כה
וזהו ענין מ"ש במדרש34 ע"פ אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כו' כי הנה יש ב' בחי' חכמה, חכ' שהוא שייך לדיבור היינו שהוא מדבר דברי חכמה אף שהם דברים בטלים שאין בהם שום תועלת מ"מ יש בהם חכ' כמ"ש שיחת35 ת"ח צריכים לימוד כו', ובחי' חכ' שהוא בשביל תיקוני' שיש בהם תועלת לדחות ולהרחיק הרע מדק שבדקות כו'. וכמו"כ יובן בבחי' חכמות שהוא להחיות מאין ליש שנק' בשם חכ' שבדיבור הוא הנק' בשם עמל שיחה שאין בו תועלת כ"כ כמ"ש בזוהר36 לאו אורחא דמלכא לאשתעי מילין דהדיוטא כו' שהוא בחי' ע"מ שנק' בשם שיחה בטילה לגבי מהותו ועצמותו, אבל בחי' עמל תורה הוא בחי' חכ' שבתורה שהוא לברר בירורי' שיש בו תועלת והוא שנתעלה בחי' חכ' שירדה ונתלבשה בבי"ע לברר בירורי' וגם בחי' עצם החכ' שלא ירדה, כי לא ירדה רק חיצוניו' חכ' כמ"ש נובלות חכמה כו', שניהן נתעלו לבחי' עצמות שלא שייך שם לאמר אפי' בשם מקור לחכ', כי הכח לבירורי' הוא מבחי' מקור לחכ' כנ"ל וכשנתעלה ע"י הבירורי' נתעלה למעלה מבחי' מקור לחכ' שהוא בחי' עילוי אחר עילוי בעצמותו כו' וד"ל.
נמצא שיש כאן ג' בחי' יחודים בחי' א' הוא שבחי' ח"ת הוא נכלל בבחי' ח"ע כמו שהי' מתחלה קודם הבדלה, ובחי' ב' הוא שירד ונמשך מבחי' ח"ע לח"ת והוא ע"י התורה שהיא בחי' ממוצע כנ"ל שיורדת לברר בירורים, ובחי' ג' שבחי' חכ' שבתורה עם בחי' חכ' שבעצמות שניהם שוין נתעלו לבחי' עילוי אחר עילוי כו' שלא שייך שם אפי' בשם מקור לחכ' כנ"ל. והוא הענין מ"ש בגמרא37 ע"פ יהיב חכמתא לחכימי' כל מי שיש בו חכמה הקב"ה נותן לו כו', פי' שיש בו חכ' היינו שיתבונן באלקות ביחו"ע ויחו"ת כו' ומחמת זה יתפעל הלב בחי' מדותיו בבחי' לאתהפכא כו' שהוא בחי' הבירורים כו' אף שבחי' חכמה ושכל שיתפעל הלב הוא בבחי' חיצוניו' ונובלות חכ' שלמעלה בעצמותו מ"מ ע"י בחי' חכ' של התפעלות הלב לאהפכא כו' נתעלה בחי' חכ' שבעצמותו למעלה מעלה למקום שלא שייך שם לאמר אפי' בשם מקור לחכ' שהוא בחי' עילוי אחר עילוי כו' ומחמת זה ניתוסף לו חכ' ושכל בבחי' חכ' שבעצמותו כנ"ל, וזהו הקב"ה נותן בו חכ' כו' שהוא ע"י בחי' העליו' שנתעלה למעלה כו' וד"ל.
וזהו חכמות בחוץ תרונה ב' חכמות ח"ת וח"ע, והנה משמעות הלשון הוא כשהב' חכמות בחוץ אז הם תרונה אבל כשלא היו בחוץ הב' חכמות הנ"ל לא שייך
הערות
- 34. במדרש ע"פ אדם לעמל יולד : איוב ה, ז. סנהדרין צט, ב. [וראה במ"מ לעיל לתחילת המאמר, שגם מאמר הגמ' נק' בשם מדרש, וראה במ"מ בס' מאמרי אדאהמ"צ בראשית ע' קלה].
- 35. שיחת ת"ח צריכים לימוד : סוכה כא, א.
- 36. בזוהר לאו אורחא דמלכא לאשתעי מילין : ראה זח"ג קמט, ב.
- 37. בגמרא ע"פ יהיב חכמתא לחכימי' כל מי שיש בו חכמה : דניאל ב, כא. ראה ד"ה יהיב חכמתא בס' מאמרי אדה"ז כתובים ח"ב ס"ע קצו ואילך. [המאמר נדפס כאן מכת"י מעתיק בלבד, ואולי מ"ש כאן ”בגמרא" הוא טעות המעתיק].
סוכה כ״א א - הטקסט מספריא
יָלֵיף ״אֹהֶל״ ״אֹהֶל״ מִמִּשְׁכָּן. כְּתִיב הָכָא: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן״, מָה לְהַלָּן בִּידֵי אָדָם, אַף כָּאן בִּידֵי אָדָם. וְרַבָּנַן: ״אֹהֶל״ ״אֹהֶל״ רִיבָּה.
וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה כׇּל אֹהֶל שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי בִּידֵי אָדָם אֵינוֹ אֹהֶל? וּרְמִינְהוּ: חֲצֵירוֹת הָיוּ בְּנוּיוֹת בִּירוּשָׁלַיִם עַל גַּבֵּי הַסֶּלַע, וְתַחְתֵּיהֶם חָלָל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּמְבִיאִין נָשִׁים עוּבָּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם וּמְגַדְּלוֹת בְּנֵיהֶם שָׁם לַפָּרָה.
וּמְבִיאִין שְׁוָורִים וְעַל גַּבֵּיהֶן דְּלָתוֹת, וְתִינוֹקוֹת יוֹשְׁבִין עַל גַּבֵּיהֶן וְכוֹסוֹת שֶׁל אֶבֶן בִּידֵיהֶם. הִגִּיעוּ לַשִּׁילוֹחַ, יָרְדוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם וּמִילְּאוּם, וְעָלוּ וְיָשְׁבוּ לָהֶם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִמְּקוֹמוֹ הָיָה מְשַׁלְשֵׁל וּמְמַלֵּא, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם.
וְתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיוּ מְבִיאִין דְּלָתוֹת, אֶלָּא שְׁוָורִים. וְהָא שְׁוָורִים, דְּאֹהֶל שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי בִּידֵי אָדָם הוּא, וְקָתָנֵי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיוּ מְבִיאִין דְּלָתוֹת אֶלָּא שְׁוָורִים!
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה כִּמְלֹא אֶגְרוֹף. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בִּשְׁקִיפִין וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים.
וַהֲרֵי דֶּלֶת, דְּיֵשׁ בָּהּ כַּמָּה אֶגְרוֹפִין, וְקָתָנֵי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיוּ מְבִיאִין דְּלָתוֹת אֶלָּא שְׁוָורִים! אָמַר אַבָּיֵי, לָא הוּצְרְכוּ לְהָבִיא דְּלָתוֹת.
רָבָא אָמַר: לֹא הָיוּ מְבִיאִין דְּלָתוֹת כׇּל עִיקָּר, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל תִּינוֹק גַּסָּה עָלָיו, שֶׁמָּא יוֹצִיא רֹאשׁוֹ אוֹ אֶחָד מֵאֵבָרָיו, וְיִטָּמֵא
He derives by means of a verbal analogy that only a man-made tent transmits impurity, deriving the tent written with regard to impurity imparted by a corpse from the tent written with regard to the Tabernacle. It is written here with regard to impurity imparted by a corpse: “This is the teaching when a man dies in a tent” (Numbers 19:14). And it is written there with regard to the Tabernacle: “And he spread the tent over the Tabernacle” (Exodus 40:19). Just as there, with regard to the Tabernacle, the tent was established by a person, so too here, with regard to impurity of a corpse, it is a tent established by a person. And according to the Rabbis, because the passage dealing with impurity imparted by a corpse, i.e., tent tent, is repeated several times, this amplifies and includes any structure that provides shelter, even if it is not a standard tent.
The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda hold that the legal status of any tent that is not established by a person is not that of a tent? The Gemara raises a contradiction from a mishna (Para 3:2): Courtyards were built in Jerusalem atop the rock, and beneath these courtyards there was a space of at least a handbreadth due to the concern lest there is a grave in the depths. In that case, the space served as a barrier preventing the impurity from reaching the courtyards above. And they would bring pregnant women, and they would give birth there in those courtyards. And they would raise their children there and would not leave there with the children until they grew. All this was done so that the children would be untainted by any impurity and would be able to assist in the ritual of the red heifer, whose ashes are used to purify those impure with impurity imparted by a corpse.
And once they reached age seven or eight and were capable of assisting in the performance of this ritual, the priests would bring oxen there. And they would place doors on the backs of these oxen, and the children would sit upon the doors and they would hold cups of stone, which are not susceptible to ritual impurity, in their hands. When they reached the Siloam pool, they descended into the water and filled the cups with water, and ascended and sat themselves on the doors. The water in the cups was mixed with the ashes of the heifer and used for sprinkling on the impure person or vessels. Rabbi Yosei says: The children did not descend from their oxen; rather, each child from his place on the door would lower the cup with a rope and fill it with water due to the concern lest there is a grave in the depths beneath the path leading from the oxen to the pool.
And it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: They would not bring doors; rather they would bring only oxen. The size of the spinal column and the body of the animal was sufficient to constitute a tent and therefore served as a barrier before the impurity imparted by a grave in the depths. And this is difficult, as aren’t oxen a tent that is not established by a person; and it is taught that Rabbi Yehuda says: They did not bring doors; rather they brought only oxen. Apparently, the legal status of a tent that is not man-made is that of a tent.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Elazar said: Rabbi Yehuda concedes that the legal status of a tent that is not man-made is that of a tent when the tent is a fistbreadth, which is more than a handbreadth in terms of length, width, and height. It is only when the tent is less than the size of a fist that Rabbi Yehuda holds that it is not a tent. That opinion is also taught in a baraita: And Rabbi Yehuda concedes in the case of caves and deep cavities in the rocks that their status is that of a tent even though they are not man-made.
The Gemara asks: But a door on the back of an ox is an object that measures several fistbreadths, and it is taught that Rabbi Yehuda says: They did not bring doors but only oxen. Apparently, a door does not constitute a tent, since that is not the manner in which a tent is typically established. Abaye said in response that Rabbi Yehuda did not say that the legal status of the door is not that of a tent; rather, he said: They did not need to bring doors because the oxen themselves were sufficiently broad.
Rava said Rabbi Yehuda’s statement should be explained differently. They would not bring doors at all. Because a child has an exaggerated sense of self-confidence due to the width of the door, he might allow himself to move from side to side and as a result, perhaps he will extend his head or one of his limbs beyond the edge of the door and will become impure
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.