רו, ג
רוחני בפ"ע שהוא המחבר את הנפש בתוך הגוף27 שיתקיים בו להחיותם27 כו', ואם לא כח רוחני זה המחברם הי' הסתלקות הנפש מן הגוף מיד כו', ומאחר שכח רוחני זה ביכולתו להכריח את הנפש שתצא חוץ לגדרה וטבעה לחיות בחיי בשר הגוף הגשמי כו' מוכרח שיהי' כחו רב ועצום הרבה מכח הנפש עד שתמשול בו. וזהו אשר בצלם זה יתהלך אי"ש הוא הנר"ן ח"י כו', ופי' יתהלך הוא הילוך דרכי החיות הנפש בכלי הגוף בכל פרטי האופנים, אפי' להיות לו רצון כך ולא כך שהוא מבחי' יחידה כידוע, הכל הוא ע"פ הצל"ם המכריחו לכך, דהיינו להיות חיבור היחידה בגוף ברצון כך ולא כך כו' וד"ל. והנה צלמים אלו באים בגילוי באדם לאחר שנולד מעט מעט28 כנז' בע"ח עד שבימי הזקנה מתיישבת על בוריו. וזהו ענין מארז"ל דעת"[ן] מתיישבת עליהם שנאמר על הזקנים29 וענוים30 הוא שהדעת נתחבר היטב עם מזג טבעיות הגוף ואינם מנגדים כ"כ כמו ברתיחת הילדים כו', והוא מפני גילוי כח המחברם ביותר והוא הצלם כנ"ל וד"ל. ואמנם מתגשמים [הצלמים] עד שנראים ומתגלים בבחי' לבושי' לבד, כלשון הר"מ האי דיוקנא דקיימא עלי' דב"נ31 כו', וכל נשמה הוה קיימא בדיוקנה"א קמי' מלכא קדישא32, שהוא בזריעה או"ר לצדיק כו' עד דלא אצטיירא במעי הנוק' דז"א כו'. והנה זה הכח המחבר הוא הגורם לאדם להיות יש ודבר כאילו אינו מצטרך לשום מקור כו', וכענין על כרחך אתה חי33 כו' וד"ל. אך הנה כמו"כ בבחי' אצי' הנשמות בבטן מל' דאצי' נוצרו בחי' צלמי' עמה והם מחיצוני' ע"י שבבינה, והוא ענין התורה והמצות שמלבישים ומסתירים העונג אלקי שבחכ' הגנוזה בחי' ח"ס כו' וד"ל, [עד אשר אפי' תחפוץ הנשמה אלקית לאחר שנולדה לצאת מנרתיק הגוף תתעכב בגוף ע"י34 מעשה המצות כנ"ל וד"ל].
והנה צל"ה35 עתה ההפרש בין עיבור ללידה, כי הנה אנו רואים כאשר יוולד הולד ויוצא לאויר העולם מיד יהי' בחי' נפרד לעצמו בהיפוך מכמו שהי' בבטן אמו, שהרי יוכל לסתור דברי אמו ולעשות נגד רצונה והעיקר הוא מפני כי איננ[ו] נצרך אליה כלל לקבל עוד שפע ממנה כלל וכלל, בהיות שכאשר הי' בבטן הי' חיותו ממאכל שכבר אכלתו אמו ונעשה דם וחיות אז קיבל הולד דרך טבורו הפתוח לתוך מעיו ולא קבלו דרך פיו כו'. נמצא יש כאן ב' דברים א' שאינו מקבל חיות המאכל עצמו וגם עוד זאת שמקבל דרך טבורו דהיינו שלא בדרך טעימה בפה כו', ואמנם לאחר שנולד יתוספו בו ב' דברים הנ"ל שמקבל חיות המאכל עצמו וגם הנה אוכלו בפה ולועסו בחיך ושינים שאז הוא מרגיש טעם רוחני שבמאכל כו', ונמצא
הערות
- 27. כח רוחני. . המחבר את הנפש בתוך הגוף : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשנב.
- 27. להחיותם : אב: ובאוה"ת תהלים: להחיותו.
- 28. צלמים. . מעט מעט : ראה ע"ח (שער המוחין) ש"כ, פ"ז.
- 29. דעת"[ן] מתיישבת עליהם. . הזקנים : ראה קנים פ"ג, מ"ו. לקמן פ' משפטים ש, ג.
- 30. וענוים : א: וענינם. ב ואוה"ת שם: וענינו.
- 31. האי דיוקנא דקיימא עלי' דב"נ : ראה זהר ויחי ריז, ב. תזריע מג, א. ב. אמור קד, ב. (רע"מ) נשא קכב, ב.
- 32. וכל נשמה. . בדיוקנא"ה קמי' מלכא קדישא : ראה הערה בסה"מ ה'תש"ח ע' 182. סה"מ תרנ"ד ע' רסג.
- 33. על כרחך אתה חי : אבות ספ"ד.
- 34. תתעכב בגוף ע"י : ניתוסף ע"פ אוה"ת כאן. א: מטושטש. . הגוף.
- 35. צל"ה : ב: צריך להבין.
משנה קינים ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר. ילדה זכר. מביאה שתי קנים. אחת לנדרה. ואחת לחובתה נתנתם לכהן. והכהן צריך לעשות שלש פרידים מלמעלן ואחת מלמטן. לא עשה כן. אלא עשה שתים למעלן ושתים למטן ולא נמלך. צריכה להביא עוד פרידה אחת ויקריבנה למעלן. ממין אחד. משני מינין תביא שתים. פירשה נדרה. צריכה להביא עוד שלש פרידים ממין אחד. משני מינין תביא ארבע. קבעה נדרה. צריכה להביא עוד חמש פרידים ממין אחד. משני מינין תביא שש נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה. הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה. צריכה להביא עוד ארבעה פרידים לנדרה. ושתים לחובתה. וחטאת אחת. בן עזאי אומר שתי חטאות. אמר ר' יהושע זה הוא שאמרו כשהוא חי קולו אחד. וכשהוא מת קולו שבעה. כיצד קולו שבעה. שתי קרניו. שתי חצוצרות. שתי שוקיו. שני חלילין. עורו לתוף. מעיו לנבלים. בני מעיו לכינורות. ויש אומרים. אף צמרו לתכלת. רבי שמעון בן עקשיא אומר. זקני עם הארץ. כל זמן שמזקינין. דעתן מיטרפת עליהן. שנאמר (איוב יב, כ) מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. אבל זקני תורה אינן כן. אלא כל זמן שמזקינין. דעתן מתישבת עליהן. שנאמר (איוב יב, יב) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה:
משנה אבות ד׳ - הטקסט מספריא
בן זומא אומר איזהו חכם. הלומד מכל אדם. שנאמר (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי. איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר (משלי טז, לב) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. איזהו עשיר. השמח בחלקו. שנאמר (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה. וטוב לך לעולם הבא. איזהו מכובד. המכבד את הבריות. שנאמר (שמואל א' ב, ל) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה. ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה. ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה. מצוה. ושכר עבירה עבירה:
הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם. ואל תהי מפליג. לכל דבר. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואין לך דבר שאין לו מקום:
רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח. שתקות אנוש רמה. רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי. אחד שוגג ואחד מזיד. בחלול השם:
רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות. מספיקין בידו ללמוד וללמד. לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם. ולא קרדום לחפור בהם. וכך היה הלל אומר. ודישתמש בתגא חלף. הא למדת כל הנהנה מדברי תורה. נוטל חייו מן העולם:
רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה. גופו מכובד על הבריות. וכל המחלל את התורה. גופו מחולל על הבריות:
רבי ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין. פורק ממנו איבה. וגזל. ושבועת שוא. והגס לבו בהוראה. שוטה רשע. וגס רוח:
הוא היה אומר אל תהי דן יחידי. שאין דן יחידי אלא אחד. ואל תאמר קבלו דעתי. שהן רשאין ולא אתה:
רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר. סופו לבטלה מעוני:
רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה. יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה. יש לו שכר הרבה ליתן לך:
רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד. והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד. תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים:
רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. וכבוד חבירך כמורא רבך. ומורא רבך כמורא שמים:
רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם. כתר תורה. וכתר כהונה. וכתר מלכות. וכתר שם טוב. עולה על גביהן:
רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך. שחביריך יקיימוה בידך. ואל בינתך אל תשען:
רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים. ואף לא מיסורי הצדיקים. רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם. והוי זנב לאריות. ואל תהי ראש לשועלים.
רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין:
הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה:
רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו. ואל תשאל לו בשעת נדרו. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:
שמואל הקטן אומר (משלי כד, יז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו:
אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר מחוק. רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר. הלומד מן הקטנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו:
רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד. מוציאין את האדם מן העולם:
הוא היה אומר הילודים למות. והמתים להחיות והחיים לידון. לידע להודיע. ולהודע. שהוא אל. הוא היוצר הוא הבורא. הוא המבין. הוא הדיין. הוא עד. הוא בעל דין. והוא עתיד לדון ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה. ולא משוא פנים. ולא מקח שוחד שהכל שלו. ודע שהכל לפי החשבון. ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך. שעל כרחך אתה נוצר. ועל כרחך אתה נולד. ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת. ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון. לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.