קכד, א
ב"ה שיכול להאריך אף [לרשעים כמו לצדיקים ממש בשוה מטעם הנ"ל ע"כ ביקש משה שלא יאריך אף] כ"א לצדיקים ולא לרשעים כמו שביקש משה שלא תשרה שכינה באוה"ע וד"ל.
אך עדיין י"ל איך יוכל להיות שיאריך אף לצדיקים ולא לרשעים מאחר שמדה זאת דארך אפים באה מעצם הרוממות כו' דכולא קמי' כו'478 להיות[ו] למעלה מעלה מכל ההשתלשלו' [כנ"ל] שמחמת זה הכל שוין479. ועוד דעיקר מדה זו היא להאריך אף גם לעוברי רצונו כנ"ל. אך הענין הוא דגם בעצם בחי' הרוממות שבעצמות שלמעלה מכל ההשתלשלו' יוכל להיות הבדלה בין פנימי' וחיצוני' כמו יאר ה' פניו אליך480 [אליך] דוקא וכתיב אהבתי אתכם481 כו' ואת עשו שנאתי482 כו' (וכמ"ש במ"א בענין ישראל ואוה"ע עבמ"ח483 [רק] שישראל עלו בבחי' הפנימי' דוקא [ו]כמ"ש יבחר לנו484 כו' הבוחר בעמו ישראל485 כו' וכמ"ש בהבדלה המבדיל כו'). וזהו כמשל הפנים באדם שמורה על בחי' הפנימי' ועצמי' והעורף למול פנים שהוא בחי' הרצון [החיצוניו' והוא חיצוניו'] ו[ב]מצח הוא פנימי' הרצון ופנימי' המוחי' כו'. וז"ש [משה] אם אין פניך דוקא הולכים [כו'] שביקש משה486 שגם בעצמות הרוממות יובדל הפנימי' מן החיצוני' ואז ונפלינו אני ועמך כו' לא תשרה שכינה באוה"ע כנ"ל, [וממילא גם במדה הזאת דארך אפי' הגם ששרשה באה מבחי' העצמות ממש כנ"ל] ביקש משה שלא יאריך אף כ"א לצדיקים ולא לרשעים מפני שיובדל גם במדה זו ג"כ הפנימי' מן החיצוני' והוא כדי487 שיאר ה' פניו רק לצדיקים ולא לרשעים ששרשם רק [ב]בחי' אחוריים בבחי' עורף שאחורי המצח כו' כך לא יומשך בחי' ארך אפיים רק לבחי' הפנימי' שהן [ה]צדיקים ולא יומשך לרשעים כלל ולא כמו שהי' בדור אנוש כו', וזהו וימהר משה ויקוד ארצה כו' וד"ל (ומה שאנו רואים בכל ימי הגלות שמאריך אף לרשעים להשפיע להם כל טוב עוה"ז הגם שעוברים על ז' מצות בני נח488 כמו גזל ועריות וע"ז וש"ד כו', ומה ששחק ר"ע ואמר אם לעוברי רצונו כך489 כו' היא גופא קשי' למה יאריך אפו לעוברי רצונו כך כו', הענין הוא ע"ד שא' ומשלם לשונאיו490 אל פניו כו' שמשלם רוב טובה יתירה על המדה ומשפט התורה כדי להאבידו בעוה"ב וכמו אם רעב שונאך491 האכילהו לחם כו' וד"ל ועוד מטעם ענין הבירורים דרפ"ח כידוע בסוד ענין גלות השכינה492 בע"ש493 דנוגה כו').
והנה אחר כ"ז יובן מאמר ההגדה אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' [לי] לי ולא לו כו'.
הערות
- 478. כו' : ב: כלא. יד: כנ"ל שמחמת זה הכל שוין.
- 479. [כנ"ל]. . שוין : יד: ליתא. וראה הערה שלפנ"ז.
- 480. יאר ה' פניו אליך : נשא ו, כה.
- 481. אהבתי אתכם [ב: ניתוסף: אמר]: מלאכי א, ב.
- 482. ואת עשו שנאתי : מלאכי שם, ג.
- 483. ישראל ואוה"ע עבמ"ח : ראה גם לקמן פ' בשלח קלה, א ובהערה 113.
- 484. יבחר לנו : נסמן לעיל לה, ג.
- 485. הבוחר בעמו ישראל : ברכת — אהבת עולם — ק"ש.
- 486. משה : ביד: ליתא.
- 487. כדי : ביט: ליתא.
- 488. ז' מצות בני נח : נסמן לעיל פ' וארא ס, א.
- 489. אם לעוברי רצונו כך : מכות כד, ב.
- 490. ומשלם לשונאיו : נסמן לעיל ל, ד.
- 491. אם רעב שונאך : נסמן לעיל שם.
- 492. גלות השכינה בע"ש : ראה גם לעיל פ' שמות ל, ד.
- 493. בע"ש : נסמן לעיל לז, ג.
מכות כ״ד ב - הטקסט מספריא
בָּאֵשׁ, וְלֹא נִבְכֶּה?! אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, וּמָה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַצּוֹפִים קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, הִתְחִילוּ הֵן בּוֹכִין וְרַבִּי עֲקִיבָא מְצַחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְצַחֵק? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״, וְעַכְשָׁיו שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בּוֹ, וְלֹא נִבְכֶּה?!
אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, דִּכְתִיב: ״וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָה בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ״ – וְכִי מָה עִנְיַן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי! אֶלָּא: תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה.
בְּאוּרִיָּה כְּתִיב ״לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ״, בִּזְכַרְיָה כְּתִיב ״עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם״. עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה הָיִיתִי מִתְיָירֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה – בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּימֶת. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ, עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ.
הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת מַכּוֹת
by fire, and shall we not weep? Rabbi Akiva said to them: That is why I am laughing. If for those who violate His will, the wicked, it is so and they are rewarded for the few good deeds they performed, for those who perform His will, all the more so will they be rewarded.
The Gemara relates another incident involving those Sages. On another occasion they were ascending to Jerusalem after the destruction of the Temple. When they arrived at Mount Scopus and saw the site of the Temple, they rent their garments in mourning, in keeping with halakhic practice. When they arrived at the Temple Mount, they saw a fox that emerged from the site of the Holy of Holies. They began weeping, and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: For what reason are you laughing? Rabbi Akiva said to them: For what reason are you weeping? They said to him: This is the place concerning which it is written: “And the non-priest who approaches shall die” (Numbers 1:51), and now foxes walk in it; and shall we not weep?
Rabbi Akiva said to them: That is why I am laughing, as it is written, when God revealed the future to the prophet Isaiah: “And I will take to Me faithful witnesses to attest: Uriah the priest, and Zechariah the son of Jeberechiah” (Isaiah 8:2). Now what is the connection between Uriah and Zechariah? He clarifies the difficulty: Uriah prophesied during the First Temple period, and Zechariah prophesied during the Second Temple period, as he was among those who returned to Zion from Babylonia. Rather, the verse established that fulfillment of the prophecy of Zechariah is dependent on fulfillment of the prophecy of Uriah.
In the prophecy of Uriah it is written: “Therefore, for your sake Zion shall be plowed as a field, and Jerusalem shall become rubble, and the Temple Mount as the high places of a forest” (Micah 3:12), where foxes are found. There is a rabbinic tradition that this was prophesied by Uriah. In the prophecy of Zechariah it is written: “There shall yet be elderly men and elderly women sitting in the streets of Jerusalem” (Zechariah 8:4). Until the prophecy of Uriah with regard to the destruction of the city was fulfilled I was afraid that the prophecy of Zechariah would not be fulfilled, as the two prophecies are linked. Now that the prophecy of Uriah was fulfilled, it is evident that the prophecy of Zechariah remains valid. The Gemara adds: The Sages said to him, employing this formulation: Akiva, you have comforted us; Akiva, you have comforted us.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.