תתקנב
נתבשם ש' אלקים שהגם שאינו נתרצה אבל מ"מ נתבשם שהשמחה ממתיק הדינים59.
אך י"ל ענין ריח ניחוח להוי' דמשמע שש'60 הוי' מועיל ג"כ שאינו כמו ש' אלקים שרק נתבשם, ועוד דבש' הוי' אינו שייך נתבשם כי ש' הוי' הוא רחמים61 אלא ע"כ שגם נתרצה מועיל ג"כ. הענין הוא דהנה תהו קדם לתיקון62 ופי' קדם אינו קדם בזמן כי לא הי' רק סדר זמנים64 אבל לא זמן, אך פי' קדם הוא במעלה63 שענין התהו הי' ריבוי אור ומיעוט הכלים ובתיקון הוא ריבוי כלים ומיעוט האור65 ומזה הי' השבירה שנפלו הכלים למטה להחיות דצ"ח. וענין השבירה יובן כמו תיבת ברו"ך שבעת שאות ברו"ך שעומדים כאחת נושאים עליהם ההשכלה ברוך ל' גיבענצט67 אך כשנתפזרו האותיות66 ב' בפ"ע ור' בפ"ע וכן כולם אז הגם כי האותיות ישנם אך ההשכלה אינו נושא, כך יובן למעלה הנפילה שהיא השבירה שהאותיות נפלו למטה להחיות דצ"ח ומאחר שאנו רואין שלמטה החי הוא במדריגה תחתונה שהותרה שחיטה68 ונחירה בשביל האדם69 מוכרח לומר ששרשו הוא גבוה יותר במעלה וכמשל החומה70 שהאבן שבראש החומה נופל למטה יותר.
וענין ריבוי אור71 אין הפי' שרק ריבוי אור, כי לא לבד שהאורות דתהו מרובים על אורות דתיקון באמת זה האור אחר גמור, כמו שמצינו ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים72 ואח"כ אמר לכי ומעטי א"ע73 שנק' מיעוט, ואנו רואים כי אור הלבנה לגבי אור השמש לבד שהאור הוא במיעוט באמת זהו אור אחר שאינו בערך כלל וזהו רק גדול, ומכש"כ באורות דתהו שנק' ריבוי מכש"כ שהוא אור אחר אינו בערך כלל. וכן אנו רואים באור היום שנק' אור, ויקרא לאור יום74, לגבי אור השמש
הערות
- 59. שהשמחה ממתיק הדינים : ראה גם תו"א ח"ש טו, ד. וארא נז, ד. תו"ח וארא ח"א סט, ג ואילך. וש"נ.
- 60. שש' : אצ"ל: שלשם.
- 61. ש' הוי' הוא רחמים : ראה ספרי ואתחנן ג, כד. לקח טוב שם. רש"י ר"פ בראשית. זהר ויקרא יא, א. אחרי סה, א.
- 62. תהו קדם לתיקון : ראה תו"א בשלח סה, ד. לקו"ת אמור לז, ד. וש"נ.
- 64. סדר זמנים : ראה ב"ר פ"ג, ז. ראה גם סה"מ תרכ"ח ריש ע' קסט. פלח הרמון אמור ע' רמו.
- 63. תהו קדם לתיקון. . קדם הוא במעלה : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 51.
- 65. התהו הי' ריבוי אור. . ובתיקון. . ומיעוט האור : ראה ע"ח שער הכללים פ"א ואילך. (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' ובהערה 81.
- 67. ברוך ל' גיבענצט : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 54.
- 66. הכלים. . השבירה. . כשנתפזרו האותיות : ראה גם כנפי יונה ח"ג סנ"ו. סקמ"א. תו"א וישב כז, ג. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 221.
- 68. שהותרה שחיטה : פ' ראה יב, כא. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קמו. רמב"ם הל' שחיטה רפ"א.
- 69. שהותרה. . ונחירה בשביל האדם : נח ט, ג-ד. חולין יז, א. לג, א.
- 70. וכמשל החומה : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה גור ארי' יהודה פ"א. וש"נ.
- 71. וענין ריבוי אור : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 57.
- 72. ויעש. . המאורות הגדולים : בראשית א, טז.
- 73. לכי ומעטי א"ע : ראה חולין ס, ב.
- 74. ויקרא לאור יום : בראשית א, ה [בדילוג].
בראשית רבה ג׳:ז׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, יְהִי עֶרֶב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיְהִי עֶרֶב, מִכָּאן שֶׁהָיָה סֵדֶר זְמַנִּים קֹדֶם לָכֵן. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מְלַמֵּד שֶׁהָיָה בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, עַד שֶׁבָּרָא אֶת אֵלּוּ, אָמַר דֵּין הַנְיָן לִי, יַתְהוֹן לָא הַנְיָן לִי. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, דֵּין הַנְיָין לִי יַתְהוֹן לָא הַנְיָין לִי.
ספר המצוות, מצוות עשה קמ״ו - הטקסט מספריא
היא שצונו לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר יאכל בשרם ושלא יהיה היתר אכילתם אלא בשחיטה. והוא אמרו יתברך וזבחת מבקרך ומצאנך. ולשון ספרי וזבחת מה מוקדשין בשחיטה אף חולין בשחיטה, כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ודקדוקיה במסכת חולין. (ראה אנכי, קדושה הלכות שחיטה פ"א):
משנה תורה, הלכות שחיטה א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה שישחוט מי שירצה לאכול בשר בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך, ונאמר בבכור בעל מום אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, הא למדת שחיה כבהמה לענין שחיטה, ובעוף הוא אומר אשר יצוד ציד חיה או עוף וגו' ושפך את דמו מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם החיה.
והלכות שחיטה בכולן אחת הן, לפיכך השוחט בהמה או חיה או עוף מברך תחלה אקב"ו על השחיטה ואם לא בירך בין בשוגג בין במזיד הבשר מותר, ואסור לאכול מן השחוטה כל זמן שהיא מפרכסת, והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם ואינו לוקה ומותר לחתוך ממנה אחר שחיטה קודם שתצא נפשה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ומניחו עד שתמות ואח"כ יאכלנו.
דגים וחגבים אינן צריכים שחיטה אלא אסיפתן היא המתרת אותן, הרי הוא אומר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם אסיפת דגים כשחיטת בקר וצאן, ובחגבים נאמר אוסף החסיל באסיפה לבדה, לפיכך אם מתו מאיליהן בתוך המים מותרין, ומותר לאכלן חיים.
זביחה זו האמורה בתורה סתם צריך לפרש אותה ולידע באי זה מקום מן הבהמה שוחטין, וכמה שיעור השחיטה, ובאי זה דבר שוחטין, ומתי שוחטין, והיכן שוחטין, וכיצד שוחטין, ומה הן הדברים המפסידין את השחיטה, ומי הוא השוחט, ועל כל הדברים האלו צונו בתורה ואמר וזבחת מבקרך וגו' כאשר צויתיך ואכלת בשעריך וגו' שכל הדברים האלו על פה צוה בהן כשאר תורה שבעל פה שהיא הנקראת מצוה כמו שביארנו בתחלת חבור זה.
מקום השחיטה מן החי הוא הצואר וכל הצואר כשר לשחיטה, כיצד בושט מתחלת המקום שכשחותכין אותו מתכווץ עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצין פרצין ככרס, זה הוא מקום השחיטה בושט.
שחט למעלה ממקום זה והוא הנקרא תרבץ הושט או למטה ממקום זה והוא מתחלת בני מעים שחיטתו פסולה, ושיעור תרבץ הושט שאינו ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה כדי שיאחז בשתי אצבעותיו ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו, ולמטה עד הזפק.
ואי זה הוא מקום שחיטה בקנה משיפוי כובע ולמטה עד ראש כנף הריאה כשתמשוך הבהמה צוארה לרעות, זה הוא מקום השחיטה בקנה, וכל שכנגד המקום הזה מבחוץ נקרא צואר.
אנסה הבהמה עצמה ומשכה צוארה הרבה או שאינס השוחט את הסימנין ומשכן למעלה ושחט במקום שחיטה בצואר ונמצאת השחיטה בקנה או בושט שלא במקום שחיטה הרי זה ספק נבלה.
וצריך השוחט שישחוט באמצע הצואר, ואם שחט מן הצדדין שחיטתו כשרה, וכמה הוא שיעור השחיטה שני הסימנין שהן הקנה והושט השחיטה המעולה שיחתכו שניהן בין בבהמה בין בעוף, ולזה יתכוין השוחט, ואם שחט רוב אחד מהן בעוף ורוב השנים בבהמה ובחיה שחיטתו כשרה.
שחט האחד כולו וחציה השני בבהמה שחיטתו פסולה, רובו של זה ורובו של זה אע"פ שלא שחט מכל אחד מהן אלא יתר על חציו כחוט השערה הרי זו כשרה, כיון ששחט יתר על חציו כל שהוא רובו הוא.
שחט חציו של זה וחציו של זה אפילו בעוף שחיטתו פסולה, קנה שהיה חציו פסוק ושחט על מקום החתוך מעט והשלימו לרוב בין שהתחיל לשחוט במקום השלם ופגע בחתך בין שהכניס את הסכין בחתך והשלימו לרוב שחיטתו כשרה.
כל השוחט צריך לבדוק הסימנין לאחר שחיטה, ואם לא בדק ונחתך הראש קודם שיבדק הרי זו נבלה ואפילו היה השוחט זריז ומהיר.
כל בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע בודאי שנשחטה שחיטה כשרה.
ובאי זה דבר שוחטין, בכל דבר בין בסכין של מתכת בין בצור או בזכוכית או בקרומית של קנה האגם וכיוצא בהן מדברים החותכין, והוא שיהיה פיה חד ולא יהיה בה פגם, אבל אם היה כמו תלם בחודו של דבר ששוחטין בו ואפילו היה התלם קטן ביותר שחיטתו פסולה.
היה התלם הזה מרוח אחת לא ישחוט בה, ואם שחט דרך הרוח שאין הפגימה ניכרת בה שחיטתו כשרה.
כיצד סכין שתבדק בהולכה ולא תרגיש שיש בה פגם וכשתחזיר אותה בהבאה תרגיש שיש בה פגם, אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא שחיטתו כשרה, ואם הביא שחיטתו פסולה.
סכין שהיא עולה ויורדת כנחש ואין בה פגם שוחטין בה לכתחלה, וסכין שפיה חלק ואינה חדה הואיל ואין בה פגם שוחטין בה ואע"פ שהוליך והביא בה כל היום עד ששחטה שחיטתו כשרה.
סכין חדה שהושחזה והרי אינה חלקה אלא מגעתה כמגע ראש השיבולת שהוא מסתבך באצבע, הואיל ואין בה פגם שוחטין בה.
התולש קנה או שן או שקצץ צור או צפורן והרי הן חדין ואין בהן פגם שוחטין בהן, ואם נעצן בקרקע לא ישחוט בהן כשהן נעוצין, ואם שחט שחיטתו כשרה.
שחט בהן כשהן מחוברין מתחלת ברייתן קודם שיעקור אותן שחיטתו פסולה, ואע"פ שאין בהם פגם.
לקח לחי בהמה שיש בו שינים חדות ושחט בהן שחיטתו פסולה, מפני שהן כמגל, אבל בשן אחת הקבועה בלחי שוחט בה לכתחלה ואע"פ שהיא קבועה בו.
ליבן הסכין באור ושחט בה שחיטתו כשרה, סכין שצדה אחד מגל וצדה השני יפה לא ישחוט בצד היפה לכתחלה גזרה שמא ישחוט בצד האחר, ואם שחט הואיל ובצד היפה שחט שחיטתו כשרה.
השוחט צריך שיבדוק הסכין בחודה ומצד זה ומצד זה, וכיצד בודקה מוליכה ומביאה על בשר אצבעו ומוליכה ומביאה על צפורנו משלש רוחותיה שהן פיה ושני צדדיו כדי שלא יהיה בה פגם כלל ואח"כ ישחוט בה.
וצריך לבדוק כן אחר השחיטה שאם מצא בה פגם אחר השחיטה הרי זו ספק נבלה שמא בעור נפגמה וכששחט הסימנים בסכין פגומה שחט, לפיכך השוחט בהמות רבות או עופות רבים צריך לבדוק בין כל אחת ואחת שאם לא בדק ובדק באחרונה ונמצאת סכין פגומה הרי הכל ספק נבלות ואפילו הראשונה.
בדק הסכין ושחט בה ולא בדקה אחר שחיטה, ושבר בה עצם או עץ וכיוצא בהן ואחר כך בדק ומצאה פגומה שחיטתו כשרה, שחזקת הסכין שנפגמה בדבר הקשה ששבר בה, וכן אם פשע ולא בדק הסכין או שאבדה הסכין עד שלא יבדוק שחיטתו כשרה.
כל טבח שלא בדק הסכין שלו ששוחט בה לפני חכם ושחט בה לעצמו בודקין אותה, אם נמצאת יפה ובדוקה מנדין אותו לפי שיסמוך על עצמו פעם אחרת ותהיה פגומה וישחוט בה, ואם נמצאת פגומה מעבירין אותו ומנדין אותו ומכריזין על כל בשר ששחט שהוא טרפה.
כמה הוא אורך הסכין ששוחט כל שהוא, והוא שלא יהיה דבר דק שנוקב ואינו שוחט כמו ראש האיזמל הקטן וכיוצא בו.
ומתי שוחטין, בכל זמן בין ביום בין בלילה והוא שתהיה אבוקה עמו כדי שיראה מה יעשה, ואם שחט באפילה שחיטתו כשרה.
השוחט ביום הכפורים או בשבת בשוגג אע"פ שאילו היה מזיד היה מתחייב בנפשו או מתחייב מלקות על יום הכפורים שחיטתו כשרה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לז אחרי אחרי שם יז, רע"א
- לקוטי שיחות כרך ב חג הסוכות שיחה א חולין יז, ב
- לקוטי שיחות כרך ד ראה שיחה א חולין יז, א
- לקוטי שיחות כרך יח מטות שיחה ב חולין יז, א
- לקוטי שיחות כרך כט תבא שיחה ב חולין יז, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כט תבא שיחה ב חולין יז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"א חולין יז, א
- תורת מנחם תשט"ו שיחת אור ליום ועש"ק, ב' דחול המועד סוכות חולין יז, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשי"ב חולין יז, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז ה'תשל"ו חולין יז, א
- תורת שמואל תר"ם ויאמר כו' לך לך כו' מאותו ספר חולין יז, א
- שו"ת סימן ז חולין יז, ב
- שו"ת סימן ט חולין יז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קג חולין יז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ט חולין יז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ח' תשרי, ה'תש"ל חולין יז, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשל"א חולין יז, ב