ערה
משושנים, ולכן דודי הוא הרועה שרואה6 בשושנים את כנס"י, והנה ביגמה"ר יש ב' בחי' בכלל והיינו יגמה"ר שא' משה בתו' ה"ה6 אל רחום וחנון7 כו', ויגמה"ר שא' מיכה מי אל כמוך8, ונודע ממ"ש בכתהאריז"ל שיגמה"ר דמיכה הם גבוהים יותר שהם בא"א, ודמשה הם בז"א9, והגם שנת' בסידור שבכדי שיהי' ההמשכה מז"א10 צ"ל תחילה המשכה מא"א בז"א כו', וגם לפי מ"ש במ"א שבכדי שיומשך למטה11 צ"ל נמשך מבחי' גבוה יותר, ויגמה"ר דמשה זהו לחיי הגוף12 שזהו המשכה למטה כו' עכ"ז זהו ענין אחר ומ"מ בענין הפרצופים יגמה"ר דמיכה ה"ה גבוהים יותר שהרי הם בא"א, וא"כ צ"ל מדוע ביגמה"ר דמיכה יש בהם דקדוקים יותר שהרי ארז"ל נושא עון למי נושא עון למי שעובר על פשע, לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים שא' ע"ז אלי' וקוץ בה13, להיות כי א"ז דבר קל כו', וביגמה"ר דמשה א' רק תיקון ואמת שזהו דקדוק קצת שהרי אמת א' אל יברא14, וגם ונקה לא ינקה ארז"ל מנקה הוא לשבים15 לא ינקה לאינם שבים כו', שאינם בבחי' הדקדוק כ"כ כמו דמיכה כו' שהם לחיי הנשמות כו' אשר לכאו' נהפוך הוא כו'. ויובן בהקדם ענין הנשמה שארז"ל חמשה שמות נקראו לה, נפש רוח נשמה חיה יחידה (במד"ר פ' בראשית16 ) פי' נר"נ הם פנימים, שיש להם כלים אשר הארתם מתלבשים בהם, וכמ"ש בזהר שמוחא לבא וכבדא הם כלים לנר"נ17, משא"כ חי' יחידה אין להם כלים18 פרטי' בגוף, אבל מ"מ הם העיקר, וכמ"ש נשמה שנתת בי19 שרשה טהורה היא מבחי' טהירא עילאה20, ובכדי שתוכל להתלבש בגוף הגשמי ירדה בבחי' בראת כו' נפחתה ויפח באפיו21 כו' כתי' נשמת חיים דוקא משא"כ
הערות
- 6. שרואה : ב: שרועה.
- 6. יגמה"ר. . ה"ה [ב: ה' ה']: ראה לעיל מאמר ד"ה על חומותיך ובהערה 109. לקמן מאמר ד"ה זה עני על יד הערה 108.
- 7. ה"ה אל רחום וחנון : תשא לד, ו.
- 8. מי אל כמוך : מיכה ז, יח.
- 9. שיגמה"ר דמיכה. . בא"א ודמשה הם בז"א : ראה לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן. אוה"ת ראה ע' תתז. לקו"ת ראה לד, ב. סידור שער האלול רכט, ג ואילך. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' כט. תקס"ז ע' שנא. המשך תער"ב ח"ג ע' א'תל.
- 10. שנת' בסידור. . ההמשכה מז"א : שחרית נב, א.
- 11. שבכדי שיומשך למטה : ראה גם לעיל מאמר ד"ה על חומותיך ובהערה 19.
- 12. ויגמה"ר דמשה זהו לחיי הגוף. . הנשמות : ראה לקו"ת סידור וכו' שבהערה 9.
- 13. נושא עון. . לשארית נחלתו. . בה : מיכה שם. ראה ר"ה יז סע"א ואילך. ראה גם אוה"ת נצבים ע' א'רפג. מיכה כרך א ס"ע תצ ואילך. סה"מ קונטרסים ח"ב ע' תכז.
- 14. אמת א' אל יברא : ב"ר פ"ח, ה.
- 15. ונקה. . מנקה הוא לשבים : תשא לד, ז. ראה יומא פו, א.
- 16. פ' בראשית : פי"ד, ט. ראה גם הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תכח.
- 17. שמוחא לבא וכבדא הם כלים לנר"נ : ראה אבן עזרא משפטים כג, כה. יסוד מורא — להנ"ל — ש"ז. לעיל מאמר ד"ה על חומותיך ובהערה 49.
- 18. חי' יחידה אין להם כלים : ראה שעה"י קכח, ב ובהערה 51. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רנג. וש"נ. לקמן מאמר ד"ה זה עני על יד הערה 57.
- 19. נשמה שנתת בי : ברכת אלקי נשמה (ברכות ס, ב).
- 20. טהורה. . טהירא עילאה : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ס"ע תנח ואילך. שע"ת ל, ב ובהערה 17. לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 39. ד"ה ומקנה רב על יד הערה 164. ד"ה בנים אתם על יד הערה 22.
- 21. ויפח באפיו : בראשית ב, ז.
בראשית רבה ח׳:ה׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים. צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח. רַבָּנָן אָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חֶלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מְאֹד, הוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב אָדָם. רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אֲמַר עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִדַּיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן מָה אַתֶּם מִדַּיְּנִין כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם.
אבן עזרא על שמות כ״ג:כ״ה - הטקסט מספריא
ועבדתם. הטעם לא תעבדו רק השם שהוציאכם מבית עבדים, והביאכם אל ארץ הגוים שעבדו אלהים אחרים, ולא יוכלו להצילם מידכם, ועבודת השם היא לעשות כל אשר צוה לאהבה אותו ולדבקה בו, ולהשבע בשמו, ולהתפלל אליו, ולזבוח לפניו תמידין ומוספין, ולכבדו בתת המעשרות, הנה שכרו אתו, והם ד' דברים בעולם הזה הא' וברך את לחמך ואת מימך, והב' והסירותי מחלה מקרבך, והג' לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, והד' את מספר ימיך אמלא, והנה כל אלה בגוף האדם, ועוד כי הפך אלה הברכות אעשה בכל אויביך, והוא את אימתי וגם את הצרעה:
אמר אברהם המחבר יש חכמים גדולים, חכמי השתי תורות ולא התעסקו בחכמת התולדות על כן לא יכולתי לפרש אלה הברכות, אם לא אזכיר מעט מן החכמות, בעבור שגוף האדם מהעולם השפל, והנשמה העליונה קשורה בו, ויש אמצעיים בין הנשמה והגוף, והנה הם שני כחות, ובלשון הקדש יקראו על הרוב רוח ונפש, כי הנשמה היא החכמה, ומושבה במוח הראש, וממנה יצא כח כל ההרגשות ותנועת החפץ והרוח בלב ובו חיי האדם, והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה והיא בעלת הכעס, וכן אמר שלמה אל תבהל ברוחך לכעוס (קהלת ז ט) כל רוחו יוציא כסיל (משלי כט יא) והנפש בכבד, והיא המתאוה לאכול, וככה כתוב כי תאוה נפשך (דבר' יב כ) ותאות המשגל ממנה והנה יש אדם שנברא שתהיינה לו אלו השלש הנזכרות חזקות, או כלן רפות, או זו חזקה וזו רפה, או לא חזקה ולא רפה, והנה בני אדם על כ"ז מינים משונים והשם הנכבד נתן התורה לחזק ולהגביר ולהגדיל הנשמה העליונה, ואז לא ימשול הגוף עליה, ואם לא תהיה התורה נשמרת, אז יגבר הגוף על הנשמה, והנה אתן לך משל, ידענו כפי חכמת התולדת כי כי כל אדם שגברה על תולדתו מרה אדומה יהיה בעל אף, כי כן תולדת האש, כי המרה האדומה דומה לה והנה הנשמה רודפת אחרי הגוף כאשר איננה חכמה שתוכל לסבול, גם נחשוב אדם שאין חום בגופו, ובא אחר וחרפו וקללו עד שכעס, והנה הוליד בגופו חום שלא היה שם לפני כעסו והשם יתעלה למען חסדיו בחר בישראל והורם תורתו, וכאשר ישמרוה ימצאם חכמתם וידריכם דרך ישרה לכל דבר שלא יזיק להם, והכלל שיהיה גופם סר אל משמעת הנשמה ולא הפך הדבר, שהנשמה סרה אל משמעת הגוף, ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והיא הנקרא תולדת, והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו יד) והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף, והנה לא יפחוד שומר התורה מהם, וזהו וברך את לחמך, ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך, והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה"ב טז יב), והנה דברתי על חכמת הרפואות, ועתה אדבר על חכמת המזלות, דע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה מערכת המשרתים ברגע הולדו וערך אלה אל אלה, והדבר עמוק מאוד, והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלה, כי תולדת הרחם להשכיל הילודים, או שתהיה עקרה ולא תלד, והנה אם היה הדבק בשם במולדו, וכפי תולדתו שלא יוליד בנים, השם הנכבד אם היה דבק בו, יאמץ כח תולדת הכליות, ויתקן עלילות הזרע עד שיוליד בנים, על כן אמר השם לאברהם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים (ברא' יז א) וזהו שאמרו קדמונינו ז"ל צא מאצטגנינות שלך, ואם תכרות ברית עמי שתעבדני אני ארבה אותך במאד מאד, כי אנצח התולדת, ואין זה נצוח במערכת הככבים כי לא נבראו להטיב או להרע לעולם השפל, רק הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם, ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם, והנה אם נשמור לא נקבל, ועוד אדבר על זה בפ' כי תשא והנה הברכה השלישית שיהיה כל אחד מהם מוליד בנים, ולא ימותו בחיי אביהם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

