תכז, ג
בנרות כו' וכן בקטרת במזבח הזהב, הכל הי' זה ע"י כח הנמשך מן המשפיע שהוא בחי' אדם העליון כמו שהוא בחכ' ומדות דעצמות המאציל שיתן כח ועוז לבחי' המל' לברר בעה"ד כנ"ל.
ולזה הטעם הוא שנצטווה משה לעשות המשכן וכליו [כ]תבנית המשכן העליון דוקא כדי שע"י הכלים דמשכן שנעשו [כ]תבנית כלי משכן העליון בכל פרטיהם יוכל [oldpage_תרמא] להיות השראת כח הבירור הזה בכל פרטי העבודה במשכן בקדש העליון, ואם לא היו הכלים דמשכן עם היריעות שלו כתבנית המשכן וכלים העליון ממש לא הי' כח הבירור כלל למטה בפרטי העבודו' שבאהל מועד, כמו הקרבן בהמה במזבח החיצון אם לא הי' מזבח הזה בתבנית מזבח העליון לא הי' במזבח כזה כח לעלות לריח ניחוח להוי' להיות נק' לחמי לאשי ריח ניחוחי כו', וכן בלחם הפנים אם לא הי' השולחן כתבנית שולחן העליון שלפני הוי' ממש לא הי' נק' לחם הפנים לבחי' מזון, וכן במזבח הזהב [ב]קטורת מי"א1455 סממנים [לפי] שהי' הכל בדוגמא דמזבח הקט[ו]רת למעלה, וכן במנורה, וכה"ג גם בגילוי אלקות בארון וכפורת שבהיכל ק"ק לפי שהוא בציור היכל ק"ק העליון שנק' לפני ולפנים למעלה בבהמ"ק ומשכן העליון דוקא. וכך הוא בכל פרטי עניני המשכן וכלים שלו למטה שכ"ז אינו רק לפי שנמשך בציור זה בכלל ובפרט מכח האורות פנימי' ומקיפי' דמשכן העליון ליתן בהם כח ועוז לעלות ולברר בכלל ובפרט מטעם הנ"ל שא"א למקבל להתברר ולעלות מכח עצמו כ"א בירידת הכח ועוז מן המשפיע דוקא כנ"ל (ולכך חייבים משום שחוטי חוץ1456 אף שמקריבי' הבהמה כדין בכל פרטי' כשאינם מקריבים בפנים דוקא ולא יעלה הקרבן לריח ניחוח כלל אע"פ שמתברר מרע לטוב בכוונה ורעו"ד להעלות עולה לה' כמו שהי' מקריב בפנים ממש, אך לפי שאינה נקרב במזבח החיצון בפתח א"מ1457 אינו עולה למעלה כלל, לפי שאינו בדוגמא דמשכן ומקדש העליון שנמשך משם הכח ועוז למטה לכל מתברר שיוברר ויומשך1458 ויעלה למעלה, ולהיות שכל המשכות הכח העליון לברר שזהו המשכת כח הבירור אינו אלא ע"י כלי המשכן והמקדש בפנים דוקא ולא בחוץ שאם הוציא המזבח1459 ועשאו במה בחוץ אין עבודתו כלום וחייב כרת1460 כשוחט בחוץ (והיינו לפי שצריך להיות במקום שהיכל ה' כו' שבבחי' היכל ובית שורה שם מבחי' מקיף למקיף דוקא, וזהו שגם בתפלה שנק' בית [ה'] כמ"ש כי ביתי בית תפלה כו' א' חציף עלי מאן דמצלי בבקתא כו' [להיות] כמו מקריב בבמה כו' (כמ"ש בסידור באריכות1461 ).
אך באמת הרי כל הדברים שבמשכן כמו תכלת וארגמן כו' וכסף וזהב לכלים ועצים לקרשים וכל כלי המשכן הכל
הערות
- 1455. מי"א : יאיז: מלאה. יב: כבפנים.
- 1456. שחוטי חוץ : ראה רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פי"ח, ה"ב ואילך.
- 1457. א"מ : אהל מועד.
- 1458. ויומשך : יאיז: ליתא.
- 1459. שאם הוציא המזבח : ראה רמב"ם הל' בית הבחירה רפ"ב.
- 1460. המזבח. . בחוץ. . וחייב כרת : ראה רמב"ם הל' מעשה הקרבנות רפי"ט. פי"ח, ה"ב.
- 1461. חציף. . דמצלי בבקתא. . בסידור באריכות : ברכות לד, סע"ב. סידור שער התפלה כג, ג.
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות י״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
המקריב קרבן חוץ לעזרה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך בכ"מ אשר תראה ואם הקריב במזיד חייב כרת שנאמר אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אהל מועד לא הביאו ונכרת מעמיו בשוגג מביא חטאת קבועה:
משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳ - הטקסט מספריא
המזבח, מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר (דה"א כב, א): "וזה מזבח לעולה לישראל". ובמקדש נעקד יצחק אבינו, שנאמר (בראשית כב, ב): "ולך לך אל ארץ המוריה". ונאמר (דה"ב ג, א): "ויבן שלמה את הבית בהר המוריה".
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא.
מדות המזבח מכוונות הרבה וצורתו ידועה איש מאיש ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה.
ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד העיד להן על מקום המזבח ואחד העיד להן על מדותיו ואחד העיד להן שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות אף על פי שאין שם בית.
מזבח שעשה משה ושעשה שלמה ושעשו בני הגולה ושעתיד להעשות כולן עשר אמות גובה כל אחד מהן וזה הכתוב בתורה ושלש אמות קומתו מקום המערכה בלבד ומזבח שעשו בני הגולה וכן העתיד להבנות מדת ארכו ורחבו ל"ב אמות על ל"ב אמות.
י' אמות של גובה המזבח מהן באמה בת ה' טפחים ומהן באמה בת ששה טפחים ושאר כל אמות הבנין באמה בת ששה טפחים וגובה כל המזבח נ"ח טפחים.
וכך היתה מדתו וצורתו עלה ה' טפחים וכנס חמשה טפחים זהו יסוד נמצא רוחב שלשים אמה ושני טפחים על רוחב שלשים אמה ושני טפחים עלה שלשים טפחים וכנס חמשה טפחים זהו סובב [עלה י"ח טפחים זהו מקום המערכה] נמצא רוחבו שמונה ועשרים אמה וארבעה טפחים על כ"ח אמה וד' טפחים [עלה י"ח טפחים וכונס לקרן זוית של הי"ח בנין חלול מרובע לכל ארבע קרנות] ומקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה סביב וכן מקום רגלי הכהנים אמה סביב נמצא מקום המערכה רוחבו עשרים וארבע אמות וארבעה טפחים על עשרים וארבע אמות וארבעה טפחים.
גובה כל קרן וקרן חמשה טפחים ורבוע כל קרן אמה על אמה וארבע הקרנות חלולות היו מתוכן וגובה מקום המערכה י"ח טפחים נמצא חצי גובה המזבח כ"ט טפחים מסוף הסובב ולמטה.
וחוט של סקרה היה חוגר באמצע המזבח [כששה טפחים מסוף הסובב ולמטה] להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ונמצא גובהו מן הארץ עד מקום המערכה תשע אמות פחות טפח.
יסוד המזבח לא היה מקיף מארבע רוחותיו כמו הסובב אלא היה היסוד משוך כנגד כל רוח צפון ומערבי ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד.
ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין והן הנקראין שיתין שהדמים יורדין בהן ומתערבין באותה הקרן באמה ויוצאין לנחל קדרון.
ולמטה ברצפה באותו הקרן היה מקום אמה על אמה וטבלא של שיש וטבעת קבועה בה שבו יורדין לשיתין ומנקין אותו.
וכבש היה בנוי לדרומו של מזבח ארכו שלשים ושתים אמה על רוחב ט"ז אמה והיה אוכל בארץ שלשים אמה מצד המזבח ופורח ממנה אמה על היסוד ואמה על הסובב ואויר מעט היה מפסיק בין הכבש למזבח כדי ליתן האיברים למזבח בזריקה וגובה הכבש תשע אמות פחות שתות עד כנגד המערכה.
ושני כבשים קטנים יוצאים ממנו שבהם פונים ליסוד ולסובב ומובדלין מן המזבח כמלא נימא וחלון היתה במערבו של כבש אמה על אמה ורבובה היתה נקראת שבה נותנין פסולי חטאת העוף עד שתעבור צורתה ותצא לבית השריפה.
ושני שולחנות היו במערב הכבש אחד של שיש שנותנין עליו את האיברים ואחד של כסף שנותנין עליו כל השרת.
כשבונין המזבח בונין אותו כולו אטום כמין עמוד ואין עושין בו חלל כלל אלא מביא אבנים שלמות גדולות וקטנות ומביא סיד וזפת וקונייא וממחה ושופך לתוך מלבן גדול כמדתו ובונה ועולה ונותן בתוך הבנין גוף של עץ או אבן בקרן דרומית מזרחית כמדת היסוד וכן נותן בתוך כל קרן וקרן עד שישלים הבנין ויסיר הגופים שבתוך הבנין כדי שתשאר קרן דרומית מזרחית בלא יסוד וישארו הקרנות חלולין.
ארבע קרנות של מזבח ויסודו ורבועו מעכבין וכל מזבח שאין לו קרן יסוד וכבש וריבוע הרי הוא פסול שארבעתן מעכבין אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין והוא שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר.
מזבח שנפגם מבניינו אם נפגם מבניינו טפח פסול פחות מטפח כשר והוא שלא יהיה בנשאר אבן פגומה.
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות י״ט - הטקסט מספריא
אין המעלה בחוץ חייב עד שיעלה לראש המזבח שיעשה בחוץ אבל אם העלה על הסלע או על האבן פטור שאין קרוי קרבן אלא על המזבח ואף על פי שהוא בחוץ שנאמר ויבן נח מזבח ואינו חייב עד שיעלה לשם שנאמר לעשות אותו לה' עד שיתכוין לשם:
אינו חייב אלא על העלאת דבר הראוי לאשים ולמזבח כגון העולה שנאמר אשר יעלה עולה או זבח מה עולה שראויה לאשים אף כל שראוי לאשים הוא שחייבין על העלאתו בחוץ:
מכאן אמרו הזורק את הדם או המקטיר איברי עולה או אמורין או קומץ או לבונה או קטורת או מנחת כהנים או מנחת נסכים או המנסך שלשה לוגין יין או מים בחוץ חייב שנאמר לא יביאנו לעשות אותו כל המתקבל בפנים חייבין עליו בחוץ:
אבל הזורק שירי הדם בחוץ אפילו שירי דמים הפנימים פטור שזריקת שירי הדם שירי מצוה הם ואינן מעכבין וכן המנסך יין או מים פחות משלשה לוגין בחוץ פטור בין בחג בין בשאר ימות השנה הואיל וחסר השיעור הרי אינן ראויין להתקבל בפנים וכן המעלה מבשר חטאת מבשר אשם מבשר שלמים בין של יחיד בין של צבור משירי מנחות משתי הלחם מלחם הפנים בחוץ פטור שכל אלו ראויין לאכילה לא לאשים:
המעלה את הבהמה כולה בחוץ חייב מפני האימורין ואע"פ שלא הפרישן אין בשר הזבח חוצץ וכאילו הקטיר האימורים בפני עצמן אבל המעלה מנחה שלא נקמצה פטור שאין הקומץ ברור ומובדל קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריב כולה בחוץ חייב:
היוצק והבולל והפותת והמולח והמניף והמגיש והמסדר את השלחן והמטיב את הנרות והקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור לפי שכל אחד מאלו אינו גמר עבודה ונאמר אשר יעלה עולה או זבח מה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה חייבין עליו:
פרה אדומה ששרפה חוץ ממקום שריפתה וכן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ אחר שהתודה עליו פטור שנאמר ואל פתח אהל מועד לא יביאנו כל שאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו אבל קדשים פסולין שהיה פיסולן בקודש אם העלה מהן בחוץ חייב כיצד כגון הלן והיוצא והטמא ושנפסל במחשבת העובד שכולן נשרפין כמו שיתבאר בהלכות פסולי המוקדשין אם עבר והעלה מהם בחוץ חייב שנאמר לעשות אותו לה' כל הנעשה לה' חייבין עליו ואלו נעשו לשם:
כל דבר שחייבין על העלאתו בחוץ כיון שהעלה ממנו כזית בחוץ חייב בין שהעלה בפנים תחלה ושייר ממנו כזית והעלהו בחוץ בין שהניח הכל בפנים ולקח ממנו כזית והעלהו בחוץ אבל אם חסר אותו דבר הקרב כל שהוא בפנים והעלה שאריתו בחוץ פטור:
כיצד הקומץ או הלבונה והאימורין והעולה ומנחה הנשרפת והנסכין שחסרו מקצתם בפנים והקריב שאריתן בחוץ פטור שהרי נאמר לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר הוציאו שלם וחסר בחוץ והעלהו הרי זה ספק לפיכך אינו לוקה:
העלה אבר שאין בו כזית בשר והיה העצם משלימו לכזית חייב מפני שהוא מחובר היה מלח משלימו לכזית הרי זה ספק לפיכך אינו לוקה ועולה ואימוריה מצטרפין לכזית:
העלה וחזר והעלה חייב על כל אבר ואבר זרק הדם והעלה האיברים חייב שתים שהרי חלק הכתוב בין מעלה לעושה שהרי נאמר אשר יעלה עולה ונאמר לעשות אותו העלה אבר חסר פטור שנאמר לעשות אותו על השלם הוא חייב:
שנים ששחטו פטורים שנים שאחזו באבר והעלוהו בחוץ חייבין שנאמר איש איש אשר יעלה עולה אפילו איש ואיש שהעלו חייבין:
הזורק מקצת מתנות בחוץ חייב המקבל דם חטאת בכוס אחד נתן ממנו בחוץ וחזר ונתן בפנים חייב על הניתן בחוץ שהרי כולו ראוי ליקרב בפנים ואם נתן ממנו בפנים וחזר ונתן בחוץ פטור מפני שהן שירים אבל אם קבל בשני כוסות בין שנתן שניהן בחוץ או אחד בחוץ ואחד בפנים או אחד בפנים ואחד בחוץ הרי זה חייב:
הקומץ והלבונה של מנחה שהקריב אחד מהן בחוץ או הקריב האחד בפנים והשני בחוץ חייב וכן שני בזיכי לבונה של לחם הפנים שהקריב אחד מהן בחוץ או אחד בפנים והשני בחוץ חייב:
מי ששחט קדשים בזמן הזה והעלם חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי מותר להקריב אע"פשאין בית מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא:
השוחט קדשי נכרים בחוץ חייב וכן המעלה אותן בחוץ והנכרים מותרין להקריב עולות לשם בכל מקום והוא שיקריבו בבמה שיבנו ואסור לסייען ולעשות שליחותן שהרי נאסר עלינו להקריב בחוץ ומותר להורות להם וללמדם היאך יקריבו לשם האל ברוך הוא:סליקו להו הלכות מעשה הקרבנות בס"ד:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.