תרנו
בכ"ד ודור בחי' בירורי' אלו, וז"ע מי מנה עפר יעקב49 שקאי על המצות שתלויות בעפר כנודע, וכמ"ש בזח"ב הנ"ל האי מאן דבעי לאשתדלא במצוה כו' ברקניא ובמגנא כו', אלא כו' כדקא יאות כפום חיליה, דהנה בד"כ ג' קנייני' לאדם גוף ונפש וממון50 וכמ"ש בס' א"צ51 שער הנדיבות פי"ז שאברהם הי' נדיב בין בגופו בין בנפשו בין בממונו, ולמד52 לנו רשב"י שאין די בקיום המצות בעשותם ע"י הגוף ובכוונתם לש"ש ע"י הנפש אלא צריך ג"כ דלא אשתדל53 כו' היינו עד"מ שלא ישאל תפילין ולולב מאחרים, אלא צריך להוציא ממונו, וזהו שא' בכל לבבך ובכל נפשך53 ובכל מאדך, לבבך זה הגוף שעיקרו הוא הלב שהרי הלב פליג לכל שייפין54 כו', נפשך זהו הכוונה, מאדך זהו ממונו וכמשרז"ל במשנה ספב"ת דברכות הנ"ל, וסוד הדבר יש לפרש ע"פ הקדמות שיש בכהאריז"ל, הא' שבחטא אדה"ר נפגמו כל חלקי דצח"מ ונתפזרו בהם ניצוצי נשמות כמ"ש בס' הכוונות55 בכוונת האכילה ויש ביד האדם לתקן כל הד' מינים דדצח"מ במצות הנעשים בהם ואפי' בדומם, וכמארז"ל עפר יעקב מצות הנעשות בעפר, הב' מ"ש שהשלמת הנפש תלוי' במעהמ"צ שהרי הנפש היא מן העשייה, ובלימוד התורה הרוח שמיצירה, ובעיון והשכלה הנשמה שהיא מן הבריאה.
והנה כסף וזהב הם מתכות מתחתיות העשייה, וכשיקנה המצות בדמים (תרתי משמע שהמעות הם מתחתיות העשייה, והדם הוא הנפש56 הוא נפש דעשייה) ועי"ז נשלמים גם ניצוצי אור שבאותם הדמים ונוספי' על של מעשה המצוה.
הג' שיש כח בקדושה להחיות אפי' הדומם כאבנים שמראשותיו של יעקב אע"ה (היינו לבד חיות הדומם58 מצד היותו נברא כשאר הנבראי' דבי"ע) שכאשר
הערות
- 49. מי מנה עפר יעקב : בלק כג, י. ראה פרש"י שם. במד"ר פ"כ, יט. תנחומא בלק יב.
- 50. ג'. . וממון : לשון הרמ"ז לזהר תרומה כאן — צויין אליו לקמן בפנים.
- 51. בס' א"צ : ארחות צדיקים. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 12.
- 52. ולמד : מכאן לשון הרמ"ז הנ"ל בשינויים והוספות.
- 53. אשתדל : כ"ה ברמ"ז כאן. אבל בזהר־ וברמ"ז לקמן (הובא לקמן ע' תרנז): ישתדל.
- 53. בכל לבבך ובכל נפשך : ואתחנן ו, ה.
- 54. הלב פליג לכל שייפין : ראה זהר שלח קסא, ב. שע"ת סט, ב הערה 12.
- 55. שבחטא אדה"ר. . בס' הכוונות : ראה גם נגיד ומצוה דברים השייכים בסעודה [ירושלים תשכ"ה פו, ב]. שו"ע האריז"ל דברים השייכים בסעודה בחול ובשבת ס"א [ווילנא תרמ"א כט, סע"ב ואילך]. סידור ר' שבתי מראשקוב ח"ב סדר סעודת ת"ח כוונת המוציא ד"ה כוונת האכילה (דף הנסמן) א, ב. סידור מהרי"ק כוונת האכילה קיב, ב.
- 56. והדם הוא הנפש : פ' ראה יב, כג.
- 58. חיות הדומם : ראה שער היחוד והאמונה פ"א ־ אגה"ק סכ"ה (קלט, א) בשם האריז"ל. המשך מים רבים תרל"ו רפכ"א בשולי היריעה מציין: ע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ג ועוד בכ"מ. סה"מ תש"ח ע' 160 הערה כג נסמן: שער היחוד והאמונה פ"א בשם האריז"ל. ואולי הכוונה לע"ח שער טל דרוש ג. שם שער נ פ"י ועוד בכ"מ. בספר שיעורים בספר התניא ע' 764 מציין: להעיר מע"ח שער נון (פ"ב, יו"ד). ראה גם ע"ח ש"נ, פ"ט. טעמי המצות להאריז"ל פ' ויקרא מצות על כל קרבנך תקריב מלח. שערי קדושה להרח"ו ח"ג השער הב' קרוב לסופו. השער הב' ד"ה ועתה נתבאר מהות האדם. השער הג' בסופו. תניא פל"ח (ע' נ).
- ו. בתניא מ"מ הגהות והע"ק לשם הניח מקום פנוי.
- ז. כ"ה במהדורת ווילנא תרמ"א וכנצ"ל: נבאר.
רש"י על במדבר כ״ג:י׳ - הטקסט מספריא
מי מנה עפר יעקב וגו'. כְּתַרְגּוּמוֹ "דַּעְדְּקַיָּא דְבֵית יַעֲקֹב", מֵאַרְבַּע מַשִּׁרְיָתָא — מֵאַרְבָּעָה דְּגָלִים; דָּ"אַ, עֲפַר יַעֲקֹב, אֵין חֶשְׁבּוֹן בַּמִּצְוֹת שֶׁהֵם מְקַיְּמִין בְּעָפָר, "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר" (דברים כ"ב), "לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" (ויקרא י"ט), אֵפֶר פָּרָה וַעֲפַר סוֹטָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶם (תנחומא):
ומספר את רבע ישראל. רְבִיעוֹתֵיהֶן, זֶרַע הַיּוֹצֵא מִן הַתַּשְׁמִישׁ שֶׁלָּהֶם (עי' נדה ל"א):
תמת נפשי מות ישרים. שֶׁבָּהֶם:
מי מנה עפר יעקב וגו׳ WHO HATH COUNTED THE DUST OF JACOB [AND THE NUMBER OF THE FOURTH PART OF ISRAEL] — Understand this as the Targum does: [who has counted] the infants of the house of Jacob, who are compared to the dust of the earth (Genesis 13:16). The words מארבע משריתא in the Targum mean; [who can count … even one] of the four (רבע “a fourth”) banners (companies of the tribes). — Another explanation of עפר יעקב is: Countless are the commandments which they practise in connection with dust: (Deuteronomy 22:10) “Thou shalt not plough with an ox and an ass [together]”; (Leviticus 19:19): “Thou shalt not sow thy field with two kinds of seeds”. There are also the ashes of the red cow (Numbers 19:9 ff.), and the dust used in the ordeal to which a woman suspected of infidelity is subjected (Numbers 5:17), and others similar to these (Midrash Tanchuma, Balak 12).
ומספר את רבע ישראל The word רבע implies their matings — the offspring which issues from their relations (cf. Nedarim 31a; and Rashi on Numbers 24:3).
תמת נפשי מות ישרים LET ME DIE THE DEATH OF THE UPRIGHT amongst them.
תניא, שער היחוד והאמונה א׳ - הטקסט מספריא
לְהָבִין מְעַט מִזְּעֵר מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, דִּ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל כוּ׳״ – הוּא ״יִחוּדָא עִילָּאָה״, וּ״בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ – הוּא ״יִחוּדָא תַּתָּאָה״:
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת – אֵין עוֹד. וְצָרִיךְ לְהָבִין: וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים נִשְׁרֶה בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְהִיר כָּל כָּךְ ״וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״?
הִנֵּה, כְּתִיב: ״לְעוֹלָם, ה׳, דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם״, וּפִירֵשׁ הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: כִּי ״דְּבָרְךָ״ שֶׁאָמַרְתָּ ״יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ׳״ – תֵּיבוֹת וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ, הֵן נִצָּבוֹת וְעוֹמְדוֹת לְעוֹלָם בְּתוֹךְ רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וּמְלוּבָּשׁוֹת בְּתוֹךְ כָּל הָרְקִיעִים לְעוֹלָם לְהַחֲיוֹתָם, כְּדִכְתִיב: ״וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם״, ״וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּימִים לָעַד כוּ׳״, כִּי אִילּוּ הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת מִסְתַּלְּקוֹת כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם וְחוֹזְרוֹת לִמְקוֹרָן, הָיוּ כָּל הַשָּׁמַיִם אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ כְּלָל, וּכְמוֹ קוֹדֶם מַאֲמַר ״יְהִי רָקִיעַ כוּ׳״ מַמָּשׁ.
וְכֵן בְּכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַאֲפִילוּ אֶרֶץ הַלֵּזוּ הַגַּשְׁמִית וּבְחִינַת דּוֹמֵם מַמָּשׁ, אִילּוּ הָיוּ מִסְתַּלְּקוֹת מִמֶּנָּה כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם הָאוֹתִיּוֹת מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרֵאת הָאָרֶץ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כְּמוֹ לִפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית מַמָּשׁ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁגַּם בְּדוֹמֵם מַמָּשׁ, כְּמוֹ אֲבָנִים וְעָפָר וּמַיִם, יֵשׁ בְּחִינַת נֶפֶשׁ וְחַיּוּת רוּחָנִית. דְּהַיְינוּ, בְּחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת הַמְחַיּוֹת וּמְהַוּוֹת אֶת הַדּוֹמֵם, לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן וָאֶפֶס שֶׁלִּפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית.
וְאַף שֶׁלֹּא הוּזְכַּר שֵׁם ״אֶבֶן״ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן, נִמְשָׁךְ חַיּוּת לָאֶבֶן עַל יְדֵי צֵירוּפִים וְחִילּוּפֵי אוֹתִיּוֹת, הַמִּתְגַּלְגְּלוֹת בְּרל״א שְׁעָרִים פָּנִים וְאָחוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר יְצִירָה, עַד שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְנִמְשָׁךְ מֵהֶן צֵירוּף שֵׁם ״אֶבֶן״, וְהוּא חַיּוּתוֹ שֶׁל הָאֶבֶן.
וְכֵן בְּכָל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרָאִים בָּהֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ – הֵן הֵן אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, עַל יְדֵי חִילּוּפִים וּתְמוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּרל״א שְׁעָרִים, עַד שֶׁמַּגִּיעוֹת וּמִתְלַבְּשׁוֹת בְּאוֹתוֹ נִבְרָא לְהַחֲיוֹתוֹ.
לְפִי שֶׁאֵין פְּרָטֵי הַנִּבְרָאִים יְכוֹלִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת עַצְמָן שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהֶן עַצְמָן – גָּדוֹל מְאֹד מִבְּחִינַת הַנִּבְרָאִים פְּרָטִיִּים, וְאֵין כֹּחַ בָּהֶם לְקַבֵּל הַחַיּוּת, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיּוֹרֵד הַחַיּוּת וּמִשְׁתַּלְשֵׁל מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מִמֶּנָּה, עַל יְדֵי חִילּוּפִים וּתְמוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת, וְגִימַטְרִיָּאוֹת שֶׁהֵן חֶשְׁבּוֹן הָאוֹתִיּוֹת, עַד שֶׁיּוּכַל לְהִתְצַמְצֵם וּלְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנּוּ נִבְרָא פְּרָטִי.
וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הוּא כְּלִי לַחַיּוּת הַמְצוּמְצָם בְּאוֹתִיּוֹת שֵׁם זֶה, שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כֹּחַ וְחַיּוּת לִבְרוֹא יֵשׁ מֵאַיִן, וּלְהַחֲיוֹתוֹ לְעוֹלָם, דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כּוּלָּא חַד״:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.