רכא, א
עצמות דא"ס543 ממש כמ"ש כי בו שבת כו', והוא מ"ש ויכל אלקים ביום הז' כו' שזהו העלי' אחר כלות השפע דיום וי"ו ביום הז' בליל ש"ק544 דוקא שאז עליי' המל' למעלה ממש עד שוי"ו ימים דמדות דאצי' מקבלים ממנה כמ"ש ויברך אלקים את יום הז' ברכה זו לכל הוי"ו ימים שאחר השבת כנ"ל וד"ל.
(ונמצא 545 דעיקר בחי' העלי' דאו"ח אל העצמו' ממש הוא בשבת דוקא שהוא עליי' המל' דוקא כנ"ל, אבל ביום הוי"ו אע"פ שבו נגמר כל המשכות דמדות העליונות אבל גם הגמר הזה היינו דוקא בבחי' ירידת והמשכת השפע מלמעלה למטה דוקא מאחר שהוא בחי' יסוד שנק' כנישו כו', ו[כ]אות הוי"ו שהולך ומתקצר למטה להתקבץ546 במקבלים כו'. וזהו ויהי ערב כו' יום הששי בה"א הידיע' שבו נגמר הכל בירידת השפע וזהו ויכולו השמים והארץ שנגמר[ה] וכלה מלאכתו כתי'547 מצד בחי' המשפיע, ואז מיד בכלות השפע מן המשפיע למקבל שהוא בחי' המל' ויכל אלקים כו' שעולה המל' בבחי' או"ח אל העצמות ממש (וגם מ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה כו' שזהו ביום הוי"ו בגמר המלאכה כולה שעולה בבחי' או"ח כנ"ל זהו בחי' עליי' דתענוג דמשפיע שהוא בגמר טוב מלאכתו דוקא ונק' או"ח דמשפיע, וז"ש ויכולו לשון רבים מכל המדות שכלולים ביום וי"ו, אבל בשבת הוא בחי' או"ח דמל' כמ"ש ויכל אלקים כו' ובזה יתורץ הכל וד"ל). ולפי שהמל' דשם אלקים עלה בבחי' או"ח בעצמ[ו]' ממש בבחי' שביתה ומנוחה לחיי כל העולמות דאבי"ע אז נמשך מקור הברכה בשבת לכל הימים כמ"ש וישבות ויברך כו' ויקדש אותו בבחי' קדש העליון דפנימי' הכתר שבחכמה כו'. וזהו שארז"ל ברכו במן וקדשו במן548 שהברכה במן על כל הוי"ו ימים הי' בשבת, וגם שעולה הכל בבחי' או"ח549 במה שלא ירד המן בשבת זהו מפני קדוש[ה] דשבת (וכמ"ש550 נכון כסאך מאז551 כנ"ל וד"ל (וגם בתחלת ההשתל' דוימ"ב הראשונים שלא הי' תחלה העלאה דאו"ח דשבת בבחי' שביתה ומנוחה כו', עכ"ז נמשך מקור הברכה בוימ"ב, כי גם אז הי' בחי' העלאה דאו"ח ממה שעתיד להיות כמאמר במי נמלך בנשמתן של552 צדיקים553,
הערות
- 543. דא"ס : ה: אא"ס.
- 544. ביום. . ש"ק : ה: בלילה הז' ביום ש"ק.
- 545. (ונמצא : בה: ונמצא.
- 546. להתקבץ : ה: להתקבל.
- 547. כתי' : בה: ליתא.
- 548. ברכו במן וקדשו במן : ראה מכילתא יתרו כ, יא. רש"י שם. ב"ר פי"א, ב. רש"י בראשית ב, ג. לקו"ש בשלח (כרך טז) ע' 173 הערה 7.
- 549. שעולה הכל בבחי' או"ח : ה: ליתא.
- 550. (וכמ"ש. . וד"ל : ה: (שעולה המל' בבחי' או"ח כנ"ל וד"ל). וראה בסמוך הערה 553.
- 551. נכון כסאך מאז : תהלים צג, ב.
- 552. במי נמלך בנשמתן של צדיקים : ראה ב"ר פ"ח, ז. רו"ר פ"ב, ג.
- 553. צדיקים : ה: ניתוסף: (וכמ"ש נכון כסאך מאז). וראה לעיל הערה 550.
רש"י על שמות כ׳:י״א - הטקסט מספריא
וינח ביום השביעי. כִּבְיָכוֹל הִכְתִּיב בְּעַצְמוֹ מְנוּחָה, לְלַמֵּד הֵימֶנּוּ קַל וָחֹמֶר לָאָדָם שֶׁמְּלַאכְתּוֹ בְעָמָל וִיגִיעָה שֶׁיִּהְיֶה נָח בְּשַׁבָּת (מכילתא):
ברך, ויקדשהו. בֵּרְכוֹ בַמָּן – לְכָפְלוֹ בַּשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה, וְקִדְּשׁוֹ בַמָּן – שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד בּוֹ (מכילתא):
וינח ביום השביעי AND HE RESTED ON THE SEVENTH DAY — If one may say so, He recorded rest about Himself (recorded that He rested) to teach from this an inference à fortiori as regards a human being whose work is performed only by labour and toil — that he should rest on the Sabbath day (Mekhilta).
ברך… ויקדשהו HE BLESSED … AND SANCTIFIED IT — He blessed it through the Manna by giving a double portion on the sixth day — “double bread”; and He sanctified it through the Manna in that on it none fell (Mekhilta; cf. Rashi on Genesis 2:3).
בראשית רבה י״א:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בֵּרְכוֹ בַּמָּן וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, בֵּרְכוֹ בַּמָּן, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת הָיָה יוֹרֵד עֹמֶר, בְּעֶרֶב שַׁבָּת שְׁנֵי עֳמָרִים. וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, שֶׁלֹא יָרַד בּוֹ כָּל עִקָּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, בֵּרְכוֹ בַּמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּבְּרָכָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר בֵּרְכוֹ בַּמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּמְקוֹשֵׁשׁ, וּבֵרְכוֹ בָּעֲטִיפָה. רַב הוּנָא אָמַר צָרִיךְ לְהַחֲלִיף. רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר צָרִיךְ לְעַרֵב. אָבִין בַּר חִסְדָּאי אָמַר צָרִיךְ לְשַׁלְשֵׁל. רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי זְעֵירָא הֲווֹן מְהַלְּכִין כַּחֲדָא, וְאִסְתַּלְּקַת גּוּלְתֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה וְשִׁלְשְׁלָהּ רַבִּי זְעֵירָא, הָדָא אָמְרָה צָרִיךְ לְשַׁלְשֵׁל. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בֵּרְכוֹ בְּנֵר, וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, פַּעַם אַחַת הִדְלַקְתִּי אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי שַׁבָּת וּבָאתִי וּמָצָאתִי אוֹתוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת דָּלוּק וְלֹא חָסַר כְּלוּם. בֵּרְכוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם, קִדְּשׁוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם. לֹא דוֹמֶה אוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁהוּא דּוֹמֶה בְּשַׁבָּת. בֵּרְכוֹ בַּמְּאוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַלְּלוּ הַמְּאוֹרוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֲבָל לֹא לָקוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אַתְיָא כְּרַבָּנָן וְלָא אַתְיָא כִּדְרַבִּי אַמֵּי, דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, מַה טַּעַם (תהלים מט, יג): וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְּמוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטַּל מִמֶּנּוּ זִיווֹ וּטְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְנֹז אֶת הָאוֹרָה, וְחָלַק כָּבוֹד לַשַּׁבָּת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ, בֵּרְכוֹ בְּאוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי הַשַּׁבָּת הִתְחִילָה הָאוֹרָה וְהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, מִפְּנֵי מָה וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן, אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וּבְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶן מְקֻלְקָלִין, עָמַד וּגְנָזָהּ וְהִתְקִינָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. וּמִנַּיִן שֶׁגְּנָזָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר. וּמִנַּיִן שֶׁהִתְקִינָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא אָמַר, ל"ו שָׁעוֹת שִׁמְשָׁה אוֹתָהּ הָאוֹרָה, שְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל לֵילֵי שַׁבָּת, וּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל שַׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא וְנִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, יא): וָאֹמַר אַךְ חשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי, אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ג, טו): הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, בָּא לְהִזְדַּוֵּג לִי, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים וְהֵקִישָׁן זֶה לָזֶה וְיָצָא מֵהֶן אוֹר וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי. מַה בֵּרַךְ עָלֶיהָ, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. אַתְיָא כִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מִפְּנֵי מָה מְבָרְכִין עַל הָאוֹר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא תְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אַף מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבַת הָאוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם.
רש"י על בראשית ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
ויברך, ויקדש. בֵּרְכוֹ בַּמָּן, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ יוֹרֵד לָהֶם עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וּבַשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה, וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, שֶׁלֹּא יָרַד כְּלָל בְּשַׁבָּת, וְהַמִּקְרָא כָּתוּב עַל הֶעָתִיד:
אשר ברא אלהים לעשות. הַמְּלָאכָה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לֵעָשׂוֹת בַּשַּׁבָּת, כָּפַל וַעֲשָׂאָהּ בַּשִּׁשִּׁי כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּב"ר:
ויברך … ויקדש AND GOD BLESSED … AND HE SANCTIFIED — He blessed it through the Manna, that on all other days of the week there should fall for them (the Israelites) an Omer for each person, whereas on the sixth day there should fall twice as much of that bread. So, too, He sanctified it through the Manna, that it should not fall at all on the Sabbath (Genesis Rabbah 11:2). This verse is written here with reference to what would happen in the future.
אשר ברא אלהים לעשות WHICH GOD IN CREATING HAD MADE — The work which should have been done on the Sabbath He did in the double work which He executed on the sixth day, as it is explained in Genesis Rabbah 11:9.
בראשית רבה ח׳:ז׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר, בְּנַפְשׁוֹתָן שֶׁל צַדִּיקִים נִמְלָךְ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דברי הימים א ד, כג): הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְישְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם. הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, עַל שֵׁם (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה. יוֹשְׁבֵי נְטָעִים, עַל שֵׁם (בראשית ב, ח): וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם. וּגְּדֵרָה, עַל שֵׁם (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ, עִם הַמֶּלֶךְ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָשְׁבוּ נְפָשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁבָּהֶן נִמְלַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.