שיחת יום ד' כ"ו אלול, ג' דסליחות ה'תשט"ו.
בס"ד. שיחת יום ד' כ"ו אלול, ג' דסליחות ה'תשט"ו.
– להרמי"ם דישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק' –
בלתי מוגה
א. ענינו של ראש השנה קשור – גם ע"פ נגלה – עם ענין הזמן , שהרי ראש השנה תלוי בקביעות הזמנים, מהלך החמה ומהלך הלבנה.
ועאכו"כ ע"פ חסידות, בוודאי שראש השנה קשור עם ענין הזמן, שהרי ענינו של ראש השנה הוא בנין המלכות, שהיא שורש הזמן (והמקום), שהרי המלכות כוללת את כל ג' הענינים ד"מֶלֶך", "מָלָך" ו"ימלוך", עבר הוה ועתיד1.
ולכאורה צריך ביאור:
זמן – הוא ענין השינויים , שהרי הזמן נמשך מהשינויים דרצוא ושוב, ולמעלה מזה – מהשינויים ד"מטי ולא מטי"2, ומשם נמשך למטה בהשינויים דיום ולילה ושאר שינויי הזמן. והטעם לזה – כי אלמלא השינוי בין הזמנים לא הי' שייך כל ענין הזמן: לא מדידת הזמן, לא השערת הזמן, ואפילו לא עצם מציאות הזמן.
ומכיון שענין השינוי הוא חסרון – שהרי המעלה היא דוקא בכך ש"אני הוי' לא שניתי ו(מזה נמשך ש)אתם בני יעקב לא כליתם"3, ומזה מובן שההיפך מזה (ענין השינויים) הוא חסרון – נמצא שגם ענין הזמן, שענינו שינוי, הוא חסרון.
וא"כ אינו מובן: איך יתכן שראש השנה, שהוא "זכרון ליום ראשון"4 וכו', יהי' קשור עם ענין הזמן, שהוא חסרון ?
ומזה מוכרח, שענינו של ראש השנה הוא – שיהי' אמנם ענין של שינוי, אבל בענין זה גופא ימשיכו (ויקשרו אותו עם) שלילת השינוי.
וזהו מה שאמרו רז"ל5 בנוגע לראש השנה "אמרו לפני . . מלכיותכדי שתמליכוני עליכם", דהיינו שבראש השנה ממשיכים את המלכות משרשה ומקורה, ששם (כפי שהיא בשרשה) היא למעלה מהזמן , וענין זה גופא ממשיכים למטה ("שתמליכוני עליכם ").
ונמצא, שתוכן העבודה דראש השנה הוא לחבר שינוי בתכלית עם שלילת השינוי בתכלית.
ב. ומי הוא הפועל המשכה זו – נבראים דוקא. ובזה גופא – לא הנבראים דעולמות בי"ע, לא הענינים דעולם האצילות (ששם ישנו הענין ד"סדר זמנים"), ואפילו לא למעלה מאצילות (ששם אין אפילו "סדר זמנים")6, אלא הנבראים כאן למטה דוקא, נשמות בגופים.
וכיצד פועלים המשכה זו – דוקא ע"י קול השופר, קול פשוט, וע"י הקבלת-עול הכללי דראש השנה,
– שזהו החידוש בהקבלת-עול דראש השנה על הקבלת-עול שבכל השנה7: הקבלת-עול שבכל השנה היא בענינים פרטיים , בכח פלוני ובכח פלוני, בענין פלוני ובענין פלוני; משא"כ הקבלת-עול דראש השנה הוא קבלת-עול כללי בעצם הנפש, ששם העקב והראש הם בהשוואה –
ודוקא עבודה זו פועלת וממשיכה את הענין ד"שתמליכוני עליכם" – החיבור דלמעלה מהשינוי בתכלית עם שינוי בתכלית, החיבור דעומק רום עם עומק תחת.
ובענין זה היא תכלית העבודה – להמשיך בענין הזמן, שהו"ע השינוי, את הבחי' שלמעלה מהזמן והשינוי.
וענין זה מתבטא גם בנגלה דתורה – כפי שמצינו8 ששני ימי ראש השנה נחשבים "כיומא אריכתא", דהיינו שנוטלים שני מעת-לעת ועושים מהם מעת-לעת אחד , שזהו הענין דלמעלה מהזמן כפי שנמצא בזמן גופא.
וזהו ענינם של ימות המשיח, שהם תכלית הבריאה – שהרי בזמן הבריאה ישנם זמנים שונים: הזמן דימות החול, הזמן דיו"ט, הזמן דשבת וכו', שכל אלו הם ענינים של שינוי; והתכלית היא להגיע להענין ד"מנוחה לחיי העולמים"9, שהוא ענין שלמעלה מהשינוי, ולהמשיך ענין זה בזמן גופא. ג. כל הענינים שבעולם ישנם גם בתורה, שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא"10. וכמו"כ ישנם בתורה ב' הענינים דזמן ולמעלה בהזמן:
מצד אחד – קשורה התורה עם ענין הזמן. והיינו, שאף שהתורה אינה כמו המצוות, שהמצוות הן בזמן ממש, כל מצוה בזמנה, משא"כ בתורה כתיב11 "והגית בו יומם ולילה", שלימוד התורה אינו תלוי בזמן – אעפ"כ, גם התורה קשורה עם ענין הזמן, כיון שענין התורה הוא השגה , וכל השגה נמשכת זמן. וכמארז"ל12 "בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה וכו'", שמזה מובן שענין התורה קשור עם זמן.
אלא שחילוקי הזמן שבתורה – הם רק מצד ענין ההשגה דתורה, אבל היסוד דתורה הוא קבלת-עול , הקדמת נעשה לנשמע13, שלמעלה מהשגה.
ונמצא, שלימוד התורה צריך להיות באופן שקשורים בו שני הענינים יחד: אמנם צריכה להיות השגה בפנימיות, אבל בזה גופא צריך להיות נרגש הקבלת-עול.
ד. ומכאן הוראה בנוגע לאופן הלימוד עם תלמידים:
כשם שבשעה שמלמדים ילד קטן אל"ף-בי"ת, אותיות עם נקודות [שהרי כך צריך להיות סדר הלימוד, ללמוד את האותיות בנפרד ואת הנקודות בנפרד, כדי שהילד יידע את קדושת האותיות והנקודות14], אין הילד יודע עדיין את פירוש הדברים, מה פירושו של אל"ף ומה פירושו של בי"ת, והוא יודע רק את המציאות , שאות זו היא אל"ף ואות זו היא בי"ת –
כן הוא גם לאח"ז, בשעה שמלמדים אותו ענין בנגלה או ענין בחסידות: יחד עם זה שיש לראות שהוא אכן יבין זאת היטב, בהשגה והסברה – הרי מבלי הבט על עומק השכל, צריך להיות נרגש אצלו שכל מה שמבין אין זה עדיין עומק הענין, אלא בהענין עצמו יש עוד עומק לפנים מעומק ("טיפער און טיפער"), ועוד זאת, שגם מה שמבין, הרי זה מצד הקדמת היסוד דקבלת-עול .
וכדי שהלימוד עם התלמידים יהי' באופן זה – הרי ודאי שלימודםשל המשפיעים עצמם צריך להיות באופן זה, ועוד יותר מזה, כדי שיוכלו להיות בבחינת "טופח על מנת להטפיח"15.
ה. ומכיון שראש השנה ממשמש ובא, וע"פ דברי אדמו"ר הזקן באגה"ק16 שבכל ראש השנה מאיר "אור חדש ומחודש שלא הי' מאיר עדיין מעולם" – הרי ככל שעד עתה הי' זה כדבעי, הרי מעתה צריך שיהי' טוב עוד יותר.
ויהי רצון שיתוסף כמה פעמים ככה אצל המשפיעים , וממילא – יהי' "טופח על מנת להטפיח", שיתוסף כמה פעמים ככה אצל התלמידים ,
ועי"ז יקויים בהם הענין ד"מתלמידי יותר מכולן"17, וכפי שמצינו בנוגע להמשפיע הראשון – משה רבינו – שנאמר בו18 "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו", שע"י "רגלי העם" המשיכו בחי' "אנכי" – "בקרבו" של משה19, ועד"ז בעניננו – שע"י הפעולה עם התלמידים יתוסף גם בהמשפיעים,
ועי"ז יומשך גם בעניניהם הפרטיים – כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
**********
הערות
- 1. ראה תניא שעהיוה"א פ"ז (פב, א).
- 2. ראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו ריש ע' מג. תקס"ח ס"ע תקמב. המשך תרס"ו ע' מא ואילך. תער"ב ח"א ע' שלט ואילך. ועוד.
- 3. מלאכי ג, ו.
- 4. נוסח תפלת מוסף דר"ה (ר"ה כז, א).
- 5. שם טז, סע"א. וש"נ.
- 6. ראה ביאורי הזהר להצ"צ תרומה ע' רנז ואילך. המשך תרס"ו ותער"ב שם. ועוד.
- 7. ראה המשך תער"ב שם ע' קמד ואילך. סה"מ תרס"ב ע' רכה ואילך. תרצ"ט ע' 6. 13. תש"ב ע' 8.
- 8. טור וב"י (ד"ה וכתב) או"ח סת"ר. ט"ז שם סק"ב. וראה בארוכה שו"ע אדה"ז שם ס"ג ואילך.
- 9. תמיד בסופה.
- 10. זח"ב קסא, רע"ב.
- 11. יהושע א, ח.
- 12. אבות ספ"ה.
- 13. ראה שבת פח, א.
- 14. ראה מכתב ד' ניסן; ג' אייר שנה זו (אגרות-קודש חי"א ע' ט; ע' נז ואילך). וש"נ.
- 15. לשון חז"ל – ברכות כה, רע"ב. ועוד.
- 16. סי"ד (קכ, ב).
- 17. תענית ז, א. וש"נ.
- 18. בהעלותך יא, כא.
- 19. ראה סה"מ מלוקט ח"ו ע' קכט. וש"נ.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

