הבאה מהתבוננות אלקי כמו שמתפעל בלבו בהמשכה לאלקות, והג' התפעלות שכלו כמו שמתפעל במוחו על הטוב ההוא, ובמדרי' אלו הכוללים יש כמה וכמה מדרי' פרטי' שיש להם כל181 אחד ריבוי הסתעפות עיקרים, אבל כ"ז הוא פרצוף המדות בכללותו, משא"כ הטיות הללו הנה הם עדיין בפרצוף השכל ובעצם השכל, והיינו דגם בההטי' מאיר אור השכל, רק שאין זה עצם השכל ממש, כ"א הוא זה מה שבאור עצם השכל יש חיוב, דמחיוב זה נעשה הטי' לאחד הקצוות דחסד או דין, ואופן ההטי' הוא ע"ד מה שהרצון מטה את הנפש, שאז הרי כל הכחות מתגלים, וכמו שאנו רואים במוחש דכשעושה דבר שהוא רוצה אז יש לו עונג בזה משכיל ומבין וכו', ובדוגמא182 כזאת הוא מה שהחיוב מטה את אור השכל, דזהו"ע
הערות
- 177. שם: בגוף ונפש.
- 178. שם: דשכל.
- *. לא הדר ביה: ע"ש דרוב הפוסקים פסקו כרב, וראה שם בר"ן רא"ש השגות הראב"ד על הרז"ה, רז"ה בסוכה (ז, א) קונטרס הרמ"ע שברי לוחות ועוד. וא"כ פליגי אתוד"ה ומודה (ב"ב סב, א). - והנה עפמ"ש בפנים, פשוט: א) דאין שתיקה זו שייכת אלא בשקו"ט של הלכה וטעמי', אבל לא בענין אמירת הלכה פסוקה. ב) דשתיקה זו אפשרית גם כאשר המקשה הוא חברו ולא תלמידו. ועפי"ז יש לתרץ ולהעיר הרבה במ"ש בשו"ת חכם צבי סי' קכד, יד מלאכי אות א ס"ק כה, דרכי שלום (למהרש"ם מברעזשאַן) אות רפא, שדי חמד כללים אות שי"ן כלל לו, מ, ק, ובמקומות שהובאו שם. ואכ"מ 179 .
- 179. ראה גם ספר המאמרים תרנ"ט ע' עד. תש"ד ע' 19. תש"ח ע' 102. וש"נ. ובספר המאמרים תרנ"ד ע' רפו: עי' תוס' ב"ב דס"ב ע"א ד"ה ומודה דהדר בי', מיהו משמעות המפרשים כאן והרבה מהפוסקים דלא הדר בי' עי' רא"ש ורמב"ם ה' יו"ט פ"ב ה"א והגמי"י שם. וראה גם מאמרי אדמו"ר האמצעי בראשית ע' צד. וש"נ. ד"ה אז תשמח תרנ"ה (ספר המאמרים ליקוט (קה"ת, תשנ"ג) ח"ב ע' סה). לעיל ע' רמז. ועוד.
- 180. שם: והב'.
- 181. שם: לכל.
- 182. שם: וכדוגמא.
בבא בתרא ס״ב א - הטקסט מספריא
וְאִי אֲמַר לֵיה:ּ ״נִכְסֵי״ – אֲפִילּוּ בָּתֵּי וְעַבְדֵי.
מָצַר לוֹ מֶצֶר אֶחָד אָרוֹךְ וּמֶצֶר אֶחָד קָצָר – אָמַר רַב: לֹא קָנָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּצָר.
אֲמַרוּ לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב: וְיִקְנֶה כְּנֶגֶד רֹאשׁ תּוֹר! שְׁתֵיק רַב.
וּמוֹדֶה רַב, הֵיכָא דְּאִיכָּא מֶצֶר רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן מֵחַד גִּיסָא, וּמֶצֶר לֵוִי וִיהוּדָה מֵחַד גִּיסָא; מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב לֵיהּ דִּרְאוּבֵן כְּנֶגֶד לֵוִי וּדְשִׁמְעוֹן כְּנֶגֶד יְהוּדָה, וְלָא כְּתַב לֵיהּ; שְׁמַע מִינַּהּ כְּנֶגֶד רֹאשׁ תּוֹר הוּא דַּאֲמַר לֵיהּ.
מֶצֶר רְאוּבֵן מִזְרָח וּמַעֲרָב, וּמֶצֶר שִׁמְעוֹן צָפוֹן וְדָרוֹם – צְרִיךְ לְמִכְתַּב לֵיהּ: ״מֶצֶר רְאוּבֵן רוּחִין תְּרֵין, וּמֶצֶר שִׁמְעוֹן רוּחִין תְּרֵין״.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: סִיֵּים לוֹ אֶת הַקְּרָנוֹת, מַהוּ? כְּמִין גַּאם, מַהוּ?
And if he said to him: I am selling you my property, it means that he is selling him even his houses and his Canaanite slaves.
§ The Gemara continues its examination of the concept of delineating boundaries in a wide manner, and considers the following case: If in the bill of sale the seller delineated one boundary line on one side of the field long, and the other boundary line on the opposite side of the field he delineated short, Rav said: The buyer acquires only a width of land corresponding to the short border, as it is assumed that the short boundary line delineates the actual size of the field that was sold to him, while the long boundary line was merely intended to point to the field under discussion. That is to say, the seller delineated the boundaries in a broad manner, but did not intend to include everything found within those boundaries in the sale.
Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: But let him also acquire the triangular plot [rosh tor] bounded by the diagonal line connecting the end of the short border and the end of the long border. Rav was silent and did not respond.
And Rav concedes that where there is a boundary line defined by the fields of Reuven and Shimon on one side of the field being sold, and a boundary line defined by the fields of Levi and Yehuda on the other side, and in the bill of sale the seller describes the field being sold as bordered by the fields of Reuven and Shimon on one side but mentions only the field of Levi on the other side, since had he intended to sell only half the field he should have written for the buyer in the bill of sale that the field is bordered by the field of Reuven on the one side, which is opposite that of Levi on the other, or by the field of Shimon on the one side, which is opposite that of Yehuda on the other, but he did not write that for him, one can conclude from it that he is telling him that he is selling him not only the area between the fields of Reuven and Levi, but also the triangular plot bounded by the diagonal line connecting the end of Shimon’s field to the end of Levi’s field.
The Gemara continues: If the field being sold is bounded by the fields of Reuven on the east and the west, and it is bounded by the fields of Shimon on the north and the south, it is not enough to designate the field for the buyer as the field between the fields of Reuven and Shimon, but it is necessary to write for him in the bill of sale that the field is bounded by the fields of Reuven on two sides, and it is bounded by the fields of Shimon on two sides. Otherwise, all that the buyer acquires is a triangular plot bounded by one of Reuven’s fields and one of Shimon’s fields, and the boundary is the diagonal line connecting the end of Reuven’s field to the end of Shimon’s field.
A dilemma was raised before the Sages: If the seller defined for the buyer only the corners of the field being sold, what is the halakha? Does this mean that he is selling him only the corners of the field or the entire field marked by those corners? A second dilemma was also raised: If he defined the boundaries of the field in a shape resembling the Greek letter gamma [gam], or the English letter L, noting the boundaries on two adjacent sides that meet at a right angle, what is the halakha? Does this mean that he is selling him the entire field, or only the triangular plot marked by those boundaries and the diagonal line running from the end of one to the end of the other?
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- סא - שנת תש"ל - חלק רביעי ‹ י"ב תמוז, ה'תש"ל סה"מ תרצ"ב ע' שלא
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.