תנו, ד
אך במ"א מבואר להיפוך מכל הנ"ל (בפ' יתרו266 ) דמלמעלה למטה הן קודם ללאו וה[ו]א אנכי שרש רמ"ח מ"ע שקדם ללא יהי' לך שהוא שרש הל"ת ומלמטה למעלה לאו דסו"מ קודם להן דוע"ט דמ"ע כו' (משום דמן המשפיע אל המקבל הוא בא בבחי' מטול"מ מטי תחלה כמו ורוח אלקים מרחפת כו' נוגע ואינו נוגע268 כו', ומן המקבל אל המשפיע בחי' רצוא קודם לשוב267 וראי' מדפיק[ו] דלבא כו'269, ולכך ביטול רצון דסו"מ קודם כו' [ובכאן משמע להיפוך דבחי' אנוכי סדכ"ס שנק' רדכ"ר אינו בא רק בבחי' הלאו דל"ת שהוא בחי' ההעלם דכתר עצמו שקודם לאור כו']. אמנם באמת הכל ענין א' הוא דבבחי' או"ח הרצוא בביטול רצון זר כו' קודם והוא בחי' כת"ר דנעשה כו', ועי"ז נמשך מבחי' המקיף העליון ונעלם יותר דאנכי מי שאנכי הנ"ל שיאיר מהעלמו ודוקא בבחי' הביטול דלאו דל"ת כי לא יכילנו שום כלי דמ"ע כו'. וז"ש אנכי ולא כו' בדיבור א' נאמרו270 דמ"ש אנכי היינו רק במה שלא יהי' לך כו' בסומ"ר דל"ת ולא יוכל להתלבש בכלים דמ"ע כו' וכענין ולא תחללו כו' וממילא ונקדשתי271 כו'. וזהו מפני שגילוי דאנכי סתימא דכ"ס בא בבחי' מטי ולא מטי שהוא בחי' מקיף דאו"ח שעיקר השראתו [רק] בהעלם וביטול הכלי כו' ומקיף כזה בא מצד עלי' דמקבל ברצוא קודם לשוב ו[הוא] כת"ר דנעשה כו', וזהו הטעם שע"י יחו"ת דוקא נעשה יחו"ע דמשכן העדות כו'.
והנה יש עוד פי' שלישי272 בלשון עדי שהוא ענין נצחיי' כמו לעדי עד ימלוך273 כו' וכן אנו אומרים משובח ומפואר עדי עד274 כו', וכן א' כ"מ שנא' נצח סלה ועד275 אין לו הפסק כלל וכלל276, וכמו הכל ירוממוך סלה277 כו' שזהו בחי' השבח והתהילה ברוממות העצמו' דא"ס שאין לו שיעור כלל, כי יש בשבח ותהלה קץ וגבול כאשר המשובח הוא בבחי' גבול בחכמתו [א]ו גדולתו וחסדו וטובו וכה"ג שאז יכול להגיע לתכלית השבח ויופסק שלא יוכל לשבחו עוד ביתר מכפי מדתו כו', אבל ברוממות עצמות דא"ס שאין לו שיעור וסוף למעלה מעלה בהתנשאות עצמותו וגדולתו המתפשטת למטה עד אין תכלית שלגדולתו אין חקר278 למעלה ולמטה, וכן בחכ' העצמיות שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא כלל דלתבונתו אין מספר279 כו' וכן במדותיו וחסדו כי לא תמו חסדיו280 כו' בבחי' א"ס ממש
הערות
- 266. בפ' יתרו : לעיל רנב, א. וראה גם פ' תצוה שכא, א.
- 268. ורוח אלקים. . נוגע ואינו נוגע : בראשית א, ב. ראה ב"ר פ"ב, ד. רש"י האזינו לב, יא.
- 267. מטול"מ. ֿ. רצוא קודם לשוב : ראה גם לעיל פ' וארא סג, ד. וש"נ.
- 269. מדפיק[ו] דלבא : ראה גם לעיל פ' וארא סג, ד. וש"נ.
- 270. אנכי ולא כו' בדבור א' נאמרו : ראה גם לעיל תנא, ג. וש"נ.
- 271. ולא תחללו. . ונקדשתי : ראה גם לעיל תמג, ד.
- 272. פי' שלישי : ראה לקמן תנז, ג: כל הד' פירושים הנ"ל בעדי שהוא קישוט או עדות או הפסק ונצחית.
- 273. לעדי עד ימלוך : פיוט מלך עליון — מוסף לר"ה.
- 274. משובח ומפואר עדי עד : ברכת ברך שאמר.
- 275. כ"מ שנאמר נצח סלה ועד : ראה ערובין נד, א.
- 276. וכלל : חט: ליתא.
- 277. הכל ירוממוך סלה : נסמן לעיל תמד, ד הערה 109.
- 278. שלגדולתו אין חקר : ע"פ תהלים קמה, ג.
- 279. דלתבונתו אין מספר : תהלים קמז, ה.
- 280. כי לא תמו חסדיו : ראה גם מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"א ע' לה [ושם: שנא'].
בראשית רבה ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה, שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר כְּמוֹ הַתְּהוֹם, מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵקֶר, אַף הָרְשָׁעִים כֵּן. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', בְּאֵיזוֹ זְכוּת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה, הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, בִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יט): שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי פְּדָת אָמַר, בְּרִית כְּרוּתָה לַמַּיִם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת שָׁרָב רוּחָה שַׁיְיפָה, וּכְבָר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא יוֹשֵׁב וְתוֹהֶא, וְעָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ, פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְלֹא הֵשִׁיבוֹ, בַּשְׁלִישִׁית הֵשִׁיבוֹ בִּבְהִילוּת, אָמַר לוֹ בֶּן זוֹמָא מֵאַיִן הָרַגְלַיִם, אָמַר לוֹ מְעַיֵּן הָיִיתִי, אָמַר לוֹ מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מֵאַיִן הָרַגְלַיִם. אָמַר לוֹ מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְלֹא הָיָה בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְנַשֶּׁבֶת אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מְרַחֶפֶת, כָּעוֹף הַזֶּה שֶׁהוּא מְרַפְרֵף בִּכְנָפָיו וּכְנָפָיו נוֹגְעוֹת וְאֵינָן נוֹגְעוֹת. נֶהְפַּךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לְתַלְמִידָיו, הָלַךְ לוֹ בֶּן זוֹמָא, וְלֹא שָׁהוּ יָמִים מֻעָטִים וּבֶן זוֹמָא בָּעוֹלָם.
רש"י על דברים ל״ב:י״א - הטקסט מספריא
כנשר יעיר קנו. נִהֲגָם בְּרַחֲמִים וּבְחֶמְלָה, כַּנֶּשֶׁר הַזֶּה רַחְמָנִי עַל בָּנָיו, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְקִנּוֹ פִּתְאֹם עַד שֶׁהוּא מְקַשְׁקֵשׁ וּמְטָרֵף עַל בָּנָיו בִּכְנָפָיו בֵּין אִילָן לְאִילָן, בֵּין שׂוֹכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כְּדֵי שֶׁיֵּעוֹרוּ בָּנָיו וִיהֵא בָהֶם כֹּחַ לְקַבְּלוֹ (ספרי):
יעיר קנו. יְעוֹרֵר בָּנָיו:
על גוזליו ירחף. אֵינוֹ מַכְבִּיד עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם אֶלָּא מְחוֹפֵף — נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ (תלמוד ירושלמי חגיגה ב') — אַף הַקָּבָּ"הּ, "שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ" (איוב ל"ז) כְּשֶׁבָּא לִתֵּן תּוֹרָה לֹא נִגְלָה עֲלֵיהֶם מֵרוּחַ אַחַת אֶלָּא מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" (דברים ל"ג), "אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא" (חבקוק ג') — זוֹ רוּחַ רְבִיעִית (ספרי):
יפרש כנפיו יקחהו. כְּשֶׁבָּא לִטְּלָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵינוֹ נוֹטְלָן בְּרַגְלָיו כִּשְׁאָר עוֹפוֹת, לְפִי שֶׁשְּׁאָר עוֹפוֹת יְרֵאִים מִן הַנֶּשֶׁר שֶׁהוּא מַגְבִּיהַּ לָעוּף וּפוֹרֵחַ עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ נוֹשְׂאָן בְּרַגְלָיו, מִפְּנֵי הַנֶּשֶׁר, אֲבָל הַנֶּשֶׁר אֵינוֹ יָרֵא אֶלָּא מִן הַחֵץ, לְפִיכָךְ נוֹשְׂאָן עַל כְּנָפָיו, אוֹמֵר מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא יִכָּנֵס בְּבָנַי, אַף הַקָּבָּ"ה (שמות י"ט) "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" — כְּשֶׁנָּסְעוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וְהִשִּׂיגוּם עַל הַיָּם הָיוּ זוֹרְקִים בָּהֶם חִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת, מִיָּד "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים וְגוֹ' וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וְגוֹ'" (שמות י"ד):
כנשר יעיר קנו AS AN EAGLE STIRRETH UP ITS NEST — He guided them with mercy and pity like the eagle which is full of pity towards his young and does not enter its nest suddenly — before it beats and flaps with its wings above its young passing between tree and tree, between branch and branch, in order that its young may awake and have enough strength to receive it (Sifrei Devarim 314:1).
יעיר קנו means, AWAKENS ITS YOUNG (i.e. קן, “nest” is a term for young birds).
על גוזליו ירחף IT HOVERETH OVER ITS YOUNG — it does not press heavily upon them, but hovers above them — touching them and yet not touching them. So too, the Holy One, blessed be He, (Job. 37:23) “The Almighty, we did not find Him to be too powerful in strength”: when He came to give the Torah to Israel, He did not reveal Himself from one side, (thus concentrating His power at one point), but from four sides, as it is said, (Deuteronomy 33:2) “The Lord came from Sinai, and shone forth from Seir unto them; He appeared from Mount Paran"; also (Habakkuk 3:3) “God came from Teman” — this is the fourth side (Sifrei Devarim 314:1).
יפרש כנפיו יקחהו [AS AN EAGLE …] SPREADETH ABROAD ITS WINGS, TAKETH IT — When it comes to remove them (the young) from one place to another, it does not take them with its claws, as other birds do: because other birds are afraid of the eagle that soars so high and flies above them, therefore they carry them (the young) by their (the mother’s) claws for fear of the eagle. But the eagle is afraid only of an arrow, therefore it carries them (the young) on its wings, saying, “It is better that the arrow pierce me than that it should pierce my young”. So, too, the Holy One, blessed be He, says, (Exodus 19:4) “I bare you as on eagles wings” (Mekhilta): when the Egyptians marched after them and overtook them at the Red Sea, they threw arrows and stone missiles at them, whereupon at once “The angel of God moved … and came between the camp of Egypt [and the camp of Israel]” that it might receive the arrows etc. (Exodus 14:19—20 And Rashi thereon).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.