א
יום 1 טוב של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה2, ומפרש בגמ'3 מנה"מ לחלק לענין תקיעת שופר בין שחל ר"ה בחול לכשחל להיות
הערות
- 1. מאמר זה ושמונת המאמרים שלאחריו הם המשך אחד. ההמשך (עד סוף ד"ה ביום השמע"צ) נדפס בשינויים א בקונטרס סט-עב (ספר המאמרים ה'שי"ת ע' 3 ואילך) ב - עם מראי מקומות והערות בשולי הגליון מכ"ק אדמו"ר. בהוצאה זו ניתוספו ע"י המו"ל מ"מ לפסוקים מחז"ל וכו' (בהערות הממוספרות). בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ב"עניני מאמרי רצ"ב", נרשם: "יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, ובו ז' פרקים. יב ענינים". - נעתקו לקמן במקומם. פרק א-ז - מיוסד על ד"ה יו"ט של ר"ה תרס"ו (המשך תרס"ו ע' א-ד) ג . פרק ט-י - מיוסד על קונטרס עץ החיים פרק א. פרק יא-יד - מיוסד על ד"ה לך אמר לבי עת"ר (ספר המאמרים עת"ר ע' יב ואילך). פרק טו-כב - מיוסד על ד"ה אחת שאלתי עת"ר (ספר המאמרים עת"ר ע' טז ואילך). פרק כג-כז - מיוסד על ד"ה בסוכות תשבו עת"ר (ספר המאמרים עת"ר ע' כג ואילך) ד . פרק כח-ל - מיוסד על ד"ה חסידים ואנשי מעשה עת"ר (ספר המאמרים עת"ר ע' ל ואילך) ה . חלק מפרק לב - מיוסד על ד"ה ביום השמע"צ עת"ר (ספר המאמרים עת"ר ע' לה ואילך). סוף פרק לב עד סוף פרק לו - מיוסד על ד"ה פנים בפנים עטר"ת פרק ב-ד (ספר המאמרים עטר"ת ע' תקפב ואילך) ו . פרק לז-מ מיוסד על ד"ה ועשית בגדי קודש תרס"ה (ספר המאמרים תרס"ה ע' קסה ואילך) ז . חלק מפרק מא - מיוסד על ד"ה כבוד מלכותך תרס"א (ספר המאמרים תרס"א ע' קעא) ח . סוף פרק מא עד סוף פרק מד - מיוסד על ד"ה ולקחתם לכם תרס"א (ספר המאמרים תרס"א ע' קצא ואילך). ------------------------------------------------ א) כמה מהם נסמנו בהערות. ב) משם נעתקו הקיצורים שכתב בשנת ה'שי"ת. ג) עוד מאמרים המיוסדים על ד"ה הנ"ל תרס"ו: ספר המאמרים תרפ"ד ע' פד ואילך. תרח"ץ ע' טו ואילך. תרצ"ט ע' 3 ואילך. תש"ב ע' 3 ואילך. ד) עוד מאמר המיוסד על ד"ה הנ"ל עת"ר: ספר המאמרים תרפ"ה ע' עט ואילך. ה) עוד מאמרים המיוסדים על ד"ה הנ"ל עת"ר: ספר המאמרים תרפ"ה ע' פג ואילך. תרפ"ט ע' 254 ואילך. ו) עוד מאמרים המיוסדים על ד"ה הנ"ל עטר"ת: ספר המאמרים תרפ"ד ע' שמב ואילך. תרפ"ו ע' קיז ואילך. ד"ה פנים בפנים תרצ"ג (לקמן ע' תקכא ואילך). ספר המאמרים תרצ"ז ס"ע 276 ואילך. תש"ג ע' 29 ואילך. ז) עוד מאמר המיוסד על ד"ה הנ"ל תרס"ה: ספר המאמרים תרפ"ו ס"ע ער ואילך. ח) עוד מאמר המיוסד על ד"ה כבוד מלכותך תרס"א: ד"ה לדוד מזמור תרפ"ב. ד"ה הנ"ל תרס"א מיוסד על ד"ה אלה מסעי תרל"ה (ספר המאמרים תרל"ה ח"ב ע' שפז ואילך). עוד מאמרים המיוסדים על ד"ה הנ"ל תרל"ה: ספר המאמרים עטר"ת ע' שמה ואילך. תרפ"ז ע' קצז ואילך. ה'ש"ת ע' 39 ואילך.
- 2. משנה ראש השנה רפ"ד (כט, ב).
- 3. ראש השנה שם.
משנה ראש השנה ד׳ - הטקסט מספריא
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת. במקדש היו תוקעים. אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי. שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין. אמר רבי אלעזר. לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד. אמרו לו אחד יבנה. ואחד כל מקום שיש בו בית דין:
ועוד זאת היתה ירושלם יתירה על יבנה. שכל עיר שהיא רואה. ושומעת. וקרובה. ויכולה לבא. תוקעין וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד:
בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה. ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי. שיהא לולב ניטל במדינה שבעה. זכר למקדש. ושיהא יום הנף. כולו אסור:
בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום. פעם אחת נשתהו העדים מלבוא. ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה. ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה. נוהגין אותו היום קדש. ולמחר קדש. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי. שיהו מקבלין עדות החדש כל היום. אמר רבי יהושע בן קרחה ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי. שאפילו ראש בית דין בכל מקום. שלא יהוא העדים הולכין אלא למקום הוועד:
סדר ברכות. אומר אבות. וגבורות. וקדושת השם. וכולל מלכיות עמהן. ואינו תוקע. קדושת היום ותוקע. זכרונות ותוקע. שופרות ותוקע. ואומר עבודה. והודאה. וברכת כהנים. דברי רבי יוחנן בן נורי. אמר ליה רבי עקיבא אם אינו תוקע למלכיות. למה הוא מזכיר אלא אומר אבות. וגבורות. וקדושת השם. וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע. זכרונות ותוקע. שופרות ותוקע. ואומר עבודה. והודאה. וברכת כהנים:
אין פוחתין מעשרה מלכיות. מעשרה זכרונות. מעשרה שופרות. רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן. יצא. אין מזכירין זכרון מלכות ושופר של פורענות. מתחיל בתורה. ומשלים בנביא. רבי יוסי אומר אם השלים בתורה. יצא:
העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה. השני מתקיע. ובשעת ההלל. ראשון מקרא את ההלל:
שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום. ואין מפקחין עליו את הגל. לא עולין באילן. ולא רוכבין על גבי בהמה. ולא שטין על פני המים. ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות. ובין בדבר שהוא משום לא תעשה. אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין. יתן. אין מעכבין את התנוקות מלתקוע. אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו. והמתעסק לא יצא. והשומע מן המתעסק לא יצא:
סדר תקיעות. שלש. של שלש שלש. שעור תקיעה כשלש תרועות. שעור תרועה. כשלש יבבות. תקע בראשונה. ומשך בשניה כשתים. אין בידו אלא אחת. מי שברך ואחר כך נתמנה לו שופר. תוקע. ומריע. ותוקע. שלש פעמים. כשם ששליח צבור חייב. כך כל יחיד ויחיד חייב. רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.