426
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
,ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב לס' תמיד עיני ה"א בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, ערב כ"ף מנחם אב -- יום ההילולא של הרהיג והרה"ח המקובל מוהר"ר לוי יצחק זצ"ל, בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, רחוב אליהו הנביא 5 קרית גת",
כינוס אשר קבעו הנושא שלו ,עשר שנות שליחות" אשר עשר הוא שלימות המנין ועושה קביעות.
ויה"ר שיהא בהצלחה רבה בכל -- באופן דקביעות, דקבוע לא בטיל, ובפרט דבנ"א וכיו"ב, שבמשך כל השנה, שכוללת כל שינוים האפשריים, בטח פעלו בהתאם להחלטות הכינוסים הקודמים.
ובאופן דכינוס -- דיש בזה זכות ותוקף דרבים, ויתרה מזה -- דציבור, שהרי בודאי יתאחדו כולם למציאות (חדשה) אחת בלב אחד,
ובתור שלוחים של אחד ומיוחד, כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורנו, שהנשיא הוא הכל -
ביום השלישי -- שהוכפל בו כי טוב, טוב לשמים וטוב לבריות, =
הערות
- 1. ביוס . . גת: לי ההזמנה השלוחה להשלוחים שי' -- ובמילא חלה על זה אריכות הביאור בתורת הה"מ (לקו"א סרי"ג) ,שכל המקריות שיקרה לאדם זהו כמשל מי שרואה במראה שרואה כנגדו פרצופו וכו" -- בכל תיבה.
- 2. בישיבת תומכי תמימים: שכל השלוחים תלמידי' (בנ"י).
- 3. אלי: הנביא 5: הבא לקרב (עדיות בסופה). וראה לקו"ת ס"פ פנחס (וש"נ) בנוגע לחמשה.
- 4. קריח גח: אתהפכא דאל תגידו בגת (שמואל ב א, כ) -- שתהי' קרית מלך רב.
- 5. שלימות המנין: ראה ראב"ע שמות ג, טו. פרדס בתחלתו. ועוד.
- 6. ועושה קביעות: ופרהסיא. ולהעיר ממשנה ברכות פ"ז, מ"ג: אחד עשרה ואחד כו
- 7. דקבוע לא בטיל: ראה כתובות טו, א. וראה תוס' זבחים (עג, ב ד"ה אלא) דמצד חשיבותו לא בטל, ושזהו הטעם דהדין (זבחים שם. ועוד) דכל קבוע כמחצה על מחצה. וראה עט סופר (להרא"ז סופר) על סוגיות הש"ס כלל קבוע. וש"נ.
- 8. כל השנה . . האפעשריים: ראה ביאורי מעלת אתרוג הדר באילנו כו' (סידור ש' הלולב (רסה, א). אוה"ת סוכות (ע' א'תשלט). המשך וככה תרל"ז פצ"ד ואילך).
- 9. ובאופו דכינוס: מתורת הבעש"ט בתכלית פגישת שני אנשים (כש"ט הוספות סקכ"ו) מובן גודל התכלית דפגישה בכינוס דרוב עם.
- 10. זכות ותוקף דרבים: ראה ברכות ח, רע"א. שו"ע אדה"ז סי' צ' סעיף י". וראה ד"ה פדה בשלום לאדמו"ר האמצעי פי"ב. ד"ה עשרה שיושבים, תרפ"ח.
- 11. דצבור . . (חדשה): ראה צפע"נ -- כללי התורה והמצוה ערך צבור.
- 12. יחאחדו . . בלב אחד: כלשון המכילתא עה"פ ויחן שם ישראל (יתרו יט, ב). פרש"י שם. וראה תו"א ס"פ נח. מאמרי אדה"ז -- ענינים ע' פו ואילך.
- 13. שהנשיא הוא הכל: פרש"י חוקת (כא, כא) מהתנחומא. וראה רמב"ם הלי מלכים (פ"ג ה"ו): לבו (של מלך) הוא לב כל קהל ישראל.
- 14. השלישי . . לבריות: ראה קדושין מ, א. פיה"מ להרמב"ם פאה בהתחלתה. מכתב ב"ק אדנ"ע בסה"מ תש"ט ע' יח. מכ' כ"ק מו"ח אדמו"ר שם. ועוד. ועיין פרש"י לבראשית (א, ז) בסופו -- דגם העבר נעשה טוב.
משנה ברכות ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך. בשלשה והוא אומר ברכו. בעשרה אומר נברך לאלהינו. בעשרה והוא אומר ברכו. אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. במאה אומר נברך לה' אלהינו. במאה והוא אומר ברכו. באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל. באלף והוא אומר ברכו. ברבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. ברבוא והוא אומר ברכו. כענין שהוא מברך כך עונין אחריו ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר (תהלים סח, כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל. אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה'. רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך:
רש"י על שמות י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
ויסעו מרפידים. מַה תָּ"לֹ לַחֲזֹר וּלְפָרֵשׁ מֵהֵיכָן נָסְעוּ, וַהֲלֹא כְבָר כָּתַב שֶׁבִּרְפִידִים הָיוּ חוֹנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁמִּשָּׁם נָסְעוּ? אֶלָּא לְהַקִּישׁ נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים לְבִיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי, מַה בִּיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי בִּתְשׁוּבָה, אַף נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים בִּתְשׁוּבָה (מכילתא):
ויחן שם ישראל. כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנִיּוֹת בְּתַרְעוֹמוֹת וּבְמַחֲלֹקֶת:
נגד ההר. לְמִזְרָחוֹ, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נֶגֶד, פָּנִים לַמִּזְרָח (שם):
ויסעו מרפידים AND THEY JOURNEYED FROM REPHIDIM — What does Scripture teach us by again expressly stating from where they set forth on the journey, for is it not already written (Exodus 17:1) that they had encamped at Rephidim and it is therefore evident that they set forth from there?! But Scripture repeats it in order to make a comparison with the character of their journey from Rephidim to that of their arrival in the wilderness of Sinai! How was it in the case of their arrival in the wilderness of Sinai? They were in a state of penitence (as shown by the unanimity with which they encamped before the mountain: cf. Rashi on the end of this verse)! Thus, too, their setting forth from Rephidim was in a state of repentance for the sin they had committed there (see Exodus 17:2) (Mekhilta).
ויחן שם ישראל AND THERE ISRAEL ENCAMPED as one man and with one mind — but all their other encampments were made in a murmuring spirit and in a spirit of dissension (Mekhilta).
נגד ההר BEFORE THE MOUNTAIN — i. e. at its east side (Mekhilta), for wherever you find the word נגד referring to a locality it signifies with the face towards the east of the place mentioned.
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
רש"י על בראשית א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ויעש אלהים את הרקיע. תִּקְּנוֹ עַל עָמְדוֹ, וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ (דברים כ"א):
מעל לרקיע. עַל הָרָקִיעַ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מֵעַל לָרָקִיעַ, לְפִי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בָּאֲוִיר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בְּשֵׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמַר אֵינוֹ בִּמְלוֹאוֹ וְטוּבוֹ; וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּגְמַר מְלֶאכֶת הַמַּיִם וְהִתְחִיל וְגָמַר מְלָאכָה אֲחֶרֶת, כָּפַל בּוֹ כִּי טוֹב שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַשֵּׁנִי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַיּוֹם:
ויעש אלהים את הרקיע AND GOD MADE THE EXPANSE — He put it in proper condition in its place: this is the meaning of “making” it. Similarly (Deuteronomy 21:12) ועשתה את צפרניה “And she shall let grow (literally, make) her nails”.
מעל לרקיע ABOVE THE EXPANSE — It is not said here על הרקיע “upon the firmament״, but מעל “hanging from above”, because they (the waters) were suspended in space (Genesis Rabbah 4:3). Why is it not stated in reference to the work of the second day “that it was good”? Because the work associated with water was not completed until the third day — He only began it on the second — and anything that is not completed is not in a state of perfection and at its best (and so cannot be termed “good”). Therefore on the third day when He completed the work associated with water and another work was commenced and finished, the words כי טוב are repeated, once in reference to the completion of the work of the second day, and again in reference to the completion of the work of that day (Genesis Rabbah 4:10).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ב תצא שיחה א מאותו ספר כתובות טו, א
- לקוטי שיחות כרך כג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט מאותו ספר כתובות טו, א
- לקוטי שיחות כרך כד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה מאותו ספר כתובות טו, א
- לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה ב מאותו ספר כתובות טו, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה מאותו ספר כתובות טו, א
- תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת שיחת ח"י אלול ה'שי"ת כתובות טו, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשי"ב כתובות טו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תלט דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח א כתובות טו, א
- שו"ת אבן העזר סימן יב כתובות דף ט"ו ע"ב
- סדר תנאים אירוסין ונישואין אירוסין ונישואין בחופה הקידושין והנישואין שתחת החופה כתובות טו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלט דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח כתובות טו, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ח כתובות טו, א
- תורת מנחם ש"פ עקב, י"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ט כתובות טו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין כתובות טו, א