ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כט הושע"ר שיחה א

227

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

"לרדת" ולהתבטא בכתב, באותיות בתורה שבכתב, כפי שמוסבר שם בהרחבה.

כך היא גם מעלת הערבה שבמקדש לעומת הערבה שבלולב, שהיא אינה מופיעה בציווי מפורש בתורה שבכתב, כי היא נובעת מדרגה הנעלית מלהתגלות בתורה שבכתב ובצורת אותיות.

בנפש האדם קשורה מצוה זו לדרגה כה נעלית בנשמה, המאוחדת עם הקדוש־ברוך־הוא – פשיטות הנפש, שעל כך אין צורך לצוות על היהודי במפורש באופן של אותיות בתורה שבכתב.

ט. מנהג ישראל – שרש נעלה ביותר

לפי האמור לעיל מובן, שענין הערבה בזמן הזה, ש"נוטלין אותה" רק ביום השביעי, ובזמננו היא אפילו אינה הלכה למשה מסיני, אלא "מנהג נביאים"⁴⁹, ובמיוחד לפי הפירוש בספרי הראשונים⁵⁰, שבמנהג נביאים אין הכוונה לכך שהם הנהיגו בו את העם⁵¹, אלא "מנהג⁵² שנהגו כן והעם רואים ועושים כמותם מאליהם" –

הרי זאת הוכחה שבפנימיות הענינים היא נעלית יותר ממצות ערבה שבמקדש, שהיא הלכה למשה מסיני. כמבואר בלקוטי תורה שם⁵³ על "הקפות שבשמיני עצרת שלא נכתבו אפילו בתורה שבעל־פה ואינו אלא מנהג"⁵⁴, שהן נעלות אף יותר מניסוך המים שהוא הלכה למשה מסיני.

כי⁵⁵ מנהג ישראל, שכך נוהגים יהודים, מצביע על קשר עם שרש נשמות ישראל, אשר קדמו לתורה⁵⁶, מעל התורה – שהרי הפשיטות של היהודי מאוחדת עם פשיטות העצמות, ומורגשים בה גם ענינים הנעלים מלבוא לידי ביטוי בכתב ובצורת אותיות, כפי שחכמתו ורצונו יתברך נתגלו בתורה ובמצוותיה ובדברי סופרים – והם נוהגים כך ללא הוראה וציווי באופן כלשהו.

ומכיון שכך נוהגים ישראל הופך הדבר להיות תורה – "מנהג ישראל (נעשה) תורה הוא", כמבואר במקום אחר⁵⁷.

הערות

49. סוכה מד, א ואילך (וראה ר"ח שם). רמב"ם הל' לולב שם סוף הכ"ב.
50. מאירי סוכה שם. ספר המכתם בשם י"א. ריטב"א שם. ועוד.
51. פרש"י שם מד, א ד"ה מנהג.
52. ל' המאירי שם. ועד"ז בהשאר.
53. פ, סע"ג. סידור שם רסט, ב.
54. בסידור שם "והוא ענין המנהג נביאים בהקפות שאינו גם מד"ס אלא מנהג נביאים בלבד וד"ל". ודוחק גדול לומר שמרמז בזה גם להקפות דהושע"ר, ובפרט שמנהג הנביאים הוא "חביטת הערבה", כנוסח היהי רצון (שאומרים לאחרי חביטת הערבה), וכמפורש ברמב"ם שם. וצ"ע. ואכ"מ.
55. בהבא לקמן – ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 416 ואילך. וש"נ.
56. ב"ר פ"א, ד.
57. ע"פ כהנ"ל מובנת השייכות דהושע"ר לשמע"צ (ושמח"ת) שהושע"ר הוא ערב שמע"צ*, כי גם יום הערבה חביטת הערבה שבהושע"ר הוא מנהג, ובה דוקא מתבטאה בחי' הפשיטות שלמעלה (יותר מערבה שבלולב), בדוגמת השמחה וההקפות שבשמע"צ דהוא דוקא מנהג, ובהשמחה דהקפות רוקדים בס"ת מעוטף, כי השמחה היא לא מצד לימוד התורה כ"א מצד עצם ובחי' פשיטות שבתורה, ולכן שמחים בה כל ישראל בשווה, כמבואר בכ"מ (ראה ד"ה להבין ענין שמח"ת תש"ה תש"ו בתחלתם ובסופם. סה"מ תש"י ע' 72. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 147 ואילך. ובכ"מ).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.