שמב, ג
וכחשיכה כאורה820 ממש כו' ולכך מחזירו למוטב מחשך לאור כנ"ל (וזהו למוטב שהאור נק' טוב כמ"ש וירא האור כי טוב821 ומוטב לשון מפעיל שהוא מקור כל רצון ושכל טוב וזהו בחי' מאור מקור כל אור דתו' שנק' טוב כו') וזהו שמתוך של"ש ממש יעסוק לשמה ממש מכח ועוז דבחי' מאור שבה דוקא שמחזירו למוטב שהוא להיות פב"פ כי כח הגדול הזה דבחי' מאור יכול לעשות מחשך אור שהוא מאחור פנים כו' (דפנים ואחור זהו שנעשה באו"כ בצו"ח822 דוקא כמ"ש אחור וקדם צרתני823 כו' שהוא בחי' אדם בנר"נ וכלים מוחא ולבא824 כו', אבל בבחי' מאור הנ"ל א' כי לא אדם הוא825 למעלה גם מבחי' אדם דתורה ומצות כו').
ובכל זה יובן במ"ש ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור כו'. דהנה מבואר למעלה בענין וימינו תחבקני שבחי' רב חסד דעצמות שבימין העליון מחבק גם לאחוריי' דכנ"י כמו שהן עומדי' אב"א כו', ולכאורה אינו מובן דאיך שייך בחי' חיבוק כשעומד אב"א כו'. אך זהו מדבר בימינו דחכמה דתוה"ק שהיתה שעשועי' עצמיי' בבחי' מאור מקור כל אור דתורה שבאה למטה בהשתלשלו' דאבי"ע וכמ"ש מימינו אש דת למו מימין זה דבחי' מאור ניתן אור דתורה בבחי' אש כמו כה דברי כאש826 כו' באש שחורה ע"ג אש לבנה827 כאור הנר שכלול מב' גווני' אור הלבן ואור השחור שהוא תושב"כ ושבע"פ כו'. וזהו שיוכל ימין זה לחבק גם בבחי' אחוריי' שיעמוד פב"פ בתמידות ולא יסוג אחור (והוא ענין התוקף וחיזוק האמונה הפשוטה שבחיצוני' ואחוריי' דמעשה המצות שלא יפנו עורף לעולם), וגם אם פנו עורף יחזירם למוטב כנ"ל וד"ל. וזהו ויקחו אליך דוקא שמן זית כו' דגם ששרש נשמת משה הוא באור דתוה"ק שבאה למטה בהשתלשלו' בפנימי' דחכ' דתורה אור באצי' כו', אך במשה נא' כי טוב828 הוא בטי"ת רבתי שמקורו העצמי' הי' בעה"ח דתורה כמו שהוא בבחי' מאור דתורה ש"מ שהי' שעשועי' עצמיי' וכמ"ש בו מן המים משיתיהו829 ממ"ע שנק' יה"ק830 כו', ולכך הי' בחי' שוש' דמלכא ממש שהי' ממוצע לחבר המשפיע במקבל כמו שירד ה' בעצמו על ה"ס וא' אנכי831 ממש כו'. וזהו שיוכל משה לתקן גם למטה מטה גם בבחי' החכ' דתו' שירדה למטה בהשתל' לתקן ולברר לעה"ד טו"ר דבחכ' דתורה דוקא אתברירו832 שהוא הנק' שמן זית דשמן הוא בהעלם דחכמה קודם שנק' אור שהרי מן השמן יאיר האור כו', אך שמן זה הוא בהעלם דחכ' [oldpage_תקה] דתורה שלמטה שנתלבשה ונתעלמה בדברים גשמיים דק"נ להבדיל בין טו"ר כו' שיהי' מקור מוצא לבחי' אור
הערות
- 820. וכחשיכה כאורה : תהלים שם. ראה לעיל פ' וארא סד, א הערה 204.
- 821. וירא האור כי טוב : בראשית א, ד [בדילוג].
- 822. בצו"ח : בצורה וחומר.
- 823. אחור וקדם צרתני : תהלים קלט, ה.
- 824. בנר"נ וכלים מוחא ולבא : ראה אבן עזרא משפטים כג, כה. לעיל פ' בשלח קמה, א. וש"נ.
- 825. כי לא אדם הוא : שמו"א טו, כט.
- 826. כה דברי כאש : ירמי' כג, כט.
- 827. באש שחורה ע"ג אש לבנה : ראה רש"י שה"ש ה, טז (ד"ה שחורות). הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקעח.
- 828. במשה נא' כי טוב : שמות ב, י ובמנחת שי שם. ראה לעיל פ' שמות מג, ד. וש"נ.
- 829. מן המים משיתיהו : שמות שם. ראה לעיל פ' שמות מג, א. וש"נ.
- 830. ממ"ע שנק' יה"ק [ ים הקדמוני] : ראה גם לעיל פ' שמות מד, א. וש"נ.
- 831. שירד ה'. . על ה"ס וא' אנכי : יתרו יט, כ. כ, ב.
- 832. דבחכ'. . אתברירו : ראה זהר (היכלות) פקודי רנד, סע"ב. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רצה. שמות ח"ב ע' שכא.
אבן עזרא על שמות כ״ג:כ״ה - הטקסט מספריא
ועבדתם. הטעם לא תעבדו רק השם שהוציאכם מבית עבדים, והביאכם אל ארץ הגוים שעבדו אלהים אחרים, ולא יוכלו להצילם מידכם, ועבודת השם היא לעשות כל אשר צוה לאהבה אותו ולדבקה בו, ולהשבע בשמו, ולהתפלל אליו, ולזבוח לפניו תמידין ומוספין, ולכבדו בתת המעשרות, הנה שכרו אתו, והם ד' דברים בעולם הזה הא' וברך את לחמך ואת מימך, והב' והסירותי מחלה מקרבך, והג' לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, והד' את מספר ימיך אמלא, והנה כל אלה בגוף האדם, ועוד כי הפך אלה הברכות אעשה בכל אויביך, והוא את אימתי וגם את הצרעה:
אמר אברהם המחבר יש חכמים גדולים, חכמי השתי תורות ולא התעסקו בחכמת התולדות על כן לא יכולתי לפרש אלה הברכות, אם לא אזכיר מעט מן החכמות, בעבור שגוף האדם מהעולם השפל, והנשמה העליונה קשורה בו, ויש אמצעיים בין הנשמה והגוף, והנה הם שני כחות, ובלשון הקדש יקראו על הרוב רוח ונפש, כי הנשמה היא החכמה, ומושבה במוח הראש, וממנה יצא כח כל ההרגשות ותנועת החפץ והרוח בלב ובו חיי האדם, והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה והיא בעלת הכעס, וכן אמר שלמה אל תבהל ברוחך לכעוס (קהלת ז ט) כל רוחו יוציא כסיל (משלי כט יא) והנפש בכבד, והיא המתאוה לאכול, וככה כתוב כי תאוה נפשך (דבר' יב כ) ותאות המשגל ממנה והנה יש אדם שנברא שתהיינה לו אלו השלש הנזכרות חזקות, או כלן רפות, או זו חזקה וזו רפה, או לא חזקה ולא רפה, והנה בני אדם על כ"ז מינים משונים והשם הנכבד נתן התורה לחזק ולהגביר ולהגדיל הנשמה העליונה, ואז לא ימשול הגוף עליה, ואם לא תהיה התורה נשמרת, אז יגבר הגוף על הנשמה, והנה אתן לך משל, ידענו כפי חכמת התולדת כי כי כל אדם שגברה על תולדתו מרה אדומה יהיה בעל אף, כי כן תולדת האש, כי המרה האדומה דומה לה והנה הנשמה רודפת אחרי הגוף כאשר איננה חכמה שתוכל לסבול, גם נחשוב אדם שאין חום בגופו, ובא אחר וחרפו וקללו עד שכעס, והנה הוליד בגופו חום שלא היה שם לפני כעסו והשם יתעלה למען חסדיו בחר בישראל והורם תורתו, וכאשר ישמרוה ימצאם חכמתם וידריכם דרך ישרה לכל דבר שלא יזיק להם, והכלל שיהיה גופם סר אל משמעת הנשמה ולא הפך הדבר, שהנשמה סרה אל משמעת הגוף, ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והיא הנקרא תולדת, והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו יד) והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף, והנה לא יפחוד שומר התורה מהם, וזהו וברך את לחמך, ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך, והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה"ב טז יב), והנה דברתי על חכמת הרפואות, ועתה אדבר על חכמת המזלות, דע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה מערכת המשרתים ברגע הולדו וערך אלה אל אלה, והדבר עמוק מאוד, והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלה, כי תולדת הרחם להשכיל הילודים, או שתהיה עקרה ולא תלד, והנה אם היה הדבק בשם במולדו, וכפי תולדתו שלא יוליד בנים, השם הנכבד אם היה דבק בו, יאמץ כח תולדת הכליות, ויתקן עלילות הזרע עד שיוליד בנים, על כן אמר השם לאברהם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים (ברא' יז א) וזהו שאמרו קדמונינו ז"ל צא מאצטגנינות שלך, ואם תכרות ברית עמי שתעבדני אני ארבה אותך במאד מאד, כי אנצח התולדת, ואין זה נצוח במערכת הככבים כי לא נבראו להטיב או להרע לעולם השפל, רק הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם, ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם, והנה אם נשמור לא נקבל, ועוד אדבר על זה בפ' כי תשא והנה הברכה השלישית שיהיה כל אחד מהם מוליד בנים, ולא ימותו בחיי אביהם:
רש"י על שיר השירים ה׳:ט״ז - הטקסט מספריא
חִכּוֹ מַמְתַקִּים. דְּבָרָיו עֲרֵבִים:
זֶה דוֹדִי. זֶה דְמוּת דּוֹדִי וְזֶה דְמוּת רֵעִי, וְעַל כָּל אֵלֶּה חָלִיתִי לְאַהֲבָתוֹ. וְהַדֻּגְמָא כְּלַפֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הִיא:
דּוֹדִי צַח. וְלָבָן לְהַלְבִּין עֲוֹנוֹתָי. צַח וְלָבָן כְּשֶׁנִּרְאָה בְסִינַי נִרְאָה כְזָקֵן מוֹרֶה הוֹרָאוֹת, וְכֵן בְּשִׁבְתּוֹ לַמִּשְׁפָּט "לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא":
וְאָדוֹם. לִיפָּרַע מִשׂוֹנְאָיו כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ":
דָּגוּל מֵרְבָבָה. הַרְבֵּה חֲיָלוֹת מַקִּיפִין אוֹתוֹ:
רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז. תְּחִלַּת דְּבָרָיו הִבְהִיקוּ כְּכֶתֶם פָּז, וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר". פָּתַח: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ"; הֶרְאָם תְּחִלָּה שֶׁמִּשְׁפַּט מְלוּכָה יֵשׁ לוֹ עֲלֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ גָּזַר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹתָיו:
קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים. עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּלֵּי תִלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת:
שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב. עַל שֵׁם שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה לְפָנָיו אֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה. דָּבָר אַחֵר: "קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים" כְּשֶׁנִּרְאָה עַל הַיָּם, נִרְאָה כְּבָחוּר נִלְחָם בִּגְבוּרָה:
עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם. כְּיוֹנִים שֶׁעֵינֵיהֶם צוֹפוֹת אֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶם, כָּךְ עֵינָיו עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁשָּׁם מוֹצָאֵי הַתּוֹרָה הַמְשׁוּלִים לְמָיִם:
רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב. כְּשֶׁהֵן צוֹפוֹת בַּמִּשְׁפָּט, מְבָרְרוֹת דִּין לַאֲמִתּוֹ לְהַצְדִּיק צַדִּיק, לָתֵת לוֹ כְצִדְקָתוֹ, וּלְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע, לָתֵת דַּרְכּוֹ בְרֹאשׁוֹ:
ישְׁבוֹת עַל מִלֵּאת. עַל מִלֵּאת שֶׁל עוֹלָם. מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, צוֹפוֹת טוֹבִים וְרָעִים. דָּבָר אַחֵר: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתְנָם עֵינַיִם לְהָאִיר לָעוֹלָם כְּשֵׁם שֶׁהָעֵינַיִם מְאִירִים לְאָדָם. כְּיוֹנִים הַנּוֹדְדִים מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ לְבַקֵּשׁ אָכְלָם, כָּךְ הֵם הוֹלְכִים מִמִּדְרָשׁוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי חָכָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל פְּלוֹנִי חָכָם, לְבַקֵּשׁ טַעֲמֵי תוֹרָה:
עַל אֲפִיקֵי מָיִם. עַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁהֵם מוֹצָאֵי מַיִם שֶׁל תּוֹרָה:
רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב. לְפִי שֶׁקְּרָאָן עֵינַיִם וְהָעַיִן לְשׁוֹן נְקֵבָה הִיא, אָמַר "רוֹחֲצוֹת", לְשׁוֹן נְקֵבָה. הֵם מְצַחְצְחִין עַצְמָן בְּחָלָב שֶׁל תּוֹרָה וּמְלַבְּנִים סְתָרֶיהָ וּסְתוּמוֹתֶיהָ:
ישְׁבוֹת עַל מִלֵּאת. מְיַשְּׁבִים דְּבָרִים עַל אָפְנֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר: "עֵינָיו" עִנְיָנָיו, פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה וַהֲלָכוֹת וּמִשְׁנָיוֹת, "כְּיוֹנִים" שֶׁהֵם נָאִים בַּהֲלִיכָתָן; "עַל אֲפִיקֵי מָיִם" בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, "רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב" מְצֻחְצָחוֹת כֶּחָלָב, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי:
לְחָיָו. דִּבְּרוֹת הַר סִינַי, שֶׁהֶרְאָה לָהֶם פָּנִים מַסְבִּירוֹת ושׂוֹחֲקוֹת:
שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים. דִּבּוּרִים שֶׁנִּדְבַּר בְּאֹהֶל מוֹעֵד, שֶׁהֵם לְרִיצּוּי וּלְכַפָּרָה וּלְרֵיחַ טוֹב: תּוֹרַת חַטָּאת וְאָשָׁם וּמִנְחָה וְעוֹלָה וּשְׁלָמִים:
יָדָיו. הַלּוּחוֹת שֶׁנָּתַן מִימִינוֹ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו הֵמָּה:
גְּלִילֵי זָהָב. אֵלּוּ הַדִּבְּרוֹת, שֶׁבָּהֶן נֶאֱמַר: "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב". אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נְחֶמְיָה: "מַעֲשֵׂה נִסִּים הָיוּ. שֶׁל סַנְפִּירִינוֹן הָיוּ וְהָיוּ נִגְלָלִין. דָּבָר אַחֵר: עַל שֵׁם שֶׁמְּגַלְגְּלוֹת טוֹבָה לָעוֹלָם:
מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ. שֶׁכָּלַל בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת תַּרְיַ"ג מִצְוֹת:
מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן. זֶה תוֹרַת כֹּהֲנִים הַנִּתָּן בְּאֶמְצַע חֲמִשָּׁה חֻמָּשִׁים, כַּמֵּעַיִם הַלָּלוּ שֶׁהֵם נְתוּנִים בְּאֶמְצַע הַגּוּף:
עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים. נִרְאֵית חֲלָקָה כְּעֶשֶׁת שֵׁן, וְהִיא סְדוּרָה דִקְדּוּקִים רַבִּים: גְּזֵרוֹת שָׁווֹת וּבִנְיַן אָב וְקַלִּים וַחֲמוּרִים:
מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר: "הָעַמּוּד הַזֶּה יֵשׁ לוֹ כוֹתֶרֶת לְמַעְלָן וּבָסִיס לְמַטָּן". אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר גָּדָא: פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה יֵשׁ לָהֶן כּוֹתֶרֶת לְמַעְלָן וּבָסִיס לְמַטָּן, וּסְמוּכוֹת לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם, כְּגוֹן פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל שְׁבִיעִית וְיוֹבֵל, "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר", לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה קָשָׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה וַעֲרָכִין וּכְגוֹן "יִפְקֹד ה' . . . אִישׁ עַל הָעֵדָה", "צַו . . . אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי". עַד שֶׁאַתָּה מְפַקְּדֵנִי עַל בָּנַי, פְּקֹד אוֹתָם עָלַי! וְכֵן כַּמָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים וגו'":
מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן. הַמִּסְתַּכֵּל וּמִתְבּוֹנֵן בִּדְבָרָיו, מוֹצֵא בָהֶם פְּרָחִים וְלוּלָבִים. כְּיַעַר זֶה שֶׁמְּלַבְלֵב, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה הַהוֹגֶה בָהֶם תָּמִיד מְחַדֵּשׁ בָּהֶם טְעָמִים:
בָּחוּר. נִבְחָר, כָּאֲרָזִים הַנִּבְחָרִים לְבִנְיָן וּלְחֹזֶק וּלְגוֹבַהּ:
חִכּוֹ מַמְתַקִּים. דְּבָרָיו עֲרֵבִים. "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם אֲנִי ה'", הַנֶּאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר. יֵשׁ חֵךְ מָתוֹק מִזֶּה? אַל תַּחְבְּלוּ בְּעַצְמְכֶם וּתְקַבְּלוּ שָׂכָר! "וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה" עֲוֹנוֹת נֶחְשְׁבוּ לוֹ לִזְכֻיּוֹת. יֵשׁ חֵךְ מָתוֹק מִזֶּה?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.