תקה
מבחי' האחוריים כמ"ש באגה"ק237 בסופו בד"ה <14>
דוד זמירות236 קרית להו, וא"כ פעולת המח' היא העיקר בהשכלת דבר מה כמו בחי' הברק עצמו, שהרי כשם שבלתי הברק המבריק לא ישכיל שכל חדש, כן בלתי העיון וההלבשה במח' הרגש הברק לא יהי' מאומה, א"כ ה"ה שוה כמותו, ונמצא כי פעולת המח' הוא להוביל ולהמשיך בחי' העלם העצמי לגבי עצמו כו', ועפ"ז נשכיל ענין ההבדל בין חיוהי לגרמוהי שגרמוהי הוא בשביל זולת כו' וחיוהי עדיין אינו מקור על זולת כ"א העלם העצמי שיביא238 לידי גילוי שבידיעת עצמותו יודע את התורה כמ"ש באגה"ק סי' הנ"ל239, וה"ז כמשל המח' כו', רק שבזה אינו דומה המשל להנמשל שבמשל הנה גם המח' היא רק מלבושי הנפש, ובנמשל הרי החכ' היא אינה מלבושי' כו'. אך לפמ"ש בלק"ת בביאור דולא תשבית גם החכ' אינה עצמיות הנפש240, וצ"ל שזהו כמ"ש בד"ה אוא"ס למעלה עד אין קץ שזהו כמו גופין241 שהוא ג"כ לבוש אבל א"א לפשוט אותו שהרי בע"כ אתה חי242 כו', רק ששם נת' על חב"ד שבמדות ולפמשנ"ת כאן צ"ל ג"כ על חב"ד עצמם אשר עפ"ז יושג גם למעלה בבחי' חב"ד דאצי' כו', שזהו בחי' חיוהי לפי' הזהר, ולפי' הע"ח ואגה"ק זהו בחי' האורות, ונמצא כי לפ"ז יובן ההבדל ג"כ בבחי' איהו המתייחד עם חיוהי ועם גרמוהי שבחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי זהו מה שיש בכח הא"ס שיתהוה ממנו זולת כו', אבל בחי' איהו שמתייחד עם חיוהי זהו כח הא"ס המגלה העלם העצמי בשביל עצמו243 פי' מה שבידיעת עצמותו יודע את התורה כמ"ש באגה"ק שעז"נ לא ידע אנוש ערכה244 רק אלקי' הבין דרכה245 כו', וע"י ירידת הנשמה בגוף לברר הנה"ב ע"י קיום התורה והמצות ללמוד וללמד לשמור ולעשות הנה עי"ז מתעלה הנפש מבחי' גרמוהי שזהו בחי' טהורה היא כו' בכ"מ שנדבר, אפי' בבחי' טה"ע זהו רק גרמוהי שהרי זהו אותיות החקיקה246 כמ"ש*
הערות
- 237. באגה"ק : קו"א נקרא ג"כ אגה"ק — לקו"ת ד"ה ויקרא. ועוד. ”הערות" בסו"ס התניא (מהדורת קה"ת תשי"ד ואילך).
- 236. שהשכחה. . האחוריים. . דוד זמירות : תניא קסא, א. ראה מאו"א מערכת שכחה סל"ז וביאיר נתיב שם. רמ"ז לזהר בחוקותי קיב, א (ד"ה אר"י א"ל — ע' צז בדפי הספר).
- 238. שיביא : אוצ"ל: שיבוא.
- 239. סי' הנ"ל : לעיל כאן נק' האגה"ק בשמה ”דוד זמירות" ללא ציון סימן. וראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח הערה 541 שהוא סל"ו.
- 240. בלק"ת. . החכ' אינה עצמיות הנפש : ויקרא ד, ב ואילך.
- 241. בד"ה אוא"ס. . כמו גופין : ראה אוה"ת על ענינים ע' קיג אילך (ובהנסמן בריש המאמר שם). ע' קמג ואילך.
- 242. בע"כ אתה חי : ראה אבות ספ"ד.
- 243. איהו עם גרמוהי. . זולת. . חיוהי. . העלם העצמי בשביל עצמו : ראה גם סה"מ תר"ן ע' רצא ושם: בד"ה מצה זו ר"מ. ואולי כוונתו לכאן.
- 244. לא ידע אנוש ערכה : איוב כח, יג. כתוב זה לא הובא בקו"א כאן.
- 245. אלקי' הבין דרכה : איוב שם, כג.
- 246. טה"ע. . אותיות החקיקה : ראה גם לקו"ת בחוקותי מו, ב. ויקרא בהוספות נג, ד. חוקת נט, ג. ר"ה נד, ד. לקמן בשתי ההנחות כאן.
- *. נרשם בשולי היריעה בסיום המאמר (ובהמשך הנדפס ליתא): וזהו כמו קודם שבודאי הבין ג"כ, מציאת חכ' בכדי שיהי' אח"כ חכ' ידיעא, וא"כ זהו ג"כ בשביל זולת.
משנה אבות ד׳ - הטקסט מספריא
בן זומא אומר איזהו חכם. הלומד מכל אדם. שנאמר (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי. איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר (משלי טז, לב) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. איזהו עשיר. השמח בחלקו. שנאמר (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה. וטוב לך לעולם הבא. איזהו מכובד. המכבד את הבריות. שנאמר (שמואל א' ב, ל) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה. ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה. ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה. מצוה. ושכר עבירה עבירה:
הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם. ואל תהי מפליג. לכל דבר. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואין לך דבר שאין לו מקום:
רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח. שתקות אנוש רמה. רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי. אחד שוגג ואחד מזיד. בחלול השם:
רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות. מספיקין בידו ללמוד וללמד. לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם. ולא קרדום לחפור בהם. וכך היה הלל אומר. ודישתמש בתגא חלף. הא למדת כל הנהנה מדברי תורה. נוטל חייו מן העולם:
רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה. גופו מכובד על הבריות. וכל המחלל את התורה. גופו מחולל על הבריות:
רבי ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין. פורק ממנו איבה. וגזל. ושבועת שוא. והגס לבו בהוראה. שוטה רשע. וגס רוח:
הוא היה אומר אל תהי דן יחידי. שאין דן יחידי אלא אחד. ואל תאמר קבלו דעתי. שהן רשאין ולא אתה:
רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר. סופו לבטלה מעוני:
רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה. יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה. יש לו שכר הרבה ליתן לך:
רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד. והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד. תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים:
רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. וכבוד חבירך כמורא רבך. ומורא רבך כמורא שמים:
רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם. כתר תורה. וכתר כהונה. וכתר מלכות. וכתר שם טוב. עולה על גביהן:
רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך. שחביריך יקיימוה בידך. ואל בינתך אל תשען:
רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים. ואף לא מיסורי הצדיקים. רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם. והוי זנב לאריות. ואל תהי ראש לשועלים.
רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין:
הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה:
רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו. ואל תשאל לו בשעת נדרו. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:
שמואל הקטן אומר (משלי כד, יז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו:
אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר מחוק. רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר. הלומד מן הקטנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו:
רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד. מוציאין את האדם מן העולם:
הוא היה אומר הילודים למות. והמתים להחיות והחיים לידון. לידע להודיע. ולהודע. שהוא אל. הוא היוצר הוא הבורא. הוא המבין. הוא הדיין. הוא עד. הוא בעל דין. והוא עתיד לדון ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה. ולא משוא פנים. ולא מקח שוחד שהכל שלו. ודע שהכל לפי החשבון. ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך. שעל כרחך אתה נוצר. ועל כרחך אתה נולד. ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת. ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון. לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:
מצוטט ב־2 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ הקבצו ושמעו בנ"י ‹ ט סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקה
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ הקבצו ושמעו ‹ שפד סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.