תקמא
השפעה נמשך מציון, כי מציון תצא תורה85, וכן כל הברכות והישועות86 והנחמות נמשך מציון, ברכות כמ"ש כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם87, ישועות מציון כמ"ש מי יתן מציון ישועות ישראל88, וזהו אשר יקצורון היינו כי קצירה הוא בחי' המשכה שנמשך מלמעלה כמו שנא' זרעו לכם לצדקה וקצרו לכם90 חסד89 שהקצירה הוא תשלום שכר ע"י הזריעה של הצדקה כך בשדה אשר יקצורון היינו תשלום שכר שנמשך מלמעלה, ועיניך בשדה אשר יקצורון שלפי ערך שמלמטה למעלה בחי' עיניך לאסתכלא כו' כך נמשך מלמעלה אשר יקצורון כמו שאמרו כדרך שבא לראות91 כך בא כו' מה ראו92 ב' עינים כך נמצא מלמעלה ובשתי עינים כמ"ש עיני94 ה' אל צדיקים וכתי' עין ה' אל יריאיו95 בזמן שישראל93 עושין רש"מ אז עיני ה' אל צדיקים ובזמן שאין ערש"מ אז עין ה' אל יריאיו בעין א', והיינו כי עין הוא בחי' השגחה ויש ב' השגחות היינו שם ה' ואלקים וכשישראל עושין רש"מ אז נמשך השגחה משם הוי' ושם אלקים היינו שנעשה יחוד ה' ואלקים, וכדי שיהי' יחוד ה' ואלקים צ"ל שנמשך מלמעלה משם ה' כידוע שהתכללות נמשך ממקום גבוה96 מאד, וכשאין ערש"מ אז אין נמשך רק משם אלקים, וזהו עיניך בשדה יקצורון שלפי ערך אתעדל"ת בבחי' עיניך כן לפי ערך זה נמשך מלמעלה יקצורון.
ובזה יובן שחג השבועות נק' חג הקציר והיינו לפי שבשבועות הוא מ"ת97 ותורה נמשך מציון, כי מציון תצא תורה, וע"כ נק' חג הקציר שהוא המשכה שנמשך מלמעלה, וע"כ בשבועות הוא קציר חיטים, קציר הוא מפני שהוא חג הקציר, וחטה הוא גימט' כ"ב98 היינו כ"ב אתוון דאורייתא99, כי שעורה הוא שעור ה' הוא אותיות שנבראו בהם שמו"א בהבראם בה' בראם, שהה' שבהבראם הוא ה' זעירא100 אתוון זעירין אך עכ"ז יש בהם מעלה שהוא פתח הראשון ובא לקרן
הערות
- 85. כי מציון תצא תורה : ישעי' ב, ג. מיכה ד, ב.
- 86. כל הברכות והישועות : ראה ויק"ר פכ"ד, ד.
- 87. כטל חרמון . . עד העולם : תהלים קלג, ג.
- 88. מי יתן מציון ישועות ישראל : תהלים נג, ז. במדרש: ישועת — שם יד, ז.
- 90. לכם : בהושע שם: לפי.
- 89. זרעו . . וקצרו . . חסד : הושע י, יב [ושם: קצרו — ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 71].
- 91. כדרך שבא לראות : ראה חגיגה ב, א. תוד"ה יראה.
- 92. ראו : אוצ"ל: לראות.
- 94. עיני ה' אל צדיקים : תהלים לד, יז.
- 95. עין ה' אל יריאיו : תהלים לג, יח.
- 93. עיני . . עין . . בזמן שישראל : שהש"ר פ"ח, יב. ראה גם לקו"ת פ' ראה כג, ד. כד, א. ג. אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' קכב. סה"מ תר"ל ע' קלה ואילך. ע' רי ואילך [אוה"ת פינחס ע' א'ריז ואילך].
- 96. שהתכללות נמשך ממקום גבוה : ראה גם אגה"ק סי"ב. לקו"ת תזריע כג, ג.
- 97. שבשבועות הוא מ"ת : ראה נוסח התפלה וקידוש לשבועות. שו"ע אדה"ז חאו"ח סתצ"ד, ס"א. לקו"ש שבועות כרך ח ע' 21.
- 98. וחטה הוא גימט' כ"ב : ראה ת"ז שבהערה הבאה. פע"ח שער חג השבועות שכ"ג, פ"א. טעמי המצות להאריז"ל ר"פ אמור. לקו"ת שה"ש כז, ג. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפא.
- 99. וחטה . . כ"ב אתוון דאורייתא : ראה זהר בלק קפח, ב. ת"ז תס"ט (קיד, א. ב).
- 100. שבהבראם הוא ה' זעירא : ראה זהר לך צג, א. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 78.
ויקרא רבה כ״ד:ד׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִתֵּן לְיִשְׂרָאֵל אֵינָן אֶלָּא מִצִּיּוֹן, יְשׁוּעָה מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יד, ז): מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל. עֹז מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי, ב): מַטֵּה עֻזְךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן. בְּרָכָה מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלד, ג): יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן. שׁוֹפָר מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, א): תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, טַל וּבְרָכָה וְחַיִּים מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם. תּוֹרָה מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב, ג): כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה. עֶזְרָה וְסִיּוּעַ מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כ, ב): יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, מִקִּדּוּשׁ מַעֲשִׂים שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ, (תהלים כ, ב): וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ מִצִּיּוּן מַעֲשִׂים שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֶךָ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי פָּרוּשׁ כָּךְ תִּהְיוּ פְּרוּשִׁים, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ כָּךְ תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ.
חגיגה ב׳ א - הטקסט מספריא
הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.
אֵיזֶהוּ קָטָן — כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה — שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה — מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף, וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.
גְּמָ׳ ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וּלְרָבִינָא דְּאָמַר מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו.
וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְאֶה״, ״יֵרָאֶה״ — כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת. מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִי מֵעִיקָּרָא, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָא דְּרָבִינָא — לָא קַשְׁיָא: כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. דִּתְנַן: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין — עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
MISHNA: All are obligated on the three pilgrim Festivals in the mitzva of appearance, i.e., to appear in the Temple as well as to sacrifice an offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor; and a tumtum, and a hermaphrodite, and women, and slaves who are not emancipated; and the lame, and the blind, and the sick, and the old, and one who is unable to ascend to Jerusalem on his own legs.
Who has the status of a minor with regard to this halakha? Any child who is unable to ride on his father’s shoulders and ascend from Jerusalem to the Temple Mount; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: Any child who is unable to hold his father’s hand and ascend on foot from Jerusalem to the Temple Mount, as it is stated: “Three times [regalim]” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, Beit Hillel infer from here that the obligation to ascend involves the use of one’s legs.
Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins.
GEMARA: The Gemara asks: When the mishna states that all are obligated in the mitzva of appearance in the Temple, the term: All, comes to add what in the mishna’s ruling? The Gemara answers: It serves to add one who is half-slave half-freeman. The Gemara asks: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the appearance in the Temple, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear before the end of the Festival.
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that all seven days of the Festival redress one another, i.e., the obligation to appear applies equally on all days of the Festival. Consequently, one who was unable to travel on the first day may do so on the second day. However, according to the one who said that the main obligation is on the first day and all the remaining days merely redress the first day, and therefore one who was exempt from appearing on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who is blind in one of his eyes.
The Gemara notes: And this is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three occasions in the year all your males will appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as the usual way to see is with both one’s eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with the sight of both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is not obligated in the mitzva of appearance in the Temple.
And if you wish, say instead: Actually, it is as we said initially, that it comes to include one who is half-slave and half-freeman. And as for that which poses a difficulty to the opinion of Ravina, it is not difficult: Here it is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there, Ravina’s statement, is in accordance with the ultimate version of the mishna. As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave half-freeman serves his master one day and works for himself one day. This is the statement of Beit Hillel.
Beit Shammai said to them:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.