רלד

ובנוק' אש ה"א, והוא בחי' המשכת מ"ד דדכורא שנמשך ברשפי אש התשוקה להשפיע נק' אש יו"ד דחכמה מקור המשכת מ"ד כידוע, ובחי' העלאת מ"נ דנוק' נק' אש ה"א ברשפי אש התשוקה לקבל השפע כו' (כידוע בדרז"ל איש⁹⁵ ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן, כי אותיו' י"ה דאיש ואשה מתחברין יחד כשזכו להתקדש ביחוד כו'). וכן יובן באש הקרבנות, דהנה ידוע דאש על הקרבן מצוה⁹⁶ להביא מן ההדיוט ונק' אש של הדיוט כמ"ש אש⁹⁷ תמיד תוקד על המזבח כו' וכשמקריב הקרבן באש של הדיוט אח"כ נמשך בחי' אש שלמעלה הרוחני האלקי ובזהר⁹⁸ נק' בשם ארי' דאכיל קרבנין כו' והוא האש שנמשך מבחי' הגבורות העליונות דפני ארי' שבמרכבה כו', והרי האש של הדיוט הוא בחי' העלאה למעלה כמו העלאת מ"נ דאש דנוק' ע"כ נק' אשה לשון נוק'. ובחי' אש שלמעלה דארי' כו' בא בבחי' המשכה מלמעלה למטה כמו בחי' אש דאיש שנק' המשכת מ"ד להשפיע כנ"ל, וה"ז בחי' יחוד משפיע ומקבל. וע"כ נאמר פעם אשה בבחי' מ"ד ופעם בבחי' מ"נ כפי אופן הקרבן, והיינו כשמקדי' לומר ריח ניחוח⁹⁹ אשה לה' היינו בבחי' מ"ד דדכורא שנק' ניחוח אשה לה' מלמעלה למטה כמו התפלה שבמקום תמידין שנמשך מלמעלה אחר בחי' ההעלאה מלמטה כו', וכאשר מקדי' לומר אשה לריח ניחוח ר"ל בבחי' העלאת מ"נ דנוק' אש ה"א שיעלה למעלה לריח ניחוח לה' להיות אח"כ המשכת מ"ד כמ"ש אש תמיד תוקד שהוא בחי' העלאת מ"נ התמידי'. אך מ"ש עולת תמיד העשוי' הכונה על בחי' אשה ריח ניחוח שבא מלמעלה למטה כמובן מתוך כל הנ"ל וד"ל.

והנה ארז"ל האכל¹⁰⁰ יאכל בב' אכילות כו' א' אכילת מזבח והב' אכילת אדם והוא מה שהכהנים¹⁰¹ אוכלין אחר ההקרבה ע"ג המזבח ובעלים מתכפרין כו'. וכך הוא למעלה א' בחי' אכילת מזבח העליון הוא ענין יחוד הנ"ל באש שלמטה ואש שלמעלה שאש שלמטה הוא מן בחי' הבהמה שנקרבה ועלה בשרשה בבחי' פני שור כו' ונמשך מבחי' פני ארי' לאכול הקרבן ונק' בחי' אש שלמעלה וכ"ז אינו אלא בבחי' המרכבה דפני ארי' כו'. אבל הנה כתיב ועל¹⁰² הכסא דמות כמראה אדם שע"ג המרכבה כו', וכמו שמבואר בענין יחוד הנ"ל כך יש בחי' יחוד יותר עליון והוא בבחי' אכילת אדם שע"ג הכסא כו', דהיינו כידוע שיש ב' בחי' אדם א' בחי' אדם תתאה שבמרכבה כמ"ש ופני¹⁰³ אדם לארבעתן (ובזוהר¹⁰⁴ נק' אנפי זוטרא או כרובי'