תקסז

פרט א' שלא סיפר לו המספר, כ"א כל הפרטי' שרואה עתה בראיית העין הגשמי סיפר לו המספר תחילה בכיוון ממש כל פרטי פרטיות הנמצא בדבר ההוא עד שע"י ראייתו לא ימצא שום דבר נוסף כלל בעצם שלא סיפר לו המספר כו', ועכ"ז אינו דומה שמיעה לראי', והענין הוא שכאשר האדם שומע איזה דבר מזולתו המספר ומתאר לו איזהו ציור עד שיבינו על בוריו בעת שמיעת הדברי' מצייר השומע אותו הדבר, ומ"מ כ"ז בחי' ציור שמצייר הוא רק לפי ערך שמיעתו שאוזן מילין תבחן⁵⁴ עד שישיג אותו הדבר מכח תבונתו כו', ואמנם אח"כ כשרואה הדבר ההוא בראיית העין שאם היות שג"ז רק מה שמצטייר בכלי העינים שלו כמשנ"ת מזה באריכות בד"ה וככה, (בד' אלול וי"נ)⁵⁵ עכ"ז ההנחה מה שנקנה בנפשו ע"י ראי' הוא באופן אחר לגמרי כו' ע"ש, ולכן אינו דומה שמיעה לראי'. ועד"ז יובן בענין הפרש בין ההתבוננות סתם בבחי' השגה לבחי' וראו מי ברא, שענין בחי' הראי' הוא הנחה אחרת לגמרי שנקנה בנפשו בבחי' ראיית השכל כאלו רואה בעיניו ממש.

ובעבודה שרש ההפרש בין בחי' האהבה הבאה מהתבוננות השגת השכל והבנת הדבר בכח בינתו כו' לבחי' האהבה הבאה מבחי' וראו מי ברא אלה בבחי' ראי' דוקא, שהאהבה הבאה מצד בחי' ההשגה הנה לאחר שחולף ועובר ההתבוננות חולף ועובר האהבה ג"כ שכאשר יסיר מחשבתו כרגע יכול לפנות לדרכי תאוותיה⁵⁶ כו', משא"כ האהבה הבאה מבחי' ראי' שמבין אחדות ה' בבחי' הסתכלות חכמה שהוא מקור הבינה קודם שבא להתבוננות בהרחבה כו', הוא ממש כמו ראיית העינים, וא"א לו בשו"א להסיר מחשבתו וכל מדותיו מענין האחדות, ובכל עשיותיו ועניניו דבוק הוא בו ית', דביקות נפלא מפני <62>

היותו רואה המלך מש"ע⁵⁷ בעיניו, ולבחי' ומדריגת אהבה בתענוגי' זו זכו ישראל בזמן קבלת התורה בה"ס עד שכל העם ראו את הקולות ראו את הנשמע⁵⁸, הוא בחי' הבן שיש בחכמה כמ"ש בס"י הבן בחכמה⁵⁹ כמשנ"ת מזה במ"א כו'.

קיצור. שלא די בהתבוננות לבד אלא שצ"ל וראו מי ברא אלה בבחי' ראיית השכל, הסתכל בג"ד, שענין הסתכלות זו הוא קרוב לבחי' ראיית העין, ועי"ז בא יבא לבחי' אהבה בתענוגי' כו' ששרשה מש' ע"ב, כי אינו דומה שמיעה לראי', ובעבודה אהבה זו אינה חולפת ועוברת כו', ולבחי' זו זכו ישראל במעמד ה"ס, ולכן הי' רואים את הנשמע ע"י בחי' הבן בחכ' כו'.

ואמנם עיקר ענין מה שנמשלה כנס"י ליונה שעיניך יונים⁶¹ הוא כמו שהיונים מסתכלים תמיד זע"ז ואינם שביעים בההסתכלות כלל מלהפסיק ממנו, כך