ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון ה'תשי"ב

בס"ד. ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון ה'תשי"ב

(הנחה בלתי מוגה)

ויקח¹ הוי' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה², וצריך להבין, מהו ענין לעבדה ולשמרה בגן עדן. דבשלמא ענין לעבדה מובן, דאף שגן עדן הוא רוחניות שבגשמיות³, מ"מ אפשר שיהי' בזה תוספת אור, וזהו ענין לעבדה, להמשיך תוס' אור בגן עדן, אבל ענין ולשמרה צריך ביאור, שהרי שמירה היא מדבר המזיק או דבר המקלקל או דבר שאינו מתאים, ולכאורה ענין זה אינו שייך בגן עדן שכולו טוב ואינו סובל את מציאות הרע³. דזהו הטעם לכך שלאחר חטא עץ הדעת נידון האדם לגירושין מגן עדן⁴, משום שגן עדן אינו סובל את מציאות הרע, ואם כן מהו ענין השמירה בגן עדן.

ויובן זה⁵ בהקדם הידוע שכללות סדר ההשתלשלות נחלק לג' ענינים, עולם שנה נפש, שעל זה הוסד כללות ההשתלשלות, דלכן בספר יצירה נתבארו ג' ענינים אלה, משום שהם היסוד דכללות ההשתלשלות⁶. וביאור ג' ענינים אלה בקצרה הוא, הנה הענין דעולם הוא בחינת מקום, שהם ו' קצוות, דהיינו ד' רוחות ומעלה ומטה.

וכשם שהוא בגשמיות כך יש בחינת מקום ברוחניות הקשורה עם גשמיות, דמאחר שהוא בחינת הרוחניות שנתפסת בגשמיות, היינו בחינת רוחניות שיש לה תפיסא והשגה בגשמיות, מובן שגם בבחינה זו יש בחינת ו"ק. ויובן זה מכחות הנפש, דהנה הנשמה גם כמו שהיא למעלה יש בה כחות, כח הראי' כח השמיעה וכח ההילוך. דענין כח הראי' בנשמה כמו שהיא למעלה הוא ע"ד מ"ש אע"ג דאיהו לא חזימזלייהו חזי⁷, וכשיורדת למטה הנה אז ענין כח הראי' שלה הוא רק בדברים גשמיים. וכן הוא גם בכח השמיעה, שכח השמיעה בנשמה למעלה הוא מה ששומעת הכרוזים העליונים⁸, וכשיורדת למטה הנה כח השמיעה שלה הוא רק בענינים גשמיים, אבל בענינים רוחניים אין בה כח השמיעה. דלכן הנה לשמיעת הכרוזים העליונים אינו מספיק בחינת הארת הנשמה שבגוף וצריכים לבחינת עצם הנשמה, כמבואר בכ"מ⁸, הרי שבירידת הנשמה למטה משתנים כחותי'. ומכל זה מובן, שבבחינת הרוחניות כמו שהיא מלובשת בגשמיות יש בה בחינת הו"ק. והנה גם בבחינת הרוחניות שאינה מתלבשת בגשמיות יש בזה ג"כ בחינת ו"ק. וכמו בענין השכל, דאף ששכל הוא למעלה מבחינת ו"ק, שהרי בנקודה השכלית ששם העיקר הוא אור השכל אין בה קצוות, מ"מ, כשהיא נמשכת בהשגה יש בה קצוות, שהם פרטי ההשגה, שפרטי ההשגה הם הקצוות שבה, ובפרטיות הם ו' קצוות שהרי פרטי ההשגה הם המדות שבשכל, שהמדות הם במספר ו'. וההשגה מעלמת על הנקודה, ולכן צריך ריבוי יגיעה להוציא את נקודת התמצית (נקודת האור ונקודת החיות) מההשגה כמו שהיא באה באורך ורוחב, להיות שההשגה מעלמת על הנקודה. וזהו⁹ גם מה שעולם הוא מלשון העלם והסתר¹⁰, משום שהענין דו"ק מעלים על עצם נקודת החיות.

והנה¹¹ ענין נפש הוא בחינת נקודת האור והחיות שלמעלה מענין הפרטים, והיינו נקודת האור והחיות שלמעלה גם מבחינת כלל להפרטים. ואין הכוונה שאין הפרטים נמשכים ממנה, אלא שאף שכל הפרטים באים ממנה אין הנקודה בבחינת כלל אל הפרטים. דענין הכלל הוא שהוא כלל לפרטים ואין בכלל אלא מה שבפרט, היינו דבלעדי הפרטים אין שייך ענין הכלל, להיות שכל ענין הכלל הוא מה שהוא כלל לפרטים ואין בכלל אלא מה שבפרט, משא"כ נקודת האור והחיות הוא ענין לעצמו ואינו בחינת כלל, אלא שבדרך ממילא באים ממנה תחילה בחינת הכלל לפרטים ואחר כך הפרטים, אבל היא ענין לעצמה אלא שממנה באים בחינת החיות כללי, חיות פרטי וכחות פרטים.

והנה¹¹ להיות שבחינת הנפש הוא למעלה מענין הפרטים ואינה כלל אליהם, ועולם הוא בחינת ו"ק בחינת העלם והסתר, הנה איךיהי' ההתחברות דבחינת הנפש עם בחינת עולם, היינו התחברות הנפש בגוף, הרי זה ע"י בחינת רצוא ושוב, שהנפש מתלבשת בגוף ומיד כשהיא מתלבשת היא בבחינת רצוא מן הגוף אמנם מצד שהיא מרגשת הכוונה, שהכוונה היא שתהי' בהגוף, היא בבחינת שוב, והיינו שהתחברות הנפש בגוף אינה התחברות תמידית אלא בדרך רצוא ושוב, שזהו ענין שנה.

והנה¹¹ כשם שהוא בענין התחברות הנפש בגוף, שמצד ההתחברות צריך להיות ענין רצוא ושוב דוקא, כמו"כ הוא מצד החיות הנפש עצמו, שהוא בבחינת רצוא ושוב. והענין הוא, דהנה אופן החיות שהנפש מחי' את הגוף הוא שהגוף עצמו נעשה חי, דאין זה שהגוף נשאר דבר מת אלא שנמצא בו נפש חי, אלא שהגוף עצמו נעשה חי, היינו שאין זה שמחי' אותו מבחוץ אלא שהוא עצמו נעשה חי, והכח ע"ז בנפש להחיות את הגוף שיהי' הוא עצמו חי, הוא מפני שהנפש הוא חי בעצם, ולהיותו חי בעצם לכן הוא חי להחיות שיהי' הגוף עצמו חי. ומזה מובן, דהתפשטות החיות להחיות את הגוף הוא דבוק בבחינת חי בעצם שבנפש, דמשו"ז בכוחו להחיות את הגוף בבחינת פנימיות, א"כ מובן שאופן החיות הוא בבחינת רצוא ושוב דוקא, שהרי הוא בבחינת חיות פנימי להחיות את הגוף ומאידך גיסא הרי זה עצמו הוא להיותו דבוק במקורו. ונמצא שיש בחיות זו ב' תנועות הפכיים, דאם הנפש עצמו כמו שהוא חי בעצם הי' מאיר בהגוף הי' הגוף מתבטל ממציאותו, ואם הגוף נשאר במציאותו הרי אז הי' הנפש צריך להשתנות, דאז אינו בבחינת חיות אל הגוף, אלא שאופן החיות הוא בבחינת רצוא ושוב.

והנה¹² כשם שבכללות הבריאה וההשתלשלות ישנם ג' המדריגות דעולם שנה נפש, כמו"כ גם בעבודת האדם שעל ידה נשלמת כוונת הבריאה, יש בה ג' בחינות אלו. ובהיות ששלימות ועיקר העבודה היא אהבת ה'¹³, ישנם ג' בחינות אלו גם באהבה. דהנה כשיתבונן בענינים המביאים את האהבה, היינו כשיתבונן בהענינים שסודרו לפניו באופן המתאים לפי כוחות וחושי נפשו, הנה כשיתבונן בענינים המביאים את האהבה, ירגיש שאלקות הוא דבר טוב עבורו, כמ"ש¹⁴ קירבת אלקים לי טוב, ויתעורר באהבה לאלקות. אמנם בחינת אהבה זו היא בחינת אהבהשעלי' נאמר שהיא חוזרת אל האוהב¹⁵, שהרי האהבה היא מצד שזהו דבר טוב עבורו, לי טוב, א"כ מובן דאהבה זו היא בבחינת מציאות מורגשת, וחוזרת אל האוהב. ואהבה זו היא בחינת עולם, כי עולם הוא בחינת מציאות. אמנם יש בחינת אהבה נעלית יותר מזו, והיא מדריגה נעלית יותר שבאהבה, בחינת נפש שבאהבה. שאהבתו לאלקות אינה מצד הרגשתו שקירבת אלקים לי טוב, אלא שהוא נמשך בעצם לאלקות, והיינו דלבד זאת שאינו מרגיש מציאותו (כמו באופן הא' שנרגשת מציאותו ומצד זה היא אהבתו) אלא שאינו מרגיש גם את האהבה, היינו שאינו מרגיש כלל שהוא אוהב¹⁶. וכמו רבי יוחנן בן זכאי שאמר¹⁷ איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי¹⁸, דלכאורה מאחר שרבי יוחנן בן זכאי עסק כל ימיו באהבה ויראה ובלימוד התורה¹⁹ איך אמר שאינו יודע באיזו דרך כו'. אך הענין הוא שרבי יוחנן בן זכאי הי' בבחינת ביטול במציאות לגמרי, דלא זו בלבד שלא הרגיש מציאותו, והוא האהבה מצד שקירבת אלקים לי טוב, כ"א שלא הרגיש גם זה שהוא אוהב, שהי' בבחינת ביטול במציאות, ובמילא לא ידע אם הוא אוהב או כו', שהי' בבחינת ביטול במציאות לגמרי. היינו שאין זה שהוא יודע פרטי דבר הנאהב ומשום זה הוא אוהב, כי אם שהוא נמשך בעצם לדבר האהוב והוא בבחינת ביטול במציאות. והנה כדי שמאהבה זו דבחינת ביטול במציאות, יבוא האדם לבחינת אהבה בהתגלות אהבה מורגשת, הנה הממוצע הוא בחינת התפעלות שבשכל, שהוא הממוצע להמשיך מבחינת הביטול את האהבה בהתגלות. והוא בחינת שנה שבאהבה, שהוא הממוצע להמשיך מבחינת נפש לבחינת עולם. דהנה מוחין הם מנוחה, א"כ בהתפעלות השכל שהו"ע הרגש הוא כבר מענין המדות, אמנם ההרגש שבזה הוא הרגש הטוב של עצם הדבר לא הרגש מה שטוב לפניו, דלכן הוא ממוצע להמשיך מבחינת האהבה דביטול במציאות, בחינת אהבה בהתגלות.

והנה²⁰ ההפרש בעבודה בין ב' בחינות אהבות אלו הוא, דמאהבה שבבחינת ביטול במציאות, הנה לעולם לא יסתעף מזה מציאות הרע, אבל באהבה מורגשת, בחינת יש מי שאוהב²¹, הנה בריבויהשתלשלות אפשר להיות מזה מציאות הרע. דלהיות שבאהבה זו הוא בבחינת ישות במקצת, הרי בריבוי השתלשלות יסתעף מזה מציאות הרע. וכמו בענין וצבא השמים לך משתחוים²² שהם בטלים לאלקות, שהיא ההשתחואה שלהם משום ששכינה במערב²³, ומ"מ ישנם בני אדם שמשתחווים לשמש²⁴. דלכאורה נפלא הדבר, דמאחר שהם בטלים לאלקות, איך יהי' מהם ענין של עבודה זרה. אך הענין בזה הוא²⁵, שהביטול שלהם הוא מצד השגתם, כמ"ש הרמב"ם²⁶ שהגלגלים בעלי נפש דעה והשכל הם, ומצד השגתם הם בטלים לאלקות, ולהיות שהשגתם מביאה בחינת הביטול, והשגה היא יש, לכן הנה בביטולם נשאר בהם ישות במקצת עכ"פ, להיות שביטולם בא ע"פ השגתם שהשגה היא בחינת יש, ולהיות שיש בהם ענין הישות במקצת הרי אף שהם בטלים לאלקות, מ"מ הנה בריבוי ההשתלשלות אפשר להיות מזה ענין עבודה זרה, ענין שלא רק שהוא מעלים ומסתיר על אלקות כ"א שהוא מנגד לאלקות, שכ"ז הוא מפני שיש בהם ישות במקצת. דכמו"כ הוא גם באהבה המורגשת, דלהיותה בבחינת יש, שהוא יש מי שאוהב, ע"כ הנה בריבוי השתלשלות אפשר להיות מזה מציאות הרע. משא"כ בבחינת האהבה דביטול במציאות הנה לעולם לא יסתעף מזה מציאות הרע. ומשל למה הדבר דומה, לעבד שהוא בטל למלך והוא על יד המלך, הנה אם הוא בבחינת ביטול לגמרי אל המלך, לא יכול לסבול שיכבדוהו בפני המלך, אבל אם הוא בבחינת ישות במקצת, הנה אף שהוא בטל אל המלך ועושה כל אשר יצוה אותו, מכל מקום יוכל לסבול שיכבדוהו בפני המלך. דכמו"כ הנה בהאהבה שבבחינת יש, שיוכל להסתעף מזה מציאות הרע, משא"כ בהאהבה דבחינת ביטול במציאות.

וזהו²⁷ מ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה. דהנה ג"ע אף שהוא בחינת הרוחניות דד' יסודות גשמיים³, מ"מ הרי יכול להיות בזה ב' אופנים, בחינת האהבה דביטול במציאות ובחינת יש מי שאוהב. ולכן צריך להיות ענין השמירה. וזהו מ"ש לעבדה ולשמרה, דהנה תכליתהכוונה היא שיהי' דירה לו ית' בתחתונים²⁸, לו לעצמותו דוקא²⁹, וזהו ענין לעבדה להמשיך תוספת אור בג"ע, שיהי' בחינת עיקר שכינה בתחתונים ולא רק גילוים בלבד. וענין ולשמרה הוא, דלהיות שמבחינת אהבה מורגשת הנה בריבוי השתלשלות אפשר להיות מזה מציאות הרע, הנה זהו ענין השמירה מהיזק וקלקול שלא יהי' מזה מציאות הרע, והוא שיהי' בחינת הביטול דבמילא לא יהי' מזה מציאות הרע.

והנה כמו"כ הוא גם בזמן הגלות, אשר מפני חטאינו גלינו מארצנו³⁰, גירושין אחר גירושין, שצ"ל העבודה דלעבדה ולשמרה, שהעבודה דלעבדה היא להמשיך תוס' אור והוא שיהי' עיקר שכינה בתחתונים, היינו בחינת עצמות ומהות א"ס ב"ה, שאז יהי' דירה לו ית'. אמנם כדי שהדירה תהי' דירה נקי'³¹, שתהי' דירה ראוי' לדור בה, הנה ע"ז צריך ענין השמירה שלא יסתעף מזה מציאות הרע, והוא שיהי' בחינת הביטול, שאז לא יהי' מזה מציאות הרע, שזהו ענין ולשמרה.

והנה עיקר ענין לעבדה הוא ענין עבודת הבירורים, דעיקר העבודה בעבודת הבירורים היא בזמן הגלות דוקא, וכמו אדם הראשון שעיקר עבודת הבירורים הי' לאחר שנידון בגירושין דוקא ולא בגן עדן³². דבגן עדן הי' ענין הבירורים בדרך ממילא, וכמו בימי שלמה שהבירורים היו בדרך מנוחה³³, שכמו"כ הי' גם בגן עדן, ועיקר הבירורים היו מחוץ לגן עדן דוקא. וכן הוא עתה, שעיקר הבירורים הוא בזמן הגלות דוקא, שעי"ז דוקא ממשיכים עיקר שכינה בתחתונים. ועיקר הגילוי מזה יהי' לעת"ל שאז יהי' בגילוי עיקר שכינה בתחתונים. וזהו³⁴ ג"כ הקשר דב' הפירושים במ"ש³⁵ ורוח אלקים מרחפת על פני המים, דפירוש א' בזה הוא שמרחפת הוא אותיות רפ"ח מ"ת³⁶, והם הרפ"ח ניצוצין שנק' מת,דמאן דנפיל מדרגי' איקרי מית³⁷, ופירוש הב' הוא דורוח אלקים קאי על רוחו של משיח³⁸, דשייכות ב' הפירושים הוא שע"י העבודה בהרפ"ח ניצוצין, עבודת הבירורים שהוא פירוש הא' הנה עי"ז יהיה ורוח אלקים מרחפת דא רוחו של משיח, במהרה בימינו.

------- * -------