צג
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ459, וארז"ל (ר"ה דל"ב ע"א) ר"י אמר (דאמירת עשרה פסוקי מלכיות בר"ה הוא) כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם|106, הי נינהו, ויאמר דבראשית (ויאמר יהי אור460, יהי רקיע461, יקוו המים462, תדשא הארץ463, יהי מאורות464, ישרצו המים465, תוצא הארץ466, נעשה אדם467, אעשה לו עזר468), תשעה הוו, בראשית נמי מאמר הוא (ואע"ג דלא כתיב בי' ויאמר יהי שמים, כמאן דכתיב דמי, דבאמירה נמי איברי ולא בידים, רש"י) דכתיב469 בדבר ה' שמים נעשו. והנה השמים והארץ הם הנבראים הכוללים, דאת470 השמים כולל כל צבא השמים ואת הארץ כולל כל צבא הארץ471, והיינו דהשמים והארץ הם נבראים כוללים, למה472 נשתנה בריאתם מבריאת שאר הנבראים, דכל הנבראים הנה התהוותם הוא באמירה, והנבראים הכוללים לא נבראו באמירה מפורשת אלא שהוא בא ברמז דבראשית נמי מאמר הוא, דהמובן מזה דהבריאה צריכה להיות במאמר דוקא, אמנם להיות דהשמים והארץ הם נבראים כוללים, הנה הגם דגם הם נבראו במאמר כמו שאר הנבראים, ומ"מ נשתנו בזה שאינו מאמר מפורש ומפורט אלא דבראשית נמי מאמר הוא, דכתיב בדבר ד' שמים נעשו. וצ"ל מפני מה לא נאמר מפורש ויאמר אלקים יהי שמים וגו', ומה המעלה בזה שנאמר ברמז דבראשית נמי מאמר הוא. אך הענין הוא דהנה אי' ברמב"ן עפ"ז|459 וז"ל הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת, ואין אצלנו בלה"ק בהוצאת היש מאין, אלא לשון ברא, ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה הוה מן האין התחלה ראשונה, אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא, מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון הנקרא היולי, ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה ממנו, כי ממנו המציא הכל, והלביש הצורות ותיקן אותם,
הערות
- 459. בראשית א, א.
- 460. בראשית שם, ג (בדילוג).
- 461. שם, ו.
- 462. שם, ט.
- 463. שם, יא.
- 464. שם, יד.
- 465. שם, כ.
- 466. שם, כד.
- 467. שם, כו.
- 468. שם ב, יח.
- 469. תהלים לג, ו.
- 470. ראה גם ספר המאמרים תרכ"ז ע' רפב ואילך. ד"ה כל אשר חפץ וד"ה בעשרה מאמרות תרמ"א. ספר המאמרים תרמ"ד (קה"ת, תשס"ב) ע' שטז ואילך. תרנ"ב ע' לו ואילך. ועוד.
- 471. ראה פרש"י בראשית א, יד. אור החיים שם א, א (הובא באוה"ת בראשית ח"ו תתרכ, א).
- 472. כ"ה בכתי"ק ובהעתקה. ואוצ"ל: וצלה"ב למה.
רש"י על בראשית א׳:י״ד - הטקסט מספריא
יהי מארת וגו'. מִיֹּום רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ וּבָרְבִיעִי צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִתָּלוֹת בָּרָקִיעַ, וְכֵן כָּל תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִקְבַּע בַּיוֹם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, הוּא שֶׁכָּתוּב אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֶיהָ:
יהי מארת. חָסֵר וָי"ו כְּתִיב, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפֹּל אַסְכָּרָה בַּתִּינוֹקוֹת, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בְּד' הָיוּ מִתְעַנִּים עַל אַסְכָּרָה שֶׁלֹּא תִפֹּל בַּתִּינוֹקוֹת:
להבדיל בין היום ובין הלילה. מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה:
והיו לאותות. כְּשֶׁהַמְּאוֹרוֹת לוֹקִין, סִימָן רַע הוּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר מֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ (ירמיה י'), בַּעֲשׂוֹתְכֶם רְצוֹן הַקָּבָּ"ה אֵין אַתֶּם צְרִיכִין לִדְאֹג מִן הַפֻּרְעָנוּת:
ולמועדים. עַל שֵׁם הֶעָתִיד, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִצְטַוּוֹת עַל הַמּוֹעֲדוֹת וְהֵם נִמְנִים לְמוֹלַד הַלְּבָנָה:
ולימים. שִׁמּוּשׁ הַחַמָּה חֲצִי יוֹם וְשִׁמּוּשׁ הַלְּבָנָה חֶצְיוֹ, הֲרֵי יוֹם שָׁלֵם:
ושנים. לְסוֹף שס"ה יָמִים (ס"א וּרְבִיעַ יוֹם), יִגְמְרוּ מַהֲלָכָתָם בְּי"ב מַזָּלוֹת הַמְשָׁרְתִים אוֹתָם, וְהִיא שָׁנָה, וְחוֹזְרִים וּמַתְחִילִים פַּעַם שְׁנִיָּה לְסַבֵּב בַּגַּלְגַּל כְּמַהֲלָכָן הָרִאשׁוֹן:
יהי מארת BE THERE LUMINARIES — They had been created on the first day, but on the fourth He commanded them to be suspended in the firmament (Chagigah 12a). Indeed, all the productions of heaven and earth were created on the first day, but each of them was put in its place on that day when it was so commanded. In reference to this it is written את השמים (v. 1) In the beginning God created that which was את with the heavens etc., in order to include all the productions of heaven, ואת הארץ to include all its (the earth’s) productions (Genesis Rabbah 12:4).
יהי מארת The word is written without the ו after the א (so that it may be read מארת, cursed), because it is a cursed day when children are liable to suffer from croup. In reference to this we read (in Taanit 27b): On the fourth day of the week they used to fast to avert croup from the children (Yerushalmi Taanit 4:3).
להבדיל בין היום ובין הלילה TO CAUSE A DIVISION BETWEEN THE DAY AND THE NIGHT — This took place after the primeval (divine) light was conserved for the righteous; but during the first seven [another reading is “three”] days of Creation the primeval light and darkness functioned together both by day and by night.
והיו לאותות AND THEY SHALL BE FOR SIGNS — When the heavenly luminaries are eclipsed it is a sign of ill-omen for the world, as it is written, (Jeremiah 10:2) “Be not dismayed at the signs of heaven” — when you carry out the will of the Holy One, blessed be He, you need apprehend no calamity (Sukkah 29a).
ולמועדים AND FOR SEASONS (FESTIVALS) — This is written with a view to the future when Israel would receive command regarding the festivals which would be calculated from the time of the lunar conjunction (Genesis Rabbah 6:1).
ולימים AND FOR DAYS — The sun functions half a day and the moon the other half — together a full day.
ושנים AND FOR YEARS — At the end of three hundred and sixty five days [another version: 365¼] they complete their course through the twelve signs of the Zodiac that attend them, and that is one year [another version: and this makes 365¼ days]; they then begin to revolve a second time in a circle similar to their first cycle.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.